עוד לפני שפתחתי את הדיסק של יוחאי בן אב"י, היתה לי סימפטיה מיוחדת לבחור, לצד ציפיה למרענן רשמי של תחילת הקיץ. העטיפה נראית לא רע, החזות שייכת לז'אנר של אודי דוידי, הגיטרה הקלאסית נראית מבטיחה, ואפילו היחצ"ן הבטיח שיש למה לצפות. בשמיעה ראשונית היה חסר לי משהו. לא היתה שם הייחודיות של עדי רן, החספוס והתהיות של שולי רנד, השמחה של אודי דוידי, למעשה חיפשתי קצת "בשר" שישאיר מחשבה על כוונותיו של המשורר. במקום זה קיבלתי דיסק שנשמע בהתחלה די פרווה ומעט בוסרי.
כל ההרהורים והחוויות האלה נעלמו אחרי ששמעתי את השיר "דתי מלידה". מגיע זמר חדש, בתחילת דרכו, ואומר בפה מלא "אני דתי מלידה, מה זה רע? לא טעמתי חזיר, לא למדתי כפירה", ובהמשך אומר "אין לי הילה של חוזר בתשובה, דתי מלידה ואני מאושר". עכשיו הבנתי, זה כל הסיפור של בן אב"י בדיסק החדש שלו "שעה ברחוב הגליל", לא בא להתחנף, לא לספר על קשיים והתמודדות מול היצר הרע, וגם לא בא לספר לכם על רבינו, אלא להביא מוסיקה אחרת, תמימה, אמיתית, כזו שלא חייבת להיות מורכבת ומסובכת. דתיה מלידה.
יוחאי בן אב"י (34) ממושב הזורעים בגליל התחתון הוא בכלל מורה שעדיין לא ויתר על חלומו לכתוב, לשיר ולהקליט, וכן כתב את כל השירים באלבום (מלבד שניים שלקוחים מהמקורות). אני משוכנע שעם טיפה יותר ליטושים הוא יכול להתברג בקלות גם ברדיו ולחצות מגזרים.
לסיכום: דיסק איכותי, לאנשים אופטימים.
