הרצח מביא לתיאבון לעוד רצח
המצב הכי מסוכן בחיים זה כאשר אתה נשאב לאט-לאט אל מקומות שאילו לא היית נמצא באותו מצב, היית נמנע מלהישאב לשם.
במילים אחרות. אנחנו לא שמים לב (תודו) שלאביב הערבי ימלאו עוד מעט חמש שנים. חמש שנים זה המון זמן, אבל התרגלנו לרצח העם המתחולל בסוריה, התרגלנו לטבח שעושים אנשיו של אסד והחיזבאללה באזרחי סוריה, התרגלנו לסיפור הגרעין האיראני, ארצות הברית של אובמה הרגילה את עצמה להיות רופסת וסמרטוטית (לא מאמין שכותב על ארה"ב את המילה 'סמרטוטית') ועכשיו אנחנו מתרגלים לשחיטה ההמונית שעושים חיילי צבא הג'יהד האיסלאמי בעיראקים. שוחטים בחיילי עיראק ומתקדמים לעבר בגדד הבירה. ואובמה?! מתאמן בחדר כושר, עושה 'סלפי' ומשלם מס-שפתיים באמצעות שר החוץ שלו קרי.
ה'מורדים' האסלאמיים נעים בחופשיות ולאור היום בשיירות אל עבר הבירה העירקאית, ובמקום להיענות בחיוב לפנייתו/תחנוניו של ראש הממשלה אל-מלכי ולסיים את הסיפור באמצעות שתיים-שלוש גיחות אוויריות, הוא מגמגם, מתחבא וממשיך בהתנהלותו חסרת האחריות כלפי מדינות המזרח התיכון וישראל.
מי שמזדמן לסרטונים שמעלים הן הטובחים והן הנטבחים, מבין את הדאגה הכנה והאמיתית מפני גדודי השטן עליי אדמות.
הטבח ההמוני אינו נעצר רק בלובשי מדים, ואחד הסרטונים שהעלו דווקא בניו של השטן מראה אצר יכבם נוסע ומתוכו יורים השפלים בנשקם האוטומטי אל עבר מכוניות חולפות ורוצחים בדם קר את יושביהם. לאחר הרצח, הם עוצרים ומבצעים ווידוא הריגה בתצלומי תקריב על הנרצחים. הסרטון באורך של כארבע דקות מראה את מסע הרצח.
…איני פוחד במובן הפיזיולוגי של המילה, אלא פוחד בשכל מהעובדה שיש עדיין יהודים רבים השׁוגים באשליות של "שלום" עם הבאים לרצוח בנו.
איני רוצה להיגרר להכללות ולומר 'כל הערבים', אלא להזהיר מפני אלה הנשלחים לחזית לבצע את מעשיי הרצח והפגיעה ביהודים כאשר שולחיהם מגלגלים עיניים ולשון ומראים ומספרים לעולם ה'נאור', לאובמה, קרי וחבורת הרופסים שליד הגה מדינותיהם ש'פניהם לשלום', ורק תחזרו לגבולות 67.
האמת, מציתי את אוצר המילים שלי בעניינו של הנשיא האמריקאי ברק חוסין אובמה, והפעם אחתום בשתי מילים "ירחם השם".
מחכים לכם גוזלים
אי אפשר לדלג על אירוע כה משמעותי כמו חטיפת הילדים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. לא במקרה "ילדים", כי נערים זה בהקשר של חיים רגילים וצפויים למי שגילו שש עשרה שבע עשרה, ולא משנה באיזו מדינה הוא גדל. ה'נערים' האלה הופכים לילדים כאשר טרוריסטים או כל יד זדונית חוטפת אותם וקוטעת באחת את רצף החוויות המזוהות על גיל ההתבגרות.
חוסר האונים כשמישהו נחטף הוא קיצוני, ואצל שלושת הילדים שנחטפו הוא בלתי נסבל ודורש מחשבה ותגובה בהתאם.
אין זה הזמן להתלהם ולהחליף תגובה שקולה, כואבת ואפקטיבית בכל מי שיש לו יד וראש בתיכנון ובביצוע החטיפה, בפורקן יצריים ושחרור כעסים לא מבוקרים.
נכון שכולנו צריכים להתפלל לשחרורם של אייל גיל-עד ונפתלי, אבל ממש במקביל, לעשות את מה שצריך לעשות. לפגוע באופן אנוש בכל מי משהתבטא בעבר הלא רחוק ועודד פגיעה ביהודים.
נכון, הכוונה לפגוע בלב ליבו של השטן, בראשי החמס והארגונים השונים שפועלים יום ולילה כדי למממש את שאיפתם לחיסולה של מדינת ישראל ויהודיה.
צריך לזכור ככל שהפגיעה בראשי הטרור תידחה, המחיר שנשלם יהיה גדול וכואב יותר. הסיכון שמדינת ישראל תיקח במקרה כזה הוא כה קטן, מול הסיכוי שהפגיעה בהם תבלום או תמתן את התחזקותם ומוכנותם לפגוע בנו בעתיד.
