הרצל בן אשר
ישראל ז"ל הוא אביו של ד"ר חיים קרישטל רופא משפחה ומומחה לרפואת ילדים העובד במרפאת כללית בקריית שמונה.
נסעתי לנחמו ואת אחותו שולה, שיבדל"א בחיפה.
המפגש היה מרתק, ומעבר לאקט הדתי (ניחום אבלים) שמענו סיפור חיים מדהים, על אדם אשר שום כח-רשע בעולם לא עצור אותו במסע חייו היהודי.
ישראל קרישטל ז"ל שאין מי שלא נחשף לסיפור חייו המרתק, שמעתם וקראתם בכל אתר.
הסיפור של ישראל, הוא בעצם סיפורו של גביע כסף שעובר במשפה משנת 1879. הגביע (בתמונה עם חיים ושולה) 'זכה' לשאת בתוכו יין משובח בו קידשו במשפחה כל אירוע, חתונה, בר-מצווה והולדת ילד.
שאלתי את ד"ר חיים קריסטל, 'יש משהו מיוחד שנושא איתו אדם כה מבוגר עם סיפור חיים מרתק ומדהים?'.
'כן' ענה לי ד"ר קריסטל, קם ממקומו, הלך לויטרינה ושלף מתוך שלל כלי הכסף גביע יפה ומעוצב. 'הנה, זה הגביע שמספר את הסיפור של המשפחה מ-1879. תסתכל היטב, השנה מוטבעת כאן בתחתית', הוא והעביר לידיי את הגביע.
התרגשתי לאחוז בגביע שיכול להיות הסבא-רבא, סבא רבא בריבוע שלי.
מששתי, סובבתי את הגביע, ולבסוף הבטתי לתוכו. 'חיים, יש כאן עדיין טיפת יין, כאן בתחתית הגביע…'.
…סיפור הגביע שהוברח לארץ דרך מדינה קומוניסטית, גם הוא ראוי לציון. הגביע הוסתר תחת ריצפת העץ בו גרה הדודה. ובמהלך המלחמה, כמעט ונשכח, או שלא האמינו שמישהו יזכה לשוב הביתה ולמצוא אותו.
אולם, הנס התרחש, והדודה שבה הביתה, הישר אל ריצפת העץ, התכופפה ושלפה את הגביע ממקום המחבוא.
עברו ימים, ונפלה החלטה 'להעלות' את הגביע לישראל. אולם, מה עושים? כיצד חולפים על פניהם של השוטרים ואנשי המכס? רעיון מבריק אחד פתר את הבעיה בצורה מדהימה אף שלא הריחה טוב.
חיים: "הדודה הטמינה את הגביע בחיתול של הילד שהיה מלא 'בסחורה', ובמעבר הגבול כאשר פנה אליה השוטר בשאלה 'מה יש לך שם?' היא הגישה לו את התינוק אפוף בריחות דוחים. השוטר, הדף אותה, מבלי שידע שהוא בעצם הודף את מה שהוא מחפש, גביע כסף".
והיתר היסטוריה.
מכל האמירות שנאמרו על ישראל קרישטל, ומה שהוא אמר, נחרט בזיכרוני המשפט הבא: "זה שאני בן מאה וארבע עשרה לא מרשים אותי, מה שמרגש אותי זה שאני האיש המבוגר בעולם שמניח תפילין".
