ביום שישי האחרון נערך מרוץ קריית שמונה על-שמו של רס"ן אורי אזולאי הנערך זו השנה ה-18 בהשתתפותם של אלפי רצים. האירוע השנה נערך ביוזמת משפחתו של אורי אזולאי, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, מנהל הספורט חברת מבנה/one מרכזי קניות ועיריית קריית-שמונה.
המרוץ נפתח בשעה 7.00 בבוקר במרכז הקניות ONE והרצים נהנו מריצה בשבילי הגליל המוריקים אל מול פסגות החרמון ולאורך נחל עין זהב המחודש.
אופיו של המרוץ הותאם לשכבות הגילאים השונות ובמסגרתו התקיימו מקצי חצי-מרתון ו-10 ק"מ עבור האוכלוסייה הבוגרת, ריצת ניווט עירונית שבה רצים תלמידי תיכון וחיילים מיחידות מיוחדות במטרה לעודד את בני הנוער להתגייס לקרבי, וכן מרוץ תחרותי באורך 2 ו-3 ק"מ המיועד לצעירים.
בתוך כך, המרוץ התקיים כמידי שנה להנצחת זכרו של רס"ן אורי אזולאי (1970-1996) שנהרג במהלך פעולה מבצעית בדרום לבנון.
רונן אזולאי אחיו של אורי מארגן האירוע: "יום זה הוא סמל לאופיו המיוחד של אחי: אהבה לספורט, אהבה לאנשים, אהבה למדינה, דבקות במטרה וכך אנו כמשפחה משתדלים להעביר את המסר והמורשת שהשאיר אורי".
רס"ן אורי אזולאי סיפור המקרה
חייו ונפילתו של רס"ן אורי אזולאי ז"ל שזורים אולי יותר מכל בסיפור של קריית שמונה. בן קריית שמונה אשר גדל, התחנך ובגר בה, נופל במשימה על הגנת שלומה וביטחונה. אותו חוט שני הרוקם את חייו פיסות פיסות: ניתק בדיוק במקום בו החל. בדיוק מעל המקום בו נולד, מרחק פסיעה מבית הוריו, אשר שמעו באותו לילה מר את רעם המסוקים, את זעקת הפצועים ולא ידעו כי בנם בנופלים.
הרמטכ"ל בני גנץ, אז אלוף-משנה מפקד חטיבת הצנחנים בזמן נפילתו ספד: " יש לי בן, בן ארבע. כשהוא יגדל ויהיה חייל, אני רוצה שיהיה לו מפקד כמו אורי… בכול שנותיי בצבא לא פגשתי אדם שמגלה בדמותו את האידיאל הזה, הן התחום האנושי והן בתחום המקצועי. הוא היה מתחשב, מסור מקשיב וחם, אבל בו בעת מקצוען נדיר. לוחם ברמה בלתי רגילה, שילוב כזה קשה למצוא… לא היית איש של דיבורים, אתה היית איש של מעשה ואומרים עליהם, על האנשים הגדולים, שהם אנשים שמעשיהם רבים מאמירותיהם, ואתה, אורי, היית כזה, איש גדול באמת".
ביום חמישי, ה- 24 באוקטובר 1996, בעת שיצא עם פלוגתו למארב סמוך לעיירה עיישיה בדרום לבנון, דרך אחד החיילים על תיל ממעיד, שהפעיל שורה של מטעני צד קטלניים. אורי והקשר תום קארין, שצעדו בראש הכוח נפגעו ונהרגו מיד. שלושה חיילים נפצעו, מהם אחד במצב קשה.
מאות מכתבים קיבלה משפחת אזולאי לאחר נפילתו של אורי. רבים מהכותבים לא הכירו את אורי בחייו, אך למדו להעריצו מהכתבות שהתפרסמו אודותיו בכל העיתונים ובתוכניות הטלוויזיה.