העתיד כבר כאן, וכמו שהעניינים מתגלגלים במאה השנים האחרונות, אין מנוס מלקחת את היוזמה המעשית לידינו ולעשות את מה שמחויב לעשות, לפגוע באויבים, על פי ההגדרה שהאויבים הגדירו את עצמם.
…ותודה לחנין זועבי
בניגוד לרבים וטובים, אני רוצה לומר תודה לח"כ חנין זועבי.
…להירגע, הכל בסדר בראש ובלב, ותיכף אסביר.
על רקע הפילוג ההולך ומחריף בין אוהדי ההתיישבות בנחלת אבות מזרחית לתל אביב, עד כדי איבוד השפיות והתבטאויות קשות של חלקים בשמאל הקיצוני על סגנון של "מגיע להם, שלא יהיו שם" ובין אזרחי מדינת ישראל אשר בחרו בתמיכת כל ממשלות ישראל לאוורר את המדינה ולנדוד אל יהודה ושומרון, באה חנין ועשתה לנו סדר.
פתאום, כאילו שלא ידענו מי האויבים שלנו, חנין אמרה את מה שרבים מאחיה ואחיותיה חושבים עמוק-עמוק בלב, אבל נמנעים מלומר. הם לא רוצים אותנו, לא בקווי 67 ולא בקווי 48. הם לא רוצים אותנו בכלל מעל פני האדמה.
אילו הייתה להם הזדמנות אחת, אחת לא יותר, הם היו מראים לנו את הדרך לגיהינום.
ואתם שואלים מדוע שלא נודה לחנין?! בלעדיה, היינו ממשיכים להתווכח עם עצמנו. בשמאל, היו ממשיכים להיות 'טובי לב ונדיבים' ו'להחזיר' שטחים 'כבושים' למען השלום, אפילו עבור ניסיון ל'שלום' שאוטוטו נמצא כאן.
אז אפשר להירגע ולסמוך (כמו תמיד) על החנינים למיניהם שאת מה שאנחנו נשכח, הזועביים יזכירו לנו.
מידת הרחמים ללופוליאנסקי
בתוך המולת התקשורת סביב שני נושאים מרכזיים השבוע חטיפת הילדים, ולהבדיל, משחקי המונדיאל גזר השופט ממשפט הולילנד דוד רוזן, שש שנות מאסר על אורי לופוליאנסקי.
האשמה, לקיחת שוחד.
לופוליאנסקי הקים ועמד בראש "יד שרה", ארגון צדקה ועזרה לכל, ובתפקידו, כך נכתב קיבל כספי שוחד. הכסף לא שולשל לכיסו, כך קבע השופט, אלא נתרם ל"יד שרה".
…לדעת פרשנים משפטיים זהו עונש כבד מאוד אם משווים אותו לעונש שקיבל ראש כנופיית העבריינים בפרשה אהוד אולמרט.
אין שום פרופורציה בין שני העונשים. אולמרט פתח מסוף להעברת כספי שוחד לכיסו, במאות ואולי מיליוני שקלים, ואילו אורי לופוליאנסקי שימש סוג של מסלקה לטובת הפעילות החשובה והמבורכת של "יד שרה".
איני מצדיק כמובן את המעשה, אולם נראה לי שהשופט שכח את מה שהוא אמר בהקראה פסקת הדין על אורי לופוליאנסקי.
לקיחת שוחד היא עבירה חמורה ואינה קשורה לשאלה לאן עוברים כספי השוחד, לכיס המקבל או לגוף כזה או אחר. קבלת שוחד היא קבלת שוחד.
אני גם מבין את רצונו של השופט רוזן לתת ביטוי מוחשי לדעתו על מקבלי שוחד בשירות הציבורי ולהשתמש באותו סרגל ענישה מחמיר. הכל מובן ומקובל.
…אבל, וזהו אבל קטן שחייב להיאמר. זה שצריך להחמיר עם מקבלי שוחד, ברור. אבל גם בסרגל הענישה יש שלבים, דרגות שונות של חומרה. לדעתי, צריך להיות הבדל ושוני בין אהוד אולמרט הראש ומתווה הדרך והנורמה הפסולה, לבין מי שלקה בשיבוש בשיקול הדעת וחשב שאם לא לוקחים לכיס, זה בסדר.
איני יודע את כל העובדות ועולה בלבי חשד קטן שלא איש חכם ואמיץ כשופט דוד רוזן יעשה טעות כה חמורה במתן גזר דין זה לראש השועלים ולזנבו של אותו שועל.
ולכן, השופט רוזן מעביר את ההכרעה לידי בית המשפט העליון ושם אני מניח, יוכלו השופטים הנכבדים לקבל את ערעורו של לופוליאנסקי ולהקל בעונשו, ולהותיר את עונשו של אולמרט על כנו, כפי שנראה אמור להיות.
למרות שזה ניחוש פרוע, אל תשכחו שמדובר בשופט שהוכיח כבר שתי תכונות: אומץ לב ציבורי ומשפטי ורצון כן ואמיתי לטפל בסרטן בשירות הציבורי, לקיחת שוחד על ידי נבחרי ציבור ופקידים בכירים.
עכשיו נראה אם השופט רוזן ניחן גם בחוכמה וראיית עומק של תהליכים משפטיים וחברתיים.
אני נותן לו אשראי פתוח.
