היום ה-13 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

גשם משמים. והמדע? גם.

השבוע, ברוך השם, זכינו לכמויות גשם נכבדות שלא נראו בעשרות השנים האחרונות ביחס לזמן, למקום ולכמויות. למרות שהגשם נראה לנו דבר טבעי, שכן הוא מגיע מידי עונה בזמן דיי קבוע, וגם בכמויות שבד"כ לא מפתיעות, הוא נחשב לאחד מנפלאות הבריאה.
הגשם הוא דבר מחזורי שמגיע וחוזר במסלול הקבוע שלו – מי האוקיינוסים מתאדים ונהפכים לעננים המורידים גשם. רובו של הגשם כ – 80% – יורד מעל הים היתר משקה את האדמה. משם המים ממשיכים במסעם בחזרה אל הים דרך הנהרות הזורמים או שמחלחלים אל התהום כמובן שבסוף בוקעים דרך מעיינות או בארות מים וחוזר חלילה
.
וכמאמר השיר (האמת שזה נכתב כמה שנים לפני כבר בספר קהלת…)  "כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת".

והנה ידיעה חדשה ומרעישה לרובכם – בשנים האחרונות התגלתה על ידי המדענים תגלית מדהימה, השופכת אור חדש על מקור המים בעולמינו. אנשים רבים חזו בימי חייהם בתופעה הנקראת "כוכב נופל" דהיינו פס אור דק החולף במהירות בשמים. פס אור זה הוא למעשה גרגיר קטן של אבן הנופל מן החלל החיצון לעבר כדור הארץ תוך כדי מעופו הוא מתחמם מאוד ונשרף באטמוספירה. התוצאה היא שובל אש מרשים שהוא מותיר אחריו, ומשאיר אותנו נפעמים מול המראה המיוחד והלא שגרתי (ומי שממש אוהב אמונות טפלות גם מבקש משאלה). מידי יום פוגעים בכדור הארץ תוך כדי מעופו כ – 10,000 מטאורים כאלו במשקל של 100 טון ביממה, משקלם הכולל מגיע בשנה לכדי 36,500 טון ואת רובם איננו רואים.

לפני כ – 14 שנה הצליח לואיס פרנק לזעזע את עמיתיו האסטרונומים והגיאופיזקאים האמריקאים, הוא העלה לדיון את השאלה מדוע איננו רואים את כל אותם המטאורים וכאן הגיעה תשובתו המפתיעה – מכיוון שרוב המטאורים הם שרידים של כוכבי שביט. הם עשויים ממים, ולפיכך הם נמסים בשכבה העליונה של האטמוספירה. הרבה לפני שהם חודרים לתוכה, משם ואילך, הם נופלים מטה בצורת טיפות גשם. לפני כ – 3 שנים עלה בידיו של פרנק להוכיח את צדקתו, בכנס השנתי של האגודה המקצועית שלו, הציג פרנק תצלומי חלליות המראות מטאור זעיר נע לעבר כדור הארץ, נבלע באטמוסיפרה, נמס והופך לגשם.

מכאן והילך החלו הקולגות של פרנק להתייחס אליו ברצינות, ויותר מזה – בהמשך נתגלה מקור אספקה של מים לכדור הארץ – מן החלל! אמנם היו לו תצלומים כאלו כבר לפני 13 שנה אך איכותם היתה גרועה בהרבה ועמיתיו למקצוע טענו שהוא מייחס להם משמעות בלתי צודקת, אך כאמור הצליח פרנק להשיג תצלומים חדשים מחללית שהוזנקה לחלל רק בשנים האחרונות, הפעם לא היה ניתן להתווכח איתו.
אם נחזור במעלית הזמן אלפי שנים אחורה נגלה דבר מדהים שבתלמוד יש דיון אודות נושא זה (בגמרא במסכת תענית, דף ט) בין תניא ר' אליעזר לר' יהושע כשהמהרש"א מבאר דברי ר' יהושע שאמנם העננים מתגברים מכח מי הים ועולים לרקיע, אך נוסף עליהם גשם מן ה"מים העליונים" ויחדיו הם ממטירים מים על פני האדמה
. בנוסף לכך בפרקי דרבי אליעזר (פרק ה') מבואר שישנם אכן שני סוגי גשמים, רוב הגשם יורד ממימי האוקיינוס והוא נחות בדרגתו, ולעומתו "כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ…". עד לפני מספר שנים היו דברים אלו בגדר נסתרות אך מסתבר שככל שהמדע המודרני מתקדם ניתן לבאר יותר ויותר מאמרי חז"ל על דרך הפשט, ואף הדברים שהיו נראים מוזרים ביותר עד לפני זמן קצר, מתיישבים לפי חוקי הטבע.

אם נשווה בין תקופות בחיים נראה שבתקופת התלמוד דברו האסטרונומים על מספר של כמה אלפי כוכבים בלבד, שכן רק אותם יכלו לראות בעין. בעידן גלילאו עם המצאת הטלסקופים הפשוטים עלה מספרם לעשרות אלפים, כיום מדברים על טריליונים, מפליא לראות שבגמרא במסכת ברכות (דף לב) מציין ריש לקיש שמספר הכוכבים הוא 1,064,340,000,000,000,000.

דוגמא נוספת היא תופעת מחזוריות ביקרום של כוכבי השביט אחת לכמה שנים. הראשון שגילה זאת היה האסטרונום הלי שחישב לראשונה שעתיד להגיע כוכב שביט בשנת 1758 וזאת לאחר ביקורו 70 שנה קודם לכן. בינתיים הספיק למות אך חישובו היה מדוייק ואכן באותה שנה הופיע כוכב שביט שנקרא מאז כוכב הלי על שמו של מגלהו. (הופיע שוב באזורינו בשנת תשמ"ו – 1986) עד אז לא עלה בדעת אף אסטרונום או פילוסוף כלשהו שכוכבי השביט הם המחזוריים ולעומת זאת במסכת הוריות מסופר על ר' גמליאל ור' יהושע שנסעו בספינה בלב ים, ר' גמליאל הביא רק לחם ור' יהושע הביא לחם וסולת. כשנגמר לחמו של ר' גמליאל סמך על הסולת של ר' יהושע, אמר לו, מנין ידעת שנתעכב כל כך שדאגת להצטייד במזון נוסף, אמר לו: "כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, וחששתי שמא עתה יעלה ויתעה אותנו".

גם זמן חידוש הירח הממוצע לא היה ידוע למדע עד לא מזמן, שכן רק בשנים האחרונות עם שכלול כלי המדידה והפיכתם למדויקים ביותר בעזרת שעון אטומי ובעזרת מכשור עדין שהוצב על הירח, חישבו המדענים שאורך חודש הלבנה הממוצע הוא 29,530588 יממות. לעומת זאת במסכת ראש השנה מובאים דברי רבן גמליאל שאומר "כך מקובלני מבית אבי אבא, אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים" (חלקי 1080 בשעה( בחשבון פשוט עולה המספר 29,53059 יממות, יש להניח שעם השתכללות כלי המדידה גם הסטיה הקטנה תעלם. וכל זאת יש לזכור הם דברי רבן גמליאל שחי לפני כ- 2000 שנה, בעוד לא היו כלי מדידה מדויקים וטלסקופים משוכללים.

לסיום אביא ציטוט של רוברט יסטרוב, מדען שהיה "אתאיסט" אך העיד על עצמו שכעת הוא כבר לא בטוח בכפירתו כלל ועיקר (אגנוסטיק) "עבור איש המדע אשר חי באמונתו בדבר כחו של ההגיון הסיפור מסתיים כחלום רע. הוא העפיל על הרי הבערות, הוא עומד לכבוש את הפיסגה הרמה ביותר אך ברגע שהוא מושך את עצמו מעל הצוק האחרון, מקדמת אותו בברכת שלום קבוצת אנשי דת היושבת שם זה מאות בשנים".

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad