היום ה-13 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

מדינה בשלולית

מדינה המחשיבה עצמה (די בצדק) כמדינה מתקדמת, עם כל הטכנולוגיה והמוחות המבריקים, לא מצליחה להתמודד מול שלולית אחת שיוצר היושב במרומים. ככה, פתאום בתחילת החורף (היו חזאים שהתעקשו עד לפני מספר ימים להכריז ש'אנחנו עדיין בסתיו…') הוא נעתר לתחינות ולתפילות שלנו ופותח את השיבר, וירחם השם. שכונות וערים משותקות לחלוטין. העיר העברייה הראשונה, מתגלה לפתע שהיא לא יותר מאשר 'פיסת ונציה' ביום רגיל, והבלגן חוגג.

לא מגיעים לעבודה, מבלים שעות בכבישים פקוקים, ויש חכמולוגים השטים בנתיבי איילון באבובים, יעני לעקוף את הפקק… מפגרים.

מה שהכי מדהים כל פעם מחדש, זה הפרצוף המופתע של כל אלה אשר מתכוננים במהלך חייהם להיות ערוכים ומוכנים לרגעים הללו ובשעת מבחן, נכשלים, או לפחות לא עומדים במשימה.

פתאום, שוב מסתבר שאפיקי הנחל לא רחבים דיים כדי לקלוט את כמויות המים המגיעים מכיוונים ידועים, שוב מסתבר שתעלות הניקוז אינם עומדים בעומס או שהם סתומים או שניהם יחד, שוב מסתבר שלמרות חגיגות השכר המופרז (בעיקר למנהלים ולבכירים) בחברת החשמל, אין מספיק צוותים בשטח שיוכלו לטפל בניתוקים הרבים.

שוב מסתבר שהמשוגעים חוגגים כמו אותו אחד שקפץ פעם אחר פעם למי הנחל הגועשים, עד אשר נמאס למחלצים להוציאו והם …אישפזו אותו.  

אבל אנחנו, הילדים של אבא שבשמיים מקבלים את המים הברוכים בתודה גדולה. אנחנו לא מערבבים בין דמעות התנין של אלה שתמיד ימצאו סיבה לילל ולבכות מכל דבר ו'על הדרך' לבקש פיצוי מהמדינה על 'נזקים כבדים'.

לא, לא שאין חקלאים ואחרים שאינם זכאים לקבל פיצוי מהמדינה על נזקים כמו חקלאי הגליל שעשרים אלף דונם שטחי גזר, אפונה וחיטה הוצפו במים או תושבי בת חפר וחדרה שכל רכושם, כפשוטו נסחף במים. אבל מה תגידו על הקניון במודיעין? הגשם יורד והקניון מוצף, אם זה לא היה עצוב, זה היה מה זה מצחיק…   

ימי החסד ש'נפלו' עלינו החזירו אותי כבמטה קסם אל הימים ההם כאשר עמדתי כילד שעות מול חלון ביתי, מביט בטיפות הגשם כיצד הן ניתכות על האדמה, הפח או על עליי העצים, כיצד הן משנות כיוון עם כל משב רוח קליל כמו היו נחיל דבורים המבצע את ריקוד הדבש. הבל הפה היה הופך את השמשה ללוח עליו היינו חורטים ומציירים, סתם דמויות ו'משה אוהב את רבקה' או היינו גוררים באצבע את ההבל שהתעבה על החלון עד שהיה הופך לטיפת מים שהמשיכה את דרכה בכוחה אל תחתית השמשה וחוזר חלילה.

נזרקתי לימים של חורף בהם הדרך מבית הספר (מגינים) אל הבית ארכה שעה ויותר ממה שהיא הייתה צריכה לארוך. לא פספסנו שום שלולית, והאלוף היה נקבע לפי כמויות המים שהוא ספח אל בגדיו, נעליו וילקוטו.

