היום ה-13 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 20.12.2013

אבא אוהב אותנו

השבוע החולף היה מעניין ומגוון.

ונתחיל עם הסופה והבלגן, אבל לפני, תודה ענקית לבורא עולם. עכשיו אני יודע שהוא אוהב את תושבי קריית שמונה.

הרוחות, השיטפונות, השלג, ניתוקי החשמל, חסימת הכבישים וההתעללות בבני אדם, כולם-כולם ללא יוצא מן הכלל פסחו על תושבי העיר האהובה שלנו קריית שמונה.

הכאב היחידי שחשנו היה כאבם של אחים ואחיות באשר הם על הסבל והכאב שלהם, והכל עבר לידנו ולא נגע בנו. תודה אבא שבשמים. אנחנו אוהבים אותך.

…השבוע קיבלנו את הפרופורציות האמיתיות שבין האדם והטבע. פתאום כולם שווים לפני איתני הטבע, פתאום 'אנחנו לא מחליטים על הטבע', פתאום חזרנו לממדים האמיתיים שלנו כבני אדם.

למרות הכל, עדיין יש בקרבנו כאלה שמסרבים להכיר בעובדות החיים והטבע וממשיכים להפגין יהירות מגוחכת באשר ל'כוחי ועוצם ידי'. חברים יקרים, תרדו מזה, זה לא עובד ולא עושה רושם על אף אחד, בעיקר לא על בעל הבית האמיתי.

הסערה האחרונה ונזקיה גם חשפו (שוב) את הפופוליסטים שבין פוליטיקאינו ונושאי משרות רמות כמו מבקר המדינה.

ושלא אובן שלא כהלכה. יש לבדוק ולחקור מדוע ומי היה אחראי לתקלות ולאי המוכנות. יש 'לסגור' על אלה שאנחנו משלמים להם את המשכורת במשך שנים רבות רק כדי שיהיו מוכנים במצבים כאלה. הפעם, יש לקוות שלא יוותרו וימצו את החקירה והבדיקה עד תם.

אבל, וכאן אבל גדול. עם יד על הלב, אילו היו עושים משאל ושואלים אותנו. תראו, בעוד מאה שנים תהיה סופה קשה עם נזקים קשים וחוסר נוחות שתמשך מספר ימים. כדי להקל מעוצמת הסופה ושיהיה לכם נוח יותר, חייבים להקציב לעניין שלושה-ארבעה מיליארד שקלים. מה אתם אומרים, להקציב או לסבול?. התשובה של תשעים ותשעה אחוז מהנשאלים הייתה, לא להקציב כספים לקטסטרופה שתהיה בעוד מאה שנים.

…מבקר המדינה הגדיל לעשות השבוע כאשר האשים, עוד לפני שהחקירה התחילה, את ה'אחראיים', שהוא עצמו לא יודע להצביע עליהם.

הגיע הזמן שנתחיל להיות מדינה נורמאלית, כזו שאנשיה לא אומרים על כל דבר 'יהיה בסדר' או 'סמוך עלי', לפני, ואחרי שקורה אסון הם הראשונים לקפוץ ולהאשים. די, הגיע הזמן שגם המדינה תתבגר ולא רק תושביה.

 

 

במקום לעלות לירושלים שיעלו למטוס

השבוע הייתה לנו הזדמנות להבין את האימרה "סוף מעשה במחשבה תחילה".

סוגית המסתננים והאורחים הבלתי קרואים לכאן התפתחה לסוג של קלף לכל אלו השואפים להפוך את מדינת ישראל לעוד מדינה על הגלובוס. המניעים ממש לא משנים את העובדה שרצונם ופעילותם סותרים את התשתית החוקתית עליה קמה מדינת ישראל. העובדה שהם מתכחשים גם לאבותיהם אשר חלק מהם גם הקריבו את חייהם למען הגשמת החלום הציוני-יהודי שבהקמת מדינת ישראל, מקלט לעם היהודי, ממש לא מזיזה להם.

הבעיה היא לא בעוד מסתנן או שניים שיתנחלו כאן, אלא בכוונה לקעקע את האופי המיוחד של המדינה יהודית-ציונית-דמוקרטית. תחושת ה'שליחות' בה אפופים האנשים הללו היא עניינם ומשלבים בנוסחת החיים המגוונים במשטר דמוקרטי בו אנו חיים.

ניקח את 'המסע אל החופש' של המסתננים לירושלים שהופק כמיטב מסורת הפקות האירועים ונבין שהמסתננים הם חומר הגלם של המארגנים הישראליים, קבוצות שמאל מסורתיות, המסתננים הם החֵמר ממנו מנסה חבורת הל"וניקים לבנות כדים ענקיים שאחר-כך יוכלו לנפץ בפרצופה של המדינה ולומר "מדינה גזענית".

כדי שהדברים יהיו ברורים אומר שאני אוהב אדם לא פחות, אם לא יותר מהם. אני וכמותי רגישים לסִבלם של בני אדם יותר מהם וכואבים את כאב המסכנים הללו בלי שום קשר לצבע עורם, דתם או גובהם של הסובלים.

אלא מה, אנחנו לא אגואיסטים וחושבים גם על הדורות הבאים שמדינת ישראל תצטרך לשמש עבורם בית-מקלט-מולדת.

בעולם אכזר ומנוכר שכל שני וחמישי יוצאים עוד ועוד אנטישמיים ממאורותיהם ויורקים ארס על מדינת ישראל ותושביה היהודיים, אנחנו חייבים לפעול מהראש ולא מהבטן. ולכן, מה יותר הומאני וצודק מכך שכל אחד יהיה בביתו ובמדינתו?! מה פשוט יותר שכל מדינה תישא בנטל אזרחיה המקוריים?! הרי לפי שיטתם של 'יפי הנפש' היינו צריכים לטפל בכל מסכני העולם בהודו, ברזיל והרשות הפלסטינאית.

יחד עם זאת אם באמת רוצים להיות שותפים לסבל הפליטים/מסתננים, שיפנו לאו"ם ושהאו"ם יחלק את הפליטים בין כל המדינות החברות באו"ם בהתאם לגודלה של המדינה (שטח ומספר תושבים). אני בטוח שמדינת ישראל תקבל בזרועות פתוחות את השלושה-ארבעה פליטים שלה.

ולכן, במקום לנהוג כחכמי חלם שבנו בית חולים מתחת לגשר ממנו נפלו אנשים, פשוט יותר ונכון יותר לתקן את הגשר, או במקרה שלנו לדאוג שכל אחד ישוב לביתו ולמולדתו ושלום על ישראל.  

 

 

ממשה עד משה

ועוד בשולי מותו של מנדלה ושחרור עבדים.

השבוע אנו מתחילים את ספר שמות. אנו נפגשים לראשונה במנהיג ומשחרר עבדים אמיתי שעשה זאת לפני שלושת אלפי שנים.

משה רבנו שיחרר את העבריים-העבדים מעוּלם של המצרים והוציא אותם ממצרים, המדינה המשעבדת, ואחרי מסע שנמשך ארבעים שנה, הביא אותם עד שערי הארץ המובטחת, ארץ ישראל מולדת אבותיהם.

אם נתעלם לרגע מהעיוותים החוזרים ונשנים ושיכתוב העבר היהודי על ידי קבוצות כאלה ואחרות, ניתן לומר שמשה רבנו הוא-הוא המודל המוביל למנהיג משחרר עבדים, המגבש והופך בודדים, משפחות ושבטים לעם-לאום.

מה שקורה עם 'משחררי' העבדים העכשוויים, זו טרגדיה שמחולליה הופכים את המסכנים הללו לחומר בעירה לאידיאולוגיה ההרסנית שלהם. וחבל.

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad