היום ה-13 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

מדינת תל אביב מנצחת אפילו את הסטטיסטיקה

לא משנה כמה תהיה טוב, מצוין, לא משנה שמקריית שמונה יהיו שני(!) מועמדים למורה של המדינה, מדינת תל אביב וללהלנד תקמבן אותך & ושלא יספרו לנו סיפורים

 

השבוע התקיים טקס בחירת 'המורה של המדינה'.

נקדים ונאמר שזהו מיזם משותף לאתר y-net, קרן רש"י, חברת התרופות טבע, ובתמיכת משרד החינוך והסתדרות המורים. ההקדמה, לצורך הכנסת האירוע לפרופורציה נכונה.

ככלל, איני מאמין בכל התחרויות הנערכות בשיטת הסמסים וכדומיהם.

… בהנחה שהמיזם הזה של בחירת 'המורה של המדינה' עמד באיזשהו אופן בסטנדרטים סבירים של אחריות ושיתוף פעולה עם גופים וארגונים משמעותיים, נמשיך הלאה…

… קריית שמונה העמידה מועמד ומועמדת, הוותיק יותר זאביק גלידאי מורה למתמטיקה ומגי מועלם מורה לביולוגיה ומדעים,  שהגיעו לגמר מתוך אלפי מורים ומורות שהומלצו. זהו הישג אדיר בכל קנה מידה.

אין כל כוונה להתבכיין או לא להשתתף בשמחתם של הזוכים, נהפוך הוא, מי שלא יודע להפסיד, לא יוכל לנצח לעולם.

…אבל. הבעיה היא במקום אחר לגמרי. הניכור והניתוק בין העולם שלנו כאן בקריית שמונה ובפריפריה ובין 'שאר העולם'.

אי ההבנה התהומית הקיימת באשר לחיים בפריפריה הפליג רחוק מאוד משולחנות הממשלה ומעיניהם של חברי הכנסת וקובעי המדיניות.

אם בפורום כה רחב של שופטים ממגרשים שונים, לא נמצא מקום לעולם בו חיים ופועלים מחנכים דוגמת מגי וזאביק, משהו דפוק מן היסוד במערכת יחסי הגומלין שלנו בתוך המדינה. אם יש 'שופטים' אשר לא מבינים שההתמודדות, מבסיסה, בפריפריה אינה שווה מבנית, מול התמודדות מול עולם השפע והצעקה האחרונה בכל טוב העולם, אז מישהו חי בספירה דמיונית, לא חינוכית.

ככל שהזמן חולף ושטח הזיכרון שלי הולך ומתמלא בחוויות מן הסוג הזה, אני מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שאנחנו, תושבי קריית שמונה והפריפריה מופקרים לגורלנו.

אם המוסג 'מדינת תל אביב' ביטא בעבר חוסר נוחות מהיחס המפלה והחזירי של מרכז הארץ לפריפריה, הרי שבשנת 2017 אפשר לקבוע שמדובר במשהו מובנה ביחסם של מקבלי ההחלטות שמקום משכנם במרכז הארץ הוא 'מחלה כרונית' של בוז וזלזול לתושבי הפריפריה.

בשפה העממית היו אומרים 'שהם צוחקים לנו בעיניים' או נכון יותר, 'הם לא רואים אותנו ממטר'.

מה שקרה עם גלידאי ומועלם בתחרות 'המורה של המדינה' הוא סימפטום ל'מחלה חשוכת מרפא' ממנה סובלים דווקא אנשי מדינת תל אביב. הם החולים, אנחנו הבריאים, הישרים, ואם תרצו התמימים בסיפור הזה. תמימות שחייבת לבוא אל קיצה ולצאת ל'מלחמת מצווה' על הבית שלנו, על הילדים שלנו, על מורים שלנו על העתיד שלנו.

 

דוד מלך ישראל

שלא כמנהגי, בחרתי להיסחף עם הכותרת…

ריח הכוח וטעם הכבוד, כאשר הם נפגשים, אנחנו מקבלים חבורה של שישה-שבעה מועמדים ממפלגה שעיקר עתידה נמצא בעברה, מתמודדים על הזכות להיות 'היו"ר הבא שחבריו יתלו על חבל'. הרעיון המבריק של אתר וואלה ויעקב אילון להפגיש בכלוב טלוויזיוני את חבורת המועדים הטוענים לכתר העבודה, הנפיקה בעיר מבוכה וחשפה את המשבר העמוק בו נמצאת אחת ממפלגות הציוניות, שגלי הים טלטלו אותה אל חוף שומם ושורץ כרישים אי-שם בערבות הפוליטיקה הלא רלוונטית.

הייתי רוצה להתייחס דווקא למשפט אחד שיצא מפיו של המועמד אבי גבאי, כהמשך ל'כיפה אדומה' שעשה לו חברו אראל מרגלית בעימות בוואלה.

גבאי, שיש הרואים בו מועמד ראוי להנהיג את מפלגת העבודה, אמרה בראיון לגלי צה"ל את המשפט האומלל 'אני לא דוד לוי'. גבאי המשיך ונימק, מדוע הוא לא דוד לוי 'הייתי קצין, יש שני תארים, הייתי מנכ"ל של חברות…', ועוד.

אילו גבאי היה מסתפק במשפט 'אני לא דוד לוי', הייתי נוטה להשלים את המשפט 'אותי לא תיירטו בדרך לפסגה' ואו אז האיש היה הופך את קערת סיכוייהם של מרגלית ושו"ת על פיה ופותח פער במרוץ לצמרת.

אבל גבאי באמת לא דוד לוי, והוא טס לשום מקום.

ככל שהאיש נחשף ומקלף מעליו (ומקלפים ממנו) עוד ועוד שכבות של איפור ומסרים יח"צניים, מתגלה שמדובר בסך הכל בפצצת אגו מתקתקת שהשלפוחית והמוח החליפו מקום.

גבאי, במקום להלל ולשבח את האיש המופלא הזה, את אחד המנהיגים האוטנטיים שקמו במאה ועשרים לישראל, הוא מגמד אותו, דורך עליו בניסיון נואש למצוא חן ולטפס עוד שלב בדרכו הפוליטית.

התביישתי בשביל ובמקום האיש השחצן והחצוף הזה גבאי, שאינו יודע לכבד את אלה שהוא מנסה לדמות אליהם, לכאורה. התביישתי שאחד מההבטחות של עצמו בפוליטיקה, הוא לא מבין שלהיות מנהיג, אינו קשור בשפה שאתה מדבר, בתארים שאתה נושא ולא בתפקידים שמילאת. אתה צריך-חייב להיות קודם-כל בן אדם עניו המכבד את העבר ואת מה שעשו קודמיך בעבודה הציבורית. הוכחת שאתה בעצם עוד ישראלי מצוי שחושב שהספירה מתחילה מהרגע שבאת לעולם.

גבאי, יש היורים לעצמם כדור ברגל וממשיכים את המסע, אתה, מאז שעזבת את משה כחלון (שהיה יכול להיות לך למורה דרך) ואת 'כולנו' רוקנת מחסנית לראשך.

 

 

פישמן עשה לנו תספורת וצימק את הפנסיה שלנו

בטעות קוראים לפרשות השוד של אליעזר פישמן ושו"ת, על שמם של הנהנים מפירות הפשע שעשו …נגדנו.

זו עוד דוגמה למוסר הכפול ולמכבסת המילים שארגנו לעצמם האליטות השונות בישראל. המועדון הסגור אליו משתייך אליעזר פישמן, מאפשר לו להתנהל בצורה מושחתת, לקבל שיתוף פעולה מנאמני הציבור, הבנקים שם 'שומרים' עבורנו את קצבאות הפנסיה, ובסוף לקבל דיבידנד שמן שקוראים לו 'תספורת'.

…הייתי עד לאחד המקרים הקשים בה בנק מסוים הפעיל את ההוצל"פ ומימש את מכירת הבית עקב אי עמידה בתשלומי המשכנתא.

משכנתא, כמו גם הלוואה צריך, חייב לשלם, לא על זה הוויכוח. הוויכוח הוא על האפליה המובנת בשיטה שתמיד, אבל תמיד דופקת אותנו האזרחים (לא הקטנים). לא היה מפריע לי שינהיגו נוסחה פרוגרסיבית (עולה) לפיה יקבעו כל המקרים והסכומים אשר הבנק יוותר עליהם. ואז, לפישמן יוותרו על ארבע מאות מיליון שקלים ולבוזגלו או שטרן יוותרו רק על עשרים אלף שקלים מהחוב. הכל בהתאם לגודל החוב והנסיבות שבגללן נקלעו החייבים למלכודת.

ולכן, אם נחזור למכבסת המילים, התספורת נעשתה לנו האזרחים, מאיתנו לקחו את הכסף שהשחית פישמן על חיי התענוגות, המטוס הפרטי וחיי הראווה שלו ושל בני משפחתו.

החמור בפרשה המסוימת הזאת, וזאת על פי מומחים, האיש נמצא במצב של פשיטת רגל עוד משנת אלפיים וחמש(!).

הסיבוב שעושים וחוזרים ועושים עלינו החוסכים הקטנים, אלה שמצרפים שקל לבן ליום סגריר, לפנסיה, חייבת להיעצר. לא במילים, לא בקומבינות של עורכי דין ממולחים הנוטלים בכל מקרה את ליטרת המזומנים (מאיתנו), אלא על ידי בדיקה אמיתי ומיצוי הדין עם כל הפושעים אשר נתנו יד לדבר, העלימו עין, שיתפו פעולה עם האיש.

נמאס, פשוט נמאס לחיות בחרדות יום-יומיות מפני החשש שרבים-רבים מאזרחי המדינה יגיעו ליום שיצאו לפנסיה ואו אז יסתבר להם שאת כספם גנבו, השחיתו וחגגו עליו כל מיני פישמנים ותשובות למיניהם.

 

 

 

בשם השידור הציבורי וחופש הביטוי, "כאן" העלימה את הפריפריה מנוף השידור הציבורי

אחרי המלחמה מול הפוליטיקאים, ברגע האמת, מנהלי 'כאן' מעלו באמון הציבור, לפחות בכל הקשור לפריפריה

שמתם לב שנושא התקשורת מעסיק את המדור לא אחת והפעם, ההשפעה של השידור הציבורי "כאן" על הפריפריה.

אחרי הביקורות, הדיונים, הפוליטיקה והפוילשטיק, תאגיד השידור הציבורי "כאן" יצא לדרכו.

שורת הביקורת ארוכה מאוד, אולם הפעם אתייחס לכך שהמוצר הסופי 'כאן', תוקע עוד מסמר במאבק של הפריפריה לצאת ממעגל האין-פתרונות בו היא נמצאת.

כאשר מאזינים לשלל התוכניות, העורכים והמגישים, מבינים ששוב קימבנו את הפריפריה.

כיצד? ראשי מפא"י ההיסטורית היו מתגאים בממשיכי דרכם, המנהלים החדשים של התאגיד, על המוצר הסופי שהוציאו מתחת לידיהם.

הם פעלו בשיטת 'סבתא בישלה דייסה'. ערבבו, ערבבו, ערבבו וערבבו עוד פעם ואת הדייסה חילקו ל: חרדים, ערבים, נציגי המגדרים השונים (מין, דת וגזע), חיזקו את אחיזת נציגי תרבות תל אביב, ורק לפריפריה לא נשאר פירור. תוכלו לשמוע מהכל על הכל, רק ענייני הפריפריה לא מקבלים ביטוי ראוי בשידורים ובסדר היום הציבורי של התאגיד ה-צ-י-ב-ו-ר-י.

שאלה. אם לא מדברים על הבעיות של הפריפריה, אם לא מדברים על מה שמעניין את תושבי הפריפריה, אם לא עושים כתבות חדשותיות על מה שקורה בפריפרי, איך וכיצד ענייני הפריפריה יעניינו מישהו? כיצד בדיוק נחשף בפני מקבלי ההחלטות, בכל תחומי החיים? כיצד ישמעו על כך ששר הבריאות מפקיