מי יהיה ראש העיר הבא?!
המצב נכון להיום
תארו לכם שקריית שמונה משולה לחולה שהלך לצילום רנטגן ואת תוצאות הצילום הוא מראה לנו התושבים. מה אנחנו רואים, כעובדות וממצאים? ונניח, שהפגיעה ב'חולה' היא פגיעה רב-מערכתית.
נתחיל מהילדים. עיר תוססת בילדים ובני נוער שמסלול חייהם מהמעון ועד בתי הספר התיכוניים סלול, בטוח ומוצלח.
כן, גאוות קריית שמונה היא בילדים ובבני הנוער העוברים את מסלול חייהם מגיל חצי שנה ועד גיל שמונה עשרה בעיר.
ומה קורה אז?
בני הנוער שגדלו והפכו ל'אנשים' מתגייסים לשירות בצה"ל, בדרך כלל בחיילות משמעותיים, נותנים את המיטב ועושים את מה שהם יודעים הכי טוב.
השירות מסתיים, ומסתבר שמבחינתה של קריית שמונה גם התקווה של הצעירים לחזור הביתה.
הצעירים הללו לומדים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות, וגם שם הם עושים חייל, ורבים מהבוגרים מזנקים למסלול העבודה מחוץ לקריית שמונה.
נעצור לרגע ונשאל את עצמנו. האם העובדות הללו נכונות עד כאן? האם משהו בתיאור המצב לא נכון?!
אני מניח שכל אחד מסתכל סביבו ולא רואה את ילדיו, ילדי חבריו וילדי שכניו, הם לא נמצאים בקריית שמונה. עצוב להורים ועצוב לילדים.
נמשיך הלאה.
אלה שהתעקשו ושרדו את תלאות הבירוקרטיה והמחסומים וחזרו הביתה, מה איתם?!
השאיפה להקים בית נידְחת בגלל שאינם יכולים למצוא בית הולם, אינם יכולים למצוא עבודה, ואפילו לא עבודה הקרובה למקצוע שהם רכשו. אין להם חיי חברה משלהם, כי גם חבריהם לשכבה לא נמצאים בעיר.
אם לא ניִתָן לממש זוגיות וחיי משפחה, אז מה אמורים לעשות הצעירים שבכל זאת רוצים?! כאן צריך לעצור ולחשוב במושגים הרבה יותר רציניים מאשר היינו רגילים אליהם בבחירות הקודמות.
בצער ובכאב אפשר לומר היום שראשי העיר בשנים האחרונות 'לא סיפקו את הסחורה'. זאת עובדה מצערת, ואין כאן כוונה להתנגח עם ראש עיר זה או אחר. אם יש למישהו טענות, שיפנה אותן לעובדות.
מהן הבעיות הקריטיות של קריית שמונה?!
הפעם, ברשותכם אלך שנים רבות לאחור ודווקא אצטט ראש מועצה מן העבר שטבע את המושג "לחם עבודה".
ראש המועצה היה אשר ניזרי שהבין כבר אז שהבעיה מספר אחת של קריית שמונה היא בעיית העבודה, חוסר בתעסוקה הולמת.
זכורה הפגנת ההמונים של תושבי קריית שמונה המובטלים על גדרות כנסת ישראל עם הסיסמה "לחם עבודה".
נכון שאז דוּבר על עבודה במשמעותה הפשוטה והבסיסית יותר, אבל העיקרון נותר כפי שהיה. אין מקומות עבודה הולמים לבני העיר המסיימים את לימודיהם ורוצים לחזור לקריית שמונה.
ראוי שנפנים שעבודה מקור פרנסה היא המפתח להכל: בית, חינוך טוב, איכות חיים, הכל. למי שאין עבודה, יהיו רק חלומות, וכידוע שעם חלומות אי אפשר ללכת למכולת.
הנושא השני הוא דיור, בית. אם שפר מזלך ומצאת עבודה, המלחמה על מקום המגורים רק מתחילה. העצוב בסיפור הזה הוא שגם עם מעט הבנים והבנות שחוזרים לקריית שמונה, אין היצע של בתים ודירות.
השם "יובלים" הפך לבדיחה עצובה אחרי שבמשך יותר מעשור נשפכו אוקיאנוסים של מילים, אבל בפועל נכון לחודש מאי 2013 אין 'יובלים' ואין אפילו יובל אחד קטן של תקווה ונחמה.
בעייתם של צעירי קריית שמונה נפתרה דווקא …בהרחבות בקיבוצים. מיטב הבנים והבנות השתלבו כתושבים מן המניין בהרחבות השונות, ורק בקריית שמונה הצעירים ממשיכים לשמוע סיפורי סבתא.
התשתיות בעיר הרוסות, וגם את זה אפשר לראות בצילומי הרנטגן בעין בלתי מזוינת ובלתי משוחדת.
כאשר אומרים תשתיות מתכוונים בדרך כלל לכבישים ולמדרכות. את זה רואים, העניין הוא שגם תשתיות המים, הביוב, החשמל ויתר השירותים זקוקים לטיפול שורש, אם לא היום אז מחר.
לפעמים נדמה שהפער בין המציאות המוכרת לנו ובין היומרה של העירייה להציג את המציאות, היא כה רחוקה שאיש מן המאדים היה מתבלבל בין מה שמספרים ובין מה שעיניו רואות.
אלה חלק מהנושאים שלגביהם אין עוררין. יש עוד שורה ארוכה של משימות ונושאים המחכים לראש העיר הבא של קריית שמונה.
מה עושים?!
אקדים ואומר. היום צריכים לקרוא לכל מי שחושב שהוא ראוי, מתאים ומסוגל לשאת בתפקיד הרם והחשוב, להציג את מועמדותו וחזונו בפני התושבים.
