היום ה-15 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

התינוקת הראשונה במעברה

 

 

כששמחה כהן הייתה בת ארבעה חודשיים בלבד, עלו איתה הוריה אברהם ז"ל וחנום לישראל. הם הגיעו למחנה המעבר בבית ליד בחורף גשום וקיבלו אוהל כמו יתר העולים. אחרי כמה חודשיים במחנה, חודשים שבהם הם והתינוקת קיבלו ארוחות מסודרות הם נתבקשו לעלות על המשאית ולהגיע לחלסה.

"אני סירבתי ללכת" נזכרת חנום. "היה לנו טוב שם, אבל אז לקחו לנו את הכרטיס של האוכל. כדי לאכול הייתי שולחת את התינוקת שלי, את שמחה, בידיהם של אנשים אחרים רק כדי לקבל אוכל. אברהם הבין שאין ברירה הוא אמר לי שאנחנו נוסעים לירושלים. כשעלינו על המשאית שבה הצטופפנו יחד עם הפרות, והגענו לחלסה הבנתי שאברהם "עבד" עלי, רק ככה השתכנעתי לבוא איתו לחלסה".

את חנום פגשתי בביתה בשיכון ג'. חנום אישה חכמה ונבונה שגידלה 9 ילדים, בנים ובנות מוצלחים ואליהם עוד נגיע בהמשך, מתקשה היום לקום מכיסאה עקב בעיות בריאות. בהתחלה היא קצת מופתעת מכך שאני מגלה התעניינות בשנים רחוקות. שנים של קושי ומחסור, אבל אט אט היא משחזרת את העבר ולרגע נדמה כי היא שוב חוזרת בדמיונה אז, כשהייתה בת שבע עשרה, ונישאה לאברהם ז"ל באבדאן שפרס. "אני ואברהם שנינו באנו ממשפחות מבוססות. אחיי היו צורפים ועסקו במסחר והמעבר למעברה היה קשה מנשוא. במעברה היה תוהו ובוהו. בהתחלה אוהלים ואח"כ צריפים מלאים בפשפשים. אכלנו אבקת ביצים ושמן קוקוס. לא גבינה, לא בשר. רק בקבוק וחצי של אשל לתינוקת שלנו לשמחה".  

וכשחנום מספרת את זה, יושבות לצידה שמחה בתה, ונכדתה זוהר ומביטות בה במבט אוהב. "מזל שהיה לך אותי", אומרת שמחה לאימה "אחרת גם זה לא היה" ושלושתן, שלוש נשים שלושה דורות, צוחקות צחוק חופשי ומשוחרר.

"החיים במעברה היו קשים. אומרת חנום "אני זוכרת ששלחו את אברהם לצרכניה לקנות בגדים. אבל לא היה לנו כסף. בסוף  איכשהו הוא השיג כסף שבזה הוא קנה מגפים ומעיל". מגפים אגב, היה דבר חיוני מאין כמוהו במעברה, רק ככה אפשר היה ללכת בבוץ הטובעני.  

שמחה כהן התינוקת הראשונה מהמעברה היא אישה לבבית שעובדת כבר שנים רבות בעיריית קריית שמונה. כיום היא מנהלת פרויקטים בגזברות. היא נחשבת לעובדת מסורה וחרוצה וזכתה כבר 3 פעמיים לקבל תעודות הוקרה כעובדת מצטיינת. כשאני שואל אותה מה הזיכרון שלה כילדה מהמעברה היא משיבה. "הייתי בת חמש, וראיתי שכולם רצים לאמצע המעברה. גם אני רצתי אחריהם. התברר שילד קטן נפל לתוך השירותים. מדובר בחור של שירותים ציבוריים מה שנקרא "בול פגיעה". וכולם ניסו לחלץ אותו".