נזכרתי בימים שתנור החימום על נפט היה רב תכליתי וחוץ מלחמם הוא שימש לייבוש החיתולים של האחים הקטנים (כן, פעם לא היו טיטולים). הייתי יושב דקות ארוכות ומעביר את החיתול הרטוב מעל מכסה התנור עד שהתייבש, חיממנו את קומקום המים לתה, המים למקלחת וכן, גם עשינו טוסטים, סליחה פרוסות לחם עם מרגרינה.

נזכרתי בימים שהשקט והדממה של הלילה היו האות והסימן לשלג שירד, ובבוקר פתחנו את החלון והלב אל מראה לבן וטהור שמילא את העיניים והנשמה.

כן חברים, פעם היה כאן חורף שכיבדנו אותו והוא לא פגע בנו, פעם הגשם היה אות וסימן לברכה ולא סיבה לדרוש פיצויים ולקטר ללא הפסק.

פעם היה חורף אמיתי, והיום? מדינה בשלולית.

 

 

מופע אימים בדרך לכנסת

שיא חדש של שפל במערכת הבחירות הגיע, תשדירי הבחירות ברדיו ובטלוויזיה.

האמת? לא צפיתי בכל התשדירים, ובאלה שצפיתי, הבנתי שטוב שלא הפקרתי את עצמי לסוג של התעללות מזוכיסטית אותו מתעקש עם שלם לעבור בצוותא בתקופה זו.

בינינו, מישהו זקוק לתשדירים, חוץ מאנשי המקצוע העושים אותם ונאמני הרשימות השונות המקבלים חיזוקים עבור מה שהם כבר החליטו?! לא.

הבחירות האלה אנחנו מקבלים את תשדירי הבחירות יום-יום שעה-שעה בכל אמצעי התקשורת רדיו, טלוויזיה, עיתונות, אינטרנט והפייסבוק, ירום הודו.

קחו לדוגמא את הפייסבוק. כלי התקשורת החדש והמדהים הזה עשה מהפיכות בעולם. זה לא התחיל במהפכה בכיכר תחריר או בטוניסיה, זה התחיל עוד קודם לכן במדינות אירופה הנמצאות בתהליך השחרור שלהן מ'האח הגדול', רוסיה.

למה נרחיק למחוזות זרים ורחוקים. הנה, כאן בישראל איש אחד, הגיע משום מקום וכבש מפלגה ועומד להכניס מספר דו-ספרתי של חברי כנסת. נכון, נפתלי בנט שמו.

האיש פרץ לתודעה הציבורית רק דרך האינטרנט, הפייסבוק והיוטיוב. נו, הוא צריך את התשדירים? בנט עושה טובה לתשדירים, ולא הם לוֹ.

ולכן, תשדירי הבחירות שבחלקם פתטיים, חלקם מעצבנים ברמות הארס והשקר שהם משדרים בחסות החוק והטמטום וחלקם מצחיקים, מיותרים. פשוט מיותרים.

דוגמא נוספת. בזכות רוממות הדמוקרטיה (חשוב) והשוויון מעמידים אדם רב זכויות ורב פעלים כמו שאול מופז על אותה במה עם אנשים הזויים, אפופי חומרים כימיקלים, 'חולי רוח' שרק השד יודע מה מניע אותם להחזיק מעמד משך ארבע שנים שבין בחירות לבחירות, רק בשביל להופיע בתשדירים ושיציגו את מרכולתם.

עכשיו, לך תסביר לאריסטו וחבריו שמדובר בשיגעון ולא בדמוקרטיה.

נכון שצריך לאפשר לכל אחד להתמודד באופן שווה והוגן על זכות הייצוג בכנסת, אבל קיים מרחק בין הזכות הזאת ובין הדרך בה מתרגמים אותה למעשה.

אין לי תשובה, אבל זה לא אומר שלא צריך לדבר על האבסורד (עוד אבסורד) שמולידה השיטה הדמוקרטית. ולא שיש שיטה טובה מזו…

מה שכואב במיוחד במערכת הבחירות הזאת הוא חידוד השוני והמחלוקת בתוך העם מצד אחד, ומול עם אחר והתומכים בו מקרבנו, מצד שני.

