אבל המשמעות היא הרבה יותר חמורה כי בו בזמן שהם שובתים, עבריינים מסתובבים חופשיים ברחובות הערים, למעשה באישור בתי המשפט והמדינה, ובאחריותה. כי יש לה חלק לא קטן בסחבת במשא ומתן עם הפרקליטים. בהעדר תובעים, המשטרה נאלצת לשחרר אותם עבריינים שעמלה ימים ולילות כדי להביאם לדין.

גרוע מזה, קרה שכתבי אישום בוטלו. כאן אנחנו צופים בתיאטרון אבסורדי, איך שבירוקרטיה גוברת על החוק ועל ההיגיון הבריא. מקומם של עבריינים  ופושעים הוא מאחורי סורג ובריח. זה תפקידה של המשטרה לדאוג לכך, אבל מה היא כבר יכולה לעשות כשאין תובע בבית המשפט, והשופט נאלץ לשחרר אותם עבריינם בהעדר הפרקליט? חוק זה חוק, אבל לא הגיוני.

דבר אחר שאף הוא קשור לאי צדק משווע. לצערי אין לי סטטיסטיקה על העוול שנעשה לעשרות אזרחים המוצאים את עצמם בתוך הבוץ המשפטי על לא עוול בכפם. איך זה קורה? בדרך הכי פשוטה והכי נבזית. מאן דהוא רוצה להתנקם או להכפיש מישהו מכל סיבה שהיא. הוא פונה למשטרה ומגיש תלונה על העלבה, תקיפה, אלימות, מעשה מגונה או כל דבר אחר (כגודל הנקמה). החשוד נקרא לתחנה לחקירה, נותן את הצהרתו לעתים תחת הזהרה. נלקחים ממנו טביעות אצבעות

D-N-A ואף מצלמים אותו בהתאם לגודל העבירה המשוערת. בין רגע הוא הופך מאזרח ישר תמים ושומר חוק, לעבריין עם רישום משטרתי. לאחר החקירה מתברר שהכל עורבא פרח. לאחר מספר שבועות, "הנאשם" מקבל בדואר הודעה לקונית בזו הלשון: התיק "נסגר מחוסר הוכחות". "התיק נסגר מחוסר עניין לציבור" או אם התמזל מזלך, "התיק נסגר מחוסר אשמה".

אבל הרישום לא יעלם לעולם. או כמו שאומרים החברה, "אכלת אותה" כמו קרפיון בקרס. זה החוק וזה הנוהל. אבל שוב, היכן הצדק? נוהגים לומר, אדם זכאי עד שלא תוכח אשמתו, וכאן, אתה אשם עד שלא תוכח חפותך. דבר אל הקיר ואל האבנים…מי יצדיק אותך?

נתקלתי לא פעם באנשים טובים שנכוו מהמערבולת הזו ואחרים שהתפארו ללא בושה וללא ייסורי מצפון במילים התואמות להם: "ראית איך שדפקתי אותו?" לצערי זאת התמונה הכאובה שמצטיירת

בעיני, כאזרח מן השורה.