מצבה של קריית שמונה בכל התחומים קשה יותר ממה שניתן להעלות על הדעת. אם בשנים עברו היה לנו אשראי כלשהו, הרי שהיום העיר בזבזה את כל האשראים שלה והיא עומדת בפני פשיטת רגל, לא פחות.
היום לא מספיק להציג פרופיל מסוקס, חיוך כובש או בלורית מתנפנפת ברוח. התושבים חייבים הפעם להתעקש על דברים יותר רציניים מאשר גימיקים ופעלולים פירוטכניים.
המועמדים השונים צריכים להתייחס ביתר רצינות לתושבים/בוחרים ובנוסף לחזון, לתוכניות העבודה והרקורד שלהם, הם צריכים להציג נבחרת מקצועית שחבריה יהיו בעלי מיומנות ויכולת לפתור בעיות ולבנות עיר חדשה, ולא לתרץ תירוצים אחרי חמש שנים.
בשלב השני, אחרי שהמועמדים השונים 'ירוצו' כברת דרך, יגיע זמן הצמצום וההתכנסות. מועמדים שונים שסיכוייהם להיבחר קטנים, יצטרכו להתחבר לאחרים או לפרוש כדי להביא את מערכת הבחירות להכרעה ברורה.
הכרעה ברורה של הרוב, היא סוג של תעודת ביטוח להצלחתו של ראש העיר הבא.
ראש העיר הבא צריך לזכות באמונם של רוב התושבים, והתושבים צריכים ללוות את העשייה גם אחרי הבחירות במהלך כל הקדנציה.
הפעם האחריות העודפת היא של התושבים. הפעם, יש לקוות יעמדו מול עיניהם של התושבים כל מערכות הבחירות, כל המועמדים, כל ההבטחות וכל האכזבות. האכזבות והכישלונות צריכים להיות תמרורי דרכים בדרך לבחירתו של ראש העיר הבא וחברי המועצה.
גילוי נאות
בשבועות האחרונים פנו תושבים ממגזרים שונים וביקשו שאציג את מועמדותי לראשות העיר.
מעבר להרגשת הנעימות שאתה רצוי, נדרשתי לעשות חשבון נפש. שאלתי את עצמי שאלות נוקבות. האם תושבי העיר מוכנים להבין שמצבה של העיר קשה מאוד? האם הבוחרים יצליחו הפעם להתעלות מעל לשיקולי הכדאיות האישית/חמולתית וקרבתם למועמד זה או אחר? האם אנחנו רואים ומפרשים את המצב עין בעין? ומעל לכל, האם תושבי קריית שמונה מבינים ומסכימים שאת המחיר על כישלונו של ראש העיר הם ורק הם ימשיכו לשלם?
אני מסתכל על הבחירות האלה בעיניים פקוחות ועם רגליים על הקרקע, ולכן עוד לא הגעתי להחלטה סופית אם אתמודד, כי קריית שמונה יותר מדי יקרה כדי שאחשוב רק על עצמי.
הרצל בן אשר (מ.)
שבע שנים למלחמת לבנון השנייה
אני מניח שחלק מכם מרים גבה ושואל "אבל עוד לא 12 ביולי…". נכון, כי המלחמה פרצה בט"ז בתמוז, השבוע בדיוק. ט"ז תמוז תשס"ו 12.7.2006
ככל שהמלחמה 'מתרחקת' מאיתנו, אנחנו מבינים עד כמה היא קרובה אלינו.
כזכור, בעקבות מארב של אנשי החיזבאללה וחטיפת שני חיילי המילואים רגב וגולדווסר, יצאו כוחות צה"ל למירדף אחרי החוטפים, וההמשך היסטוריה.
היום, שבע שנים אחרי אותה מלחמה, אנו חשים את אימת הבלתי נודע, הבלתי צפוי שהוא כה אופייני ל'שכננו' מצפון. תוסיפו לכך את המלחמה בסוריה והנה מתכון נפיץ שיכול לטרוף את הקלפים הכי הגיוניים והכי שפויים של מקבלי ההחלטות בישראל, לבנון וסוריה.
כזכור, קריית שמונה עמדה במוקד המתקפות של נסראללה, גם אם לא בימים הראשונים למלחמה. הנזקים באו על נזקים קודמים שלא כולם תוקנו והבטחות ממשלת אולמרט נרשמו על הקרח.
סכומי עתק הקצתה אותה ממשלה לטיפול בקריית שמונה ובצפון בכלל. החל מתשתיות תחבורה וכלה בעזרה לעסקים שמאז חלקם נסגר וחלקם לא מפסיק להתנדנד בין חיים ל'מוות'.
עגלת האשליות של ממשלת אולמרט ידעה לנגן על המיתר הכי רגיש של תושבי קריית שמונה, התקווה. והאכזבה הייתה בהתאם.
הבטחות רבות ניתנו לקריית שמונה, ורובן ככולן לא מומשו, ואולי לא הייתה כוונה לממש אותן מלכתחילה.
אפשר לחזור לאותן הבטחות ולתלות בהן את מצבה העגום של העיר, ומאידך, אפשר לומר שאם אחרי שבע שנים עדיין אנחנו דורכים במקום, אז ככל הנראה חלק מהבעיה היא בנו. תלוי בנקודת המבט.
בכל מקרה. המלחמה ההיא הסתיימה לפני שבע שנים, והיום אנחנו קרובים למלחמה/מבצע הבא פחות ממרחק משבע השנים שחלפו מהמלחמה ההיא.
…ורק כאבם של המשפחות ששילמו בדם יקיריהם את מחיר המלחמה לא השתנה מאז ולוּ לרגע אחד.
אוהבים, זוכרים ומחבקים אתכם.
