נתחיל בסיפור מחכים: במדינה אחת היה מלך אהוב על העם, אך היה לו חסרון – הוא היה בעל רגל אחת, סבל מגיבנת, ובנוסף, עינו השמאלית הייתה סגורה לחלוטין.
יום אחד החליט המלך לתלות בארמון תמונה עם דיוקנו, וקרא לאחד הציירים הגדולים במדינה, וביקש ממנו לצייר אותו בתמורה לשכר רב. הצייר קיבל את ההצעה בשמחה וניגש היישר לעבודה. לאחר מספר חודשי עבודה הגיע הצייר לארמון המלך ובידו יצירת האומנות, דיוקן מדויק של המלך. ראה המלך את הציור, ובמקום להתלהב מהדיוק הרב, כעס המלך, פניו האדימו ונזף בצייר – "אתה לא מתבייש?", "ככה אתה מבזה אותי?", "אתה מצייר אותי כזה בעל מום?…" הצייר נדהם. 'אדוני המלך, ביקשת דיוקן, זה מה שעשיתי…'.
המלך לא נרגע והורה להשליך את הצייר לכלא בעוון ביזוי כבוד המלך.
קרא המלך לצייר נוסף, והטיל עליו את מלאכת הציור. אותו אחד למד מניסיון העבר, וכבר היה "חכם" יותר, והחליט "לשפץ" את מראה המלך. יישר את גבו, סידר את עיניו, וכמובן, הוסיף לו רגל. לאחר חודשי עבודה בא לארמון להראות למלך את יצירת המופת. והנה שוב, המלך כעס נורא, "מדוע אתה משנה את המראה שלי?" נזף בו, "מה, אני לא מושלם במראה הנוכחי שלי?" והורה להשליך גם אותו לכלא.
קרא המלך לצייר נוסף, שלישי. הצייר נכנס לדילמה, מה יעשה? כיצד יצייר את המלך? חשב וחשב, ולבסוף "הבריק" במוחו רעיון. הוא יצייר את המלך מהצד כשהוא יורה בחץ וקשת תוך כדי רכיבה על סוס. וכך, יראו בציור רק רגל אחת, כי השנייה מצידו השני של הסוס. הגב כפוף כמו כל אדם שיורה תוך כדי רכיבה. ועין אחת עצומה, כמנהג היורים, בשביל למקד את הפגיעה… מיותר לציין שהמלך נהנה מאד ונתן לצייר את שכרו.
הפרשת הקודמת (בהעלותך) עסקה בעניין לשון הרע של מרים, שדיברה על אחיה- משה רבנו, וכתוצאה מכך נענשה ולקתה בצרעת. בתורה ישנם מקרים נוספים שאנשים לקו בצרעת עקב לשון הרע. מדוע? כי אלוקים מעניש את האדם מידה כנגד מידה. כשאדם מספר לשון הרע על פלוני ומספר בגנותו, הוא בעצם גורם לחברה להתרחק ממנו. אומר אלוקים, אתה גרמת לחברך להיות מבודד מהחברה – תיענש במידה כנגד מידה, תלקה בצרעת ואתה תהיה מבודד.
השבת נקרא את פרשת "שלח", שם מסופר על חטא המרגלים שנתבעו על כך שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל. ועונשם היה שאכן לא זכו להיכנס לארץ שאבותינו כה ייחלו לה.
וכמו בסיפור שהבאנו בהתחלה, אתה רואה חבר שלדעתך יש בו מום או אדם שמתנהג בצורה שנראית בעיניך לא ראויה, דע לך, הכול תלוי איך אתה מצייר את הדברים. בידך, או יותר נכון בדעתך, היכולת לצייר את המציאות כך שתראה יפה יותר. חכמינו במשנה קוראים לזה "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
ולכן אם הצייר השלישי היה מגיע לארץ ישראל היה יודע להביא תמונה אחרת לגמרי.
ניסיון מבושל מראש
בעולם היהדות המון מחלקות, תאים, מגירות וגדוש בהמון מידע. למרות שצריך לדעת מהכל (הלכות, מוסר וכו') כל נפש נמשכת לתחומים שונים, אחד לגמרא, השני למשניות, השלישי לתנ"ך והרביעי להלכות. כמו שלא לכולנו יש טעם דומה באוכל, כך גם בעולם היהדות – מה שכן, כולנו צריכים לספק לגוף ולנשמה את אבות המזון הבסיסיים – ירקות, פחמימות, חלבונים ושומנים, במידה כזאת או אחרת, אך כאמור לגבי העדפה והטעם, כל אחד וטעמו.
אחרי ההקדמה, אשתף אתכם בהרגשה כיפית בלימוד שלי השבוע. להרגשה מהסוג הזה קוראים במילה אחד "וואו". היא יכולה לקרות אחרי שאתה פותר סוגייה בגמרא, אחרי שלמדת מוסר, סיפור מהתורה או אולי בכלל בלימוד הלכות של כיבוד הורים או שלום בית. לי היא קרתה השבוע בשיעור של הרב רפאל סבתי שליט"א שלימד את ה"קהילה הצעירה", ועסק בין היתר ב: האם מותר להעמיד אדם בניסיון קשה?
המקרה: אדם התחיל עבודה חדשה-רגישה בה עוברים באמתחתו המון כספים. כדי לבחון האם האדם נאמן, מכניסים אותו "במקרה" לחדר מרושת במצלמות ומניחים במספר מקומות שטרות שהגיעו לשם "במקרה". כל זאת כדי לבחון האם אותו עובד אמין ויחזיר את הכסף, או שמא ייקח לעצמו.
הרב סבתי האריך בהסבר, נתן דוגמאות, משלים, נגע בהלכה והקיף את כל הסיטואציות האפשריות. בסוף, ענה על התשובה הסופית, ולי נשאר לומר רק "וואו". איזה תורה מתוקה, כמה חכמה ומתחשבת. כמה כיף לסיים יום בשעה 23:00 עם דברים מרתקים שפותחים את המחשבה והנשמה.
ואם שאלתם את עצמכם מה בסוף הדין בנושא, האם מותר להעמיד אדם ניסיון כזה או לא? אז התשובה בפשטות היא לא, אך כמובן שצריך להבין מראש את המקרים והנתונים מסביב.
אגב, הסוגייה הזאת גורמת לי לתהות האם מותר להפיק את התוכנית של "יצאת צדיק"? מה דינו של מי שנופל (הרב הסביר כמה מקרים)? והאם בכלל חטא המרגלים היה ניסיון שאי אפשר לעמוד בו.
שבת שלום.
