היום ה-16 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

אהבה במלחמה

"תפסת אותי בדיוק ברגע שהבן שלי מנשק את הכותל בירושלים" אמר לי דביר כשהתקשרתי אליו השבוע ובקולו שמעתי התרגשות ושמחה. לפני חודש הוא הגיע לכאן לביקור מולדת, יחד עם הבן  איתן בן החמש. בארצות הברית נותרה רעייתו גרלינד ובתו הבכורה (13) נטליה.

חמש עשרה שנים חלפו מאז שדביר פרץ התמודד לבחירות לראשות העיר קריית שמונה. מהתמונות שלו שהתנוססו אז על קירות הבתים נחרטה בתודעה הציבורית תמונה של גבר צעיר ונאה, זקוף קומה שמחייך בביישנות אל המצלמה. אביגדור קהלני פנה אליו והציע לו להתמודד לראשות העיר עם הבטחה לממן את כל מסע הבחירות שלו. הסיכויים שלו להיבחר אז נראו די מבטיחים. הוא בן לאחת המשפחות השורשיות של קריית שמונה. בנם של יצחק פרץ ז"ל עובד מסור וחרוץ שניהל במשך 46 שנים את מחלקת המים של העירייה, ועליזה אמו, שתבדל לחים ארוכים, שניהלה את מעונות נעמ"ת שנים רבות. דביר שגדל בבית של משפחה חמה ומלוכדת זכה לתמיכה חמה מהאחיות אורלי שמנהלת כיום בית ספר בגבעת המורה, יעל מנהלת חשבונות בטבע נאות, מיכל עו"ד בראש פינה, אחיו שמעון הבעלים של חברת התקשורת "מולטיאקם" וחנן האח הצעיר שמפיק תכוניות טלוויזיה. כולם נרתמו יחד לסייע לדביר להגשים את חלומו. הוא סחף אחריו קבוצת צעירים שראו בו, בקצין המוערך מגולני את התקווה לשינוי ולהפוך את קריית שמונה לעיר שתממש את הפוטנציאל שטמון בה. שלושה קולות מנעו ממנו להיכנס ולהיות חבר מועצה.

חמש עשרה שנה חלפו מאז ודביר (47) עשה כברת דרך ארוכה. הוא הספיק להינשא, להפוך לאב לשני ילדים ולעבור לגור בארה"ב שם הוא עוסק בתיווך נדל"ן. את רעייתו הוא הכיר שנתיים לפני הבחירות בזמן מבצע 'ענבי זעם' כשעדיין עבד עם אחיו שמעון בחברת מולטיאקם. הימים היו ימי 'ענבי זעם' וכתבים זרים רבים הגיעו לקריית שמונה. אחת מהן שבאה לתעד מקרוב את נפילת הקטיושות בקריית שמונה הייתה כתבת צעירה בשם גרלינד. היא הייתה הכתבת הראשית והמפיקה של חברת החדשות N.B.C.

 

– דביר, ספר לי על המפגש הראשון בינכם. העיר מופגזת בקטיושות, ומולך יושבת באולפן כתבת חדשות. איך נולד סיפור האהבה הזה?

"תוך כדי נפילת קטיושות וכאוס מוחלט שמתנהל בעיר נוצר באולפן ויכוח בין רשת C.N.N  לבין רשת N.B.C על תדר שידור. מאחר ו-C.N.N  היו לקוחות קבועים שלנו הייתי צריך לקבל החלטה שכולם ישמחו ואף אחד לא ינתק את הקשר העסקי עם מוליטאקם. אז פניתי לגרילנד וביקשתי ממנה שתפנה לניו יורק ותאמר שיש לנו בעיות טכניות והשידור שלהם מתעכב.

"אבל אין לנו בעיות טכניות", היא השיבה. "אם את רוצה לעזור לך ולנו. תתקשרי או שתהיי מפוטרת", כי תמיד יש בעיות טכניות וכך קבלנו עוד 8 דקות שהיו אקוטיות מבחינתנו. גרילנד הייתה המומה. כל המהלך הזה נעשה בזמן נפילת קטיושות, אנשים בלחץ, כתבים נכנסים ויוצאים וכל אחד מנסה לעלות לשידור. אח"כ גרילנד תפסה אותי בצד ואמרה לי "אתה אדם מהמם. איך אתה שומר על קור רוח, נותן פתרונות מבלי להיכנס ללחץ. אחרי המלחמה היא טסה ליוגוסלביה לכסות שם את המלחמה. שלושה שבועות אח"כ קבלתי טלפון ממנה. דביר אפשר להזמין אותך לארוחת צהריים בתל אביב היא הציעה".

 

– בקיצור, היא התחילה אתך?