אלו היו השנים וככה התנהלו החיים. מעברה עמוסה פחונים ואוהלים. עששיות נפט דולקות, עבודות יזומות, רעב חוסר תזונה והרבה חולי. באותן שנים אברהם עבד במכולת שאותה קיבל מחיים הרומני. המכולת הייתה ממוקמת היכן שכיום נמצא חנותו של עובדיה מול רסקו. העולים קנו אז בתלושים שאותם קיבלו בהקצבה לפי מספר הילדים. בהמשך הוא עבד כמה שנים בהסתדרות ואח"כ הוא התקבל כגובה בעיריית קריית שמונה. עם אופניו הוא היה עובר בבית התושבים וגובה תשלום עבור השימוש במים. וכאן מגיע הפרק בחייו שעדיין נותר בגדר תעלומה. מדובר  בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. אברהם התקבל לעבוד כטבח במוצב האו"ם בקונטרה. הוא היה יוצא מביתו ביום ראשון וחוזר רק בסופי שבוע. "אנחנו יודעים שהוא עבד כטבח" אומרת שמחה. "אבל באותן שנים הסתובבו כל מיני שמועות על עבודה סודית שהוא מעורב בה. יום אחד כשהוא חזר עצבני הביתה שאלתי אותו: "מה קרה, למה אתה כל כך עצבני? והוא השיב: "נראה אותך מצליחה להכין עוף ולהסתיר בתוכו פתק שאף אחד לא ימצא אותו, מלבד אדם מסוים". הוא אמר ולא פירש. זה היה הרמז היחידי שגילה לילדיו. כך או כך בזכות עבודתו באו"ם למדו כל ילדיו לדבר את שפת האנגלית על בוריה.

בישראל נולדו שושנה שמתגוררת בחיפה, מזל שמתגוררת בקריית מוצקין, והבנות: תקווה, כרמלה, דליה. שלושתן מתגוררות בקריית שמונה. הבנים: דודו, חזי בעלי מכולת ברחוב דן ובן הזקונים יאיר שעובד כנהג באגד. בנים ובנות טובים שהקימו משפחות לתפארת והן מקור לגאווה מקומית.

אחרי 15 שנים באו"ם פרש אברהם מעבודתו והקים את המכולת בשיכון ג' מה שקרוי 'עשר חנויות'. "אברהם קנה את המכולת ב-200 לירות אז. "אתה יודע איזה סכום זה, כמה קשה עבדנו עד שחסכנו מספיק כסף?" אומרת חנום. רבים זוכרים אותו מהמכולת. אברהם היה איש לבבי שתמיד עוזר ומחייך לבריות. לצד עבודתו ולאורך כל השנים אברהם היה דמות דומיננטית בקהילה ובמיוחד בקרב עולי איראן. איש חכם ומלא תבונה שידע להשכין שלום בין איש לרעהו. כיו"ר של הוועד הפרסי הוא טיפל וליווה את העולים מתחילת דרכם. דוגמא אחת היא רפי לוויפור שעלה כנער מאיראן. הוא זה שדאג שייקלט בקיבוץ. הוא היה מעורב בבניית בית הכנסת הראשון של העדה הפרסית ותמיד חיפש לסייע ולתרום. את המכולת שהוא הקים ליד עשר חנויות מנהלים כיום נכדיו, בניה של שמחה. איך שגלגל מסתובב.

גם חנום סייעה בפרנסת המשפחה באותן שנים. מעבר לגידול הילדים היא עבדה במשך שנים רבות כעובדת ניקיון בבנין העירייה של קריית שמונה. בהתחלה היא עבדה בגינון "ניקיתי את היבלית בדשא של אשר ניזרי", היא נזכרת.

לפני שלושים שנים נפטר אברהם ז"ל. הוא נפטר בגיל 55 מאירוע מוחי שממנו לא התאושש. אברהם הותיר אחריו משפחה חמה ואוהבת ואת חנום שמאד מתגעגעת אליו וגם היום שנים רבות אחרי מותו, עדיין כשהיא מדברת עליו היא עדיין מזילה דמעה.  

לפני פרידה ביקשתי מיוסי בלר הצלם שהתלווה אליי לצלם את משפחת עזיז לתמונה משותפת .את סבתא חנום, בתה שמחה התינוקת מהמעברה, הנכדה זוהר שביקשה מאד לכתוב על סבתה ואת הנין אור.

הסיפורים על הסבתא-רבה חנום אולי היום לא כל כך מדברים אל ליבו של אור בן השתים עשרה, אבל בעוד שנים כשהדפים הללו יצהיבו, בטח אור יקרא אותם שוב, יחייך בגאווה ויגיד: אלה היו הסבא והסבתא רבה שלי…  

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad