השבוע צפיתי בתוכנית "המקור" שעסקה בתיק 4000 ובאתר החדשות 'וואלה' המככב לצד אהובי נפשו של דרוקר משכבר הימים, בנימין ושרה נתניהו.
אקדים ואומר שדרוקר מכיר היטב את רזי מקצוע העיתונות, במיוחד את הכלים המניפולטיביים שיש בידיו של העיתונאי/הכתב/העורך לעשות ולתמרן. וכאשר זה מדובר ב'קליינט' שהוא על תקן 'הנוסע המתמיד', נתניהו, על אחת כמה וכמה…
…אחרי ההקדמה הזאת שהינה מחויבת המציאות (מבחינתי), נתחיל.
מבחינתי, השתלשלות הדברים כפי שהוצגה בכתבת 'המקור', היא כתב אשמה חמור ביותר כלפי מנהלי, עורכי וכתבי 'וואלה'.
ומדוע?! בכל מקצוע יש את הסיכון המקצועי שמיוחד לאותו מקצוע. לכבאי, שחלילה יישרף וייספה בעת עבודתו, לנהג מרוצים, שחלילה יאבד שליטה על מכונית המרוץ במהירות של 250 קמ"ש ויתפזר לכל עבר. למטפס הרים, שהכבל או התפס יתנתק במדרון תלול בגובה של 1000 מטרים והוא ייפול אל מותו וכך הלאה.
הסיכון המקצוע של העיתונאי וכל מי שעוסק בכתיבה, עריכה בעיתונות הוא שכאשר מציעים לך הצעה מושחתת, לא מוסרית, הנוגדת את הבסיס עליו מושתת אמון הציבור בך ובכלי התקשורת בו אתה עובד, אתה או את חייבים להגיש את ההתפטרות, ללא התניה. עיתונאי שלא אמר 'לא!' בפעם הראשונה למשהו שהתבקש/נדרש/אולץ לעשות, ושלדעתו ועל פי אמות המוסר והערכים שלו, של העיתונאי, אינו יכול לבוא עם האליבי 'לא הייתה לי ברירה' לתוכנית תחקירים (צחוק הגורל…) ולספר כמה הוא, העיתונאי שבמשך חודשים רבים הוליך שולל את קוראיו באתר או בכל אמצעי תקשורת אחר, 'כי לא הייתה לי ברירה'. בשפה המשפטית זה נקרא "מעילה באמון הציבור".
זה כל-כך מגוחך לראות את חבורת העיתונאים, שמבחינתי הם נושאים בחלק נכבד בהאשמות המרכזיות בכל מה שקרה, לא כמי שעשו את המעשים, לכאורה, אלא כמי שבוודאות היו יכולים לעצור את המעשים, בעצם התפטרותם או סירובם לעשות מעשה 'מושחת' כלפי החוק, מצפונם וקהל הקוראים שלהם.
אני מבין שאתם מחכים שאתייחס לנתניהו מושא כתבת התחקירים של 'המקור'. אז זהו. מהרגע שהעיתונאי סיים את עבודתו העיתונאית, ההחלטה מה אני מבין מהכתבה היא הקובעת. זה מה שאני מבין ומסיק מכתב האישום שכביכול בושל לאורך הכתבה עם שלל עיתונאים ועורכים.
זה מה שיפה בכתיבה עיתונאית. אתה העיתונאי אחראי אך ורק על מה שאתה רוצה/מבין בזמן שכתבת/ראיינת את העדים.
אני, הקורא הלא שבוי, עצמאי לחשוב ולהסיק את מסקנותיי, וזה מה שקובע בסופו של יום.
באשר לדברים שנאמרו על התנהלות משרד ראש הממשלה (נתניהו ושות'). אז ככה, מי שמעט מבוגר מהעיתונאים שהופיעו בכתבת התחקיר זוכר, ואם לא נזכיר לו. היו ימים שלשכת ראש הממשלה ערכה בפועל אפילו את מערכת החדשות ב'קול ישראל מירושלים'.
ראש הממשלה היה דוד בן גוריון ז"ל, מזכירו היה יצחק נבון ז"ל ומנכ"ל משרד ראש הממשלה היה לא אחר מאשר טדי קולק ז"ל. נכון הסיומות ליד שמותיהם של האישים הללו, ז"ל, נוטה להשכיח ולטשטש עובדות ואמיתות. אבל זו האמת.
ושלא תחשבו לרגע שאני מצדיק או מקבל אפילו לא מיליונית מהמקרים הללו.
לבוא ולומר שלא היו דברים מעולם, זה סוג של היתממות. לבוא ולומר שאין סימביוזה בין פוליטיקאי, כל פוליטיקאי ובין התקשורת, זאת כבר בורות.
ובאשר לנתניהו וחלקו בהאשמות. את זה יצטרכו להוכיח בבית משפט ולא בכתבות כאלה ואחרות, גם אם מי שעומד מאחוריהן הוא האליל התורן רביב דרוקר. כי אמון הציבור נפגע, פגוע.
חייבים להוציא את המסתננים מישראל. נקודה.
אחד הכישלונות המהדהדים של שר הפנים והממשלה הנוכחית תהיה אם לא ימצא פתרון להימצאותם של המסתננים בישראל.
אירגוני הסיוע והמש"תפים עם המסתננים יצרו משוואה שקרית ומזעזעת כאילו מי שבעד החזרת המסתננים לביתם בסודן, אוקראינה, אריתריאה ועוד, הוא שונא אדם. והם ה'מסייעים' למסתננים מלאכים עלי אדמת הקודש ישראל… אין שקר ארסי יותר מזה.
אני מעיד על עצמי שאני אוהב אדם באשר הוא אדם, ובלבד שהמפגש בינינו או שהשהות שלנו יחד תהיה במסגרת נסיבות טבעיות ונורמטיביות.
מה קרה כאן?! בני אדם הגיעו לכאן כאשר קוד התנהגותם שונה משלנו, הערכים שונים עד הפוכים ביחס לחיי אדם, דתם שונה (נוצרים ומוסלמים). כתוצאה מכך שהם הסתננו לישראל (עברו על חוקי המדינה) אין להם מעמד, אין להם עבודה מסודרת, אין אפשרות להעניק להם חינוך ותנאי חיים אחרים, בקיצור נטע זר המנסה להשתלט ולא להשתלב.
זה מה שקורה היום עם פלישת המסתננים/עברייני הגבול בישראל לדרום תל אביב.
פרי הבאושים הוא מירור חיי תושבי מדינת ישראל החוקיים, התעמרות והתעללות במבוגרים, והשיא רצח הילדה השבוע בידי בן זוגה של הילדה, אף הוא אריתראי מסתנן.
אז אני שואל בפשטות. להכניס אורחים זרים לביתך, מבלי שיש לך אפשרות 'לארח' אותם, להשקות אותם, לחנך אותם, או להבטיח את שלומם ושלומך?!
היכן ההיגיון, חוץ מהטענה להומניות לא אמיתית?
ולכן, כוונת אירגוני ההטמעה של המסתננים בישראל זרה להומניות ואהבת אדם והיא מזכירה את אהבת הדייג לדג.
הארגונים הללו רואים בכל מי שאינו יהודי תחמושת משובחת להפיכתה של מדינת ישראל, מדינת היהודים למשהו אחר, לעוד מדינת כלל אזרחיה. הדברים הללו נכתבים ונאמרים כבר שנים, וכך הם ימשכו כי זו האמת.
הדרך היחידה היא באמצעות כרטיס חד-כיווני, גם אם מישהו מייפה הנפש בישראל או בעולם יעקם את אפו.
'אלפא' אושרת לוי
נושא הנשים או 'המגדר', בפי הסטרט-אפים של הנושא, הביאו לידי שיא חדש את מערכת היחסים בינן לבין עצמן.
מדובר בהצבעה בכנסת בנושא נשים (הקמת וועדת חקירה – אלימות כלפי נשים). מספר חברות כנסת שקלו את הנושא בתוך כלל הנושאים והעניינים שהן מחויבות להם מתוקף תפקידן כחברות כנסת, והחליטו שהן מצביעות נגד.
וואו וואו מה חיכה להן מצדן של נשים (אולי פמיניסטיות, אולי פמיניסטיות שלא רואות בעיניים ואולי נשים מנותקות).
את מכת האש הראשונה הנחיתה בהתנשאות ובפטרונות לא מבוטלת מגישת 'המגזין' בערוץ 10, אושרת לוי. בכלל, המגישה הנ"ל עפה על עצמה לאחרונה ומנצלת עד תום את הגיבוי האוטומטי שיש לה בשל היותה עיתונאית נשכנית ותוקפנית (לא, אין כאן טעות כתיב).
במונולוג דרמטי ובכייני משולב, היא ירדה על חברותיה למועדון הנשי. איזו הטפת מוסר על מעילתן בנשיותן? איזו התנשאות דוחה וניצול הבמה המאותרגת שלה בטלוויזיה, במקום שאף אחת מאותן ח"כיות אינה יכולה להגיב, שלא לומר להסביר את הצבעתה.
…ואני רוצה לשאול את העיתונאית ה'נאורה' שאלה. ממתי חברי/ות כנסת מקבלים/ות החלטות כלשהן כפועל יוצא מהיותן בנות המין הנקבי? ממתי גברים/זכרים מקבלים החלטות מתוקף היותם ח"כים, שרים, שוטרים, מורים או אנשי הייטק כפועל יוצא מהשתייכותם המינית?
תגידי אושרת, השתגעת? את סובלת מרגרסיה של מאות שנים לתקופת ימי הביניים ועוד לפני? מה שמצחיק, תפסת פוזה של מטיפה, פטרונית הח"כיות ובכלל הצבת את עצמך בעמדת ה-'אלפא'.
אבל בכל זאת אגיד משהו שיכול היה למנוע את הכתוב לעיל.
אילו היית באמת אמיצה ודאגנית, היית תוקפת את כל מי שהצביע נגד, גברים כנשים, היית יוצאת עם מדליה, לפחות מהמדור.