"כן. הוא מחייך "אפשר להגיד". וככה זה התחיל . קרוב לשנתיים היא סיימה את התפקיד פה ואז הציעו לה להיות אחראית על כל אמריקה הלטינית. מבחינתי המערכת יחסים הסתיימה. אלא שהיא המשיכה להתקשר והזמינה אותי לביקור במקסיקו. טסתי אליה. זה היה אמור להיות ביקור של חודש. מחודש זה הפך לחודשיים".

 

– מתי ידעת שזאת אהבה, שזאת תהיה האישה של חייך?

"ראיתי השתקפות שלי בה. כל מה שאני האמנתי שאני יכול לעשות היא עשתה. הקור רוח שלה היה דומה לקור רוח שלי. כמוני היא לא אהבה גינונים למרות המעמד הגבוה שהיה לה. יש לה אופי מדהים. כשגרנו במקסיקו יחד גיליתי אישה מדהימה. צעירה שהתחילה בלי כלום והגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה".

 

– בדיעבד, אילו היית נבחר להיות חבר מועצה, כל חייך היו משתנים.

"נסתרות דרכי האל. אלוקים הביא אותי עד הבאר אבל לא נתן לי לשתות. כנראה שהמשימה שלי בחיים היא אחרת".

 

– אתה מצטער?

"לא. אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי בחיים. ואם הייתי נדרש מחדש, הייתי עושה את אותו דבר שוב פעם".

 

– מה לימד אותך הניסיון הזה, מה לקחת מהבחירות ההם לחיים? 

"תראה בארצות הברית הממשק של הטיפול באזרח הוא זמן אפס. הכול נמצא באפליקציות של טלפון. החל מאישורי בניה, דרך תשלום מים ארנונה ומיסים. השקיפות היא מוחלטת. אם יבינו את זה בקריית שמונה אז לא יצטרכו את עיריית קריית שמונה ולא את החברה הכלכלית. אפשר לקחת את כל האזור מקריית שמונה ועד ראש פינה תחת מחוז אחד וניהול של חברה אחת".

 

– אתה מסביר לי מניסיון חייך בארה"ב איך מבחינה ניהולית השינוי צריך להתבצע. ואני דווקא תוהה מה זה עשה לדביר הילד. הבן של פרץ. האיש שהשאיר כאן את המשפחה…

"אני אגלה לך משהו מאד אישי. אבי שבועיים לפני שנפטר הותיר לי צוואה מילולית בבית חולים בלינסון. הוא אמר לי 'דביר בני היקר, תעשה מה שאתה רוצה. תכנס לשותפויות, תשקיע, אל תפחד מכלום'. זה מאד הפתיע אותי. אמרתי לו 'אבא אתה אומר לי את זה?!. אתה, שכל חייך עבדת בעבודה מסודרת והיו לך הזדמנויות אחרות'. 'כן', הוא השיב לי, 'ממילא חיים פעם אחת. ותחלום הכי גבוה שאתה יכול. כדי שביום שאתה תעזוב את העולם הזה תוכל לומר לעצמך עשיתי כל מה שחלמתי'. בעיני זה סוג של צו שאני מנסה ליישם".

 

– כמה קריית שמונה חסרה לך?

"מאד חסרה. אני מתגעגע לאנשים החמים, לנוף ילדותי. האנשים שגדלתי אתם".

 

– טוב לך בארה"ב?

"מורכב. בחיים צריך לעשות פשרות, יש דברים שתמיד יחסרו לי המשפחה האוהבת, האוכל, החברים. אני לא חושב שאשאר כל חיי בארה"ב, אני מאמין שאשוב לישראל".

 

– איך מתנהלים עסקי הנדל"ן שלך?

"יזמתי קבוצת משקיעים רכשתי אדמות במהלך השנים ואני שותף בפרויקטים גדולים. אני מאמין שבעוד 3-4 שנים אראה את הפירות של ההשקעות שלי".

 

– האם אתה מגדיר את עצמך כאדם אמיד?

"כסף נזיל פחות, משום  שרוב הכספים שלי מושקעים בנכסים".

 

– איפה תהיה בעוד עשר שנים מהיום?

"אני מאמין שבמשך תשעה חודשים אהיה בישראל ושלושה חודשים בארה"ב".

 

– בקרוב יתקיימו הבחירות לראשות העיר קריית שמונה, כידוע לך חלק מהמתמודדים הם צעירים. מה היית אומר להם מהניסיון האישי שלך?

 

"שיתלכדו יחד כולם. שישימו את האגו בצד. אם באמת טובת העיר עומדת לנגד עיניהם, שיעשו סקר והמוביל בין כולם יבחר ויוביל את כולם אחריו".   

אולי יעניין אותך

Bottom ad