הנושאים החשובים והמהותיים בהגדרת 'עם יהודי' או 'לאום יהודי' כחלק מזיכרון קולקטיבי שלנו נרמס ונמחק עם השנים והיום רואים את התוצאות כאשר אנשים מבשרנו משרתים ופועלים למען האינטרס של האחר.

זה נשמע מזעזע, אבל נכון. אין הבדל במאבק למען מסכנים (בהכללה) בעלי דת, מין וגזע, אבל זה לא מה שקורה. רוב המפלגות הלא ציוניות, קודם כל מקעקעות את הבסיס היהודי-ציוני שלנו, ורק אחר כך 'זורקות' עצם בנושאי חברה…

נקווה שהתבונה תשלוט בכיפה וכל אחד ימקם את עצמו במקום כזה שלא יסתבר בדיעבד שהוא עבד נגד …עצמו.          

 

 

המלחמה על מחירי המים

שפע המים של הימים האחרונים יוצר אשליה שמחיר המים הוא אפסי. כן, אני יודע שלא. אמרתי, 'יוצר אשליה'.

הבריונות שמתגלה בנושא הזה צריכה להיות מטופלת ממש בימים אלה. תשאלו 'למה?'. בגלל היתרון הפסיכולוגי שיהיה לנו מול רשות המים.

ככה זה בחיים. עם גופים חסרי לב כמו רשות המים, צריך לפעול בעזרת השם ובעזרת מזג האוויר.

מדינת ישראל באדיבות ממשלותיה השונות בשנים האחרונות מכסחת לציבור את הצורה במהלכים שבבסיסם יש הצדקה כלשהי, אולם מהרגע שהועבר אליהם בחסות החוק או התקנה, אנחנו כאזרחים אבודים וחסרי ישע.

אחד הנושאים הראשונים שהופקעו באמצעות חוק מידיה של הממשלה ואזרחיה היה נושא הבריאות. חיים רמון חתום על החוק הדרקוני שאולי היטיב והקל על ממשלות ישראל בשחרורם מהאחריות לבריאותו של הציבור ופינה סעיף תקציבי שמן של כמה מיליארדי שקלים כל שנה למשחקים קואליציוניים והרס את חייהם של מיליוני תושבים.

עד אותו חוק, המדינה באמצעות קופות החולים השונות דאגה לבריאותו של הציבור החל מרופאים, תרופות ומה שביניהם, הכל.

בא החוק האכזרי הזה וחשף את רוב הציבור לחיידקים, חלקם קטלניים, רושש רבים והפך אותם חסרי כל, כפשוטו. פתאום, ניצולי השואה ו'סתם' קשישים נבעטו לגורלם המר והנמהר שבמקרים רבים הביא למותם. כל מי לא היה מדיירי העשירונים היותר גבוהים, הופקר לגורלו.

הארכתי מעט עם חוק הבריאות כדי להבין את חוק המים והתאגידים.

למרות שההתנהלות של עיריות ומועצות בעבר בנושא המים לא הייתה מן המשופרות, בלשון המעטה, התחליף הוא קטסטרופה.

מדינת ישראל נתנה רישיון לתאגידים לעשוק ולבזוז את הציבור, בחסות ובהגנת החוק.

היום, הציבור חייב לחבור למי שנלחם נגד העוול שבהתנהלות התאגידים, השלטון המקומי ונושא הדגל שלמה בוחבוט, היו"ר, ולהביא לשינוי המצב. זה לא אומר לחזור להפקרות, זה אומר שמה שקורה היום חייב להיפסק. זה אומר שאת ההתעללות הזאת חייבים לעצור ולהביא את כנסת ישראל לחוקק חוק אנושי וחברתי יותר, ושיהיה בו גם היגיון כלכלי, אין בעיה.

  

אולי יעניין אותך

Bottom ad