אילו לא היה מדובר בשכן ואילו היינו ממשיכים לאמץ את התפיסה השגויה שרווחה עשרות שנים ואמרה "תן לערבים לאיים. תן להם לדבר", ואשר בשיא התפיסה הזאת מצאנו את עצמנו בתוך מלחמת לבנון השנייה, הדברים הבאים היו מיותרים.
…אבל, התבגרנו קצת התפכחנו קצת והיום יותר ויותר מבינים שהשפה המזרח תיכונית היא מאוד מיוחדת ומאוד מדויקת. עושים את מה שמאיימים לעשות, בסופו של דבר. מי לא זוכר שכל אימת שנסראללה איים בירי הוא ביצע אותו בסופו של דבר. אם נלך רחוק יותר. אנואר סאדאת, הנשיא המצרי במלחמת יום כיפור איים במלחמה ומימש אותה, וכך עוד דוגמאות רבות. הדברים לא נכתבים מתוך פחד או רפיון מפניו של נסראללה, ממש לא. כשכניו עלינו להפיק את הלקח הנכון ולהתייחס לאיומיו כאל איומי אמת ולפעול. במזרח התיכון יודעים לכבד מנהיגים שיש להם מילה. במזרח התיכון החדש שהולך ומתחדש לנגד עינינו צריך להיות בהיר ומהיר בקליטת המסרים ובתגובה הראויה כלפיהם. אנחנו תושבי הגליל, כמי שאוימנו על ידי נסראללה, צריכים להרים את הכפפה ולדרוש מהאחראים להגיב בדרך שהוא מתכנן לפעול נגדנו. לא לכבוש את דרום לבנון. לסתום לו את הפה ל…תמיד.
"גנץ גנץ", נסראללה
השבוע נכנס רב אלוף בני גנץ, הרמטכ"ל ה-20 לתפקידו. נזכרתי בגרסתה של אימי באשר לחיבור בין אדם לתפקיד. חז"ל כבר קבעו שאין אדם נוקף אצבע… אבל, אני מדבר על מה ששמעתי וינקתי מאימי עם החלב.
שני שיעורים מאלפים היו לנו לאחרונה. הראשון מינוי מפכ"ל המשטרה. אחרי כל הסיבובים והתהפוכות, ברלב, זוכרים? מונה בסופו של דבר יוחנן דנינו. כך גם עם הרמטכ"ל. מי חשב על גנץ כשדיברו על גלאנט? מי זוכר את גלאנט כאשר גנץ רמטכ"ל
ככה זה, אם ייעדו לך תפקיד כלשהו, תקבל אותו בסופו של דבר. ואהוד ברק יכול להיות שליח בעל כורחו, במקרה הטוב.
משתמטים, לא על חשבוננו
יו"ר הכנסת ראובן, רובי ריבלין הקורץ, ממשיך לבזות את מעמד יו"ר הכנסת, וממשיך להנפיק אמירות אנטי-ציוניות ואנטי דמוקרטיות.
הפעם עולה ראובן ריבלין מדרגה, וזאת, אחרי שסירב להביא את עניינה של ח"כ חנין זועבי לוועדת הכנסת בעקבות השתתפותה במשט האימה של המרמרה ומעשי האלימות החמורים שהיו נגד חיילי צה"ל, ואומר "אין לקשור בין שירות צבאי של אומנים לבין העסקתם על ידי המדינה". חנפנות יותר שקופה מזאת כלפי אצבעותיהם של חברי הכנסת הערביים והלא ציוניים במסע ספירת האצבעות לנשיאות, לא יכולה להיות. ריבלין שכח מאין הוא בא והוא מרוכז רק בלאן שהוא רוצה להגיע. ובדרך, יורק בגסות בפניהם של אלפים ששלחו אותו לכנסת בתור מה שהוא הציג את עצמו יהודי, בית"רי וציוני. להזכיר ליו"ר הכנסת. אף אחד לא מבקש לפגוע במטה לחמו של מאן דהוא. בסך הכל אנחנו רוצים מעט היגיון. הרי אי אפשר לבוא להופעתו של אומן שהשתמט משירות בצה"ל והותיר את ילדנו לבד במערכה, לשלם לו וגם לבקש ממנו שירק לנו בפרצוף. יש גבול.
