גנץ, קצץ במקום שמצופה ממך ולא במקום שיכאיב לעם
אנחנו נוהגים להתעסק עם מה שקרוב אלינו, כך לפחות אנחנו חושבים לתומנו.
שטף האירועים ש'נשפך' לנו לראש, תפל ועיקר יחד, מקהה לא אחת את שיקול הדעת ומצייר לנו תמונה מעוותת שהקשר לה למציאות מקרי אם בכלל.
השבוע התפרסמה ידיעה שאילו לא הייתי קורא אותה במספר מקומות, הייתי מוכן להתערב שהיא סוג של ידיעה מ-1 באפריל.
וכך נכתב "צה"ל פרסם תוכנית רב שנתית הכוללת מהלכים דרמטיים: צמצום מערכי אוויר, חיל הים, שריון ומילואים, הקטנת פעילות הטנקים וצמצום של אלפי אנשי קבע", עוד נכתב בידיעה, כדי שנבין היטב את תוכנה "מספר טייסות מבצעיות יסגרו, חלקן באופן מיידי ואחרות במהלך השנה וחצי הקרובות. ייסגרו אגד לוגיסטי ואגד ארטילרי במערך המילואים, וכן יחידות משוריינות ויחידה מבצעית בחיל האוויר. תהיה גם ירידה בכמות ספינות הקרב, מספרם של הטנקים יצומצם ומערך חיילי הקבע יצומצם במספר שבין 3,000 ל-5,000". עד כאן לשון הידיעה, פחות או יותר.
…משהו בידיעה הזאת לא נראה, ולא תאמינו, אמינותו של צה"ל דווקא. צה"ל יסגור באמת טייסות, יקרקע מטוסים, ישבית סטי"לים ויאפסן טנקים?! אני לא מאמין שיש מישהו בצה"ל שמאמין שממשלת ישראל לוקחת את האיום הזה ברצינות.
הגיע הזמן שגם לצה"ל יחדרו הרוחות החדשים של מה שקורה בחברה הישראלית. מישהו התבלבל בצה"ל לחשוב שאנחנו חיים בשנות השישים והתמימות של אזרחי המדינה היא תעתיק מדויק לאזרחי שנות השישים והשבעים.
צה"ל, שהוא שלנו וכמו כל דבר שאנחנו מרגישים שהוא שלנו, אז גם הוא יקר לנו (מאוד). את חובת הנאמנות והאהבה לצה"ל אנחנו לא צריכים להוכיח לאף אחד.
צה"ל חיוני וחשוב יותר בימי שלום, כי בימי מלחמה הוא עומד במבחנו העליון, ואז אין תירוצים ואין סיפורים. או שזה צה"ל של ששת הימים או זה צה"ל הלא מוכן של יום כיפור.
האשליה המסוכנת היא בימים שצה"ל אינו נדרש להוכיח את יכולותיו, ולכאורה, הוא נהנה מן הספק.
יש יותר מחשד כבד שבצה"ל ממחזרים תרגילים ישנים הרשומים על שמו של ראש עיריית תל אביב יפו שלמה להט.
ומעשה שהיה כך היה. הוחלט על ידי משרד הפנים לקצץ מתקציב העירייה, דבר שלא מצא חן בעיני ראש העיר. מה עשה החכמולוג? הלך וקיצץ במקומות הכי כואבים והכי לא צודקים, המסכנים והנתמכים של העיר. כמובן שקמה צעקה, הטלוויזיה והעיתונות פתחו את מהדורות החדשות, ולמחרת נמושות משרד הפנים נבהלו וחזרו בהם מהקיצוץ.
נראה, שהממשלה שלחה את הרמטכ"ל וקציניו הבכירים לעשות שיעורי בית ולצמצם את ההוצאות הפחות חיוניות של צה"ל, ויש כאלה. ואלה, בחרו בדרך הקלה והפופוליסטית, לקרקע מטוסים, טנקים, ספינות וכו'.
נראה, שהרמטכ"ל וחבריו לפיקוד יצטרכו לקבל שיעור דרך הרגלים, ואני מקווה שהממשלה תחזיר להם את הצעתם המלומדת ותשלח אותם לקצץ בדיוק במקומות שצריך ונכון לקצץ.
צריך להדגיש כאן שעצוב לראות כיצד גם על קציני צה"ל עוברים תהליכים פופוליסטים שעוברים על תוכניות הטלוויזיה והריאליטי בהם המוטו הוא למצוא חן בעיני הקהל, ולא לעשות את הדברים המתבקשים. כי בכל זאת מדובר באנשים ממונים ולא נבחרים התלויים בפריימריז.
חורבן 'קטן' לזכר חורבן גדול
אנחנו מציינים בימים אלה שמונה שנים לגירושם של תושבי גוש קטיף מבתיהם.
ככל שהזמן חולף הכאב הולך ומתחזק, במקום שיקהה. לפני שמונה שנים ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון קיבלה החלטה לפנות את תושבי גוש קטיף מבתיהם ולהרוס עד היסוד את הישובים, כולל בתי כנסת, גני ילדים, בתי ספר, הכל עד היסוד. למה? ככה.
ממשלות ישראל, ולא בפעם הראשונה מגיעות למסקנות שגויות מתוך שחיקה מתמשכת בצדקת האמונה והדרך שבכל זאת 'יש עם מי לדבר'. כל פעם שזה קורה, הכח העצום שיש למדינת ישראל מופנה כלפי תושביה וזאת בחסות הדמוקרטיה והחלטות הממשלה.
המלכוד הזה בו מידי כמה שנים 'משכנעים' ראשי ממשלות וחברי כנסת להגיע 'למסקנות' מסוכנות שאנחנו הבעיה ורק אם נעשה א' ב' ו-ג' השלום יתדפק על בתינו, הביא לטרגדיה הנוראה של גירוש תושבי גוש קטיף וחורבן בתיהם וחייהם.
שמונה שנים חלפו, וכלום, כאילו שאנחנו עדיין נמצאים בשנת 2005 ערב תשעה באב. המראות וקולות הבכי והנהי מהדהדים באוזן וממאנים להדום, ובצדק. העיניים עדיין דומעות, לא של המגורשים, שלנו. הלב נרעש ודואב, לא שלהם, שלנו.
אולם, בתוך ים הדמעות, הכאב והצער שעדיין מרחף מעל ראשיהם/ראשינו, חייבים, פשוט זה המינימום, ללמוד את הלקח. לא להתפתות למתק שפתיים אמריקאיות-אירופאיות. לא להחליף את המשקפים המציאותיים במשקפיים ורודים של מדינות וארצות שניתקו את עצמם מעורק החיים וההישרדות הלאומית שלהם ועוד מעט יהפכו לזיכרון עמום בהיסטוריה האנושית כפי שקרה לעממים רבים בתולדות האנושות.
כמי שמאמין שאין מקריות בחיים, אני מאמין שגם לטירוף הזה הייתה סיבה שאינה ידועה לנו אולי, אבל היא קיימת.
חורבנם של שני בתי המקדש כנראה לא עושה 'רושם' מיוחד על בני הדור שלנו המשתמש בהסברים ותובנות שלא מעולמנו התרבותי, והנה באה מיני תזכורת של חורבן דווקא אצל אנשים המוכרים לנו והם חלק מאיתנו.
נקווה, נייחל ונאחל לימים טובים של בניה במקום חורבן, צמיחה במקום קמילה, התחדשות לצד המסורת וההיסטוריה המפוארת של עמנו במקום הפניית עורף והתכחשות לעצמנו ולבני עמנו לטובת מקסמי שווא ו'קאלם פאדי' למיניהם. אמן.
מעצר על גניבת אייפון?!
השבוע חשבתי לרגע שמישהו נפל על הראש במערכת המשפט.
בעקבות מותה הטרגי של נערה בת שמונה עשרה, נחשדה חברתה הטובה בגניבת האייפון שלה במהלך ה'שבעה'. חשד שאומת לאחר מכן.
עד כאן הפרטים. המדהים והמקומם הוא שהסיפור הזה הגיע לציבור דרך התקשורת, כמו סיפורים מזעזעים אחרים. אלא, שהפעם, גם כמו במקרים אחרים הנחשפים בתקשורת, הגדילו לעשות המשטרה ובית המשפט ועצרו את הנערה. עצרו נערה שגנבה אייפון למספר ימים.
בפעם הראשונה ששמעתי על ההחלטה ההזויה של השופטת, חשבתי שמדובר במעצר של רוצח, גנב סדרתי של רכבים וציוד חקלאי, אנסת, שודדת או מישהי שהביאה למותם של חפים מפשע.
אבל לא, התבדיתי. משטרת ישראל ביקשה לעצור את הנערה שגנבה אייפון לחברתה והשופטת, אחרי ששכחה את מה שלמדה ובעיקר הסירה מעליה את כלי ההחלטה החשוב ביותר, השכל הישר, אישרה את מעצרה. שומו שמיים לאן אפשר להידרדר כאשר שיקול דעת והחובה לשפיטה מקצועית מפנים את מקומם למשהו אחר, נאמר לכיכר העיר.
מזל שהערעור שהגיש פרקליטה של הנערה העצורה התקבל ושופט בית המשפט המחוזי הורה לשחרר אותה והשיב במעט את כבודו של בית המשפט.
אם יעשו בדיקה מה פוסקים בתי המשפט על עבירות הנחשפות בתקשורת ומה הם פוסקים על אותן עבירות בדיוק שלא מגיעות לתקשורת, יגלו הבדל מהותי בפסיקות, לרעת 'לקוחות' התקשורת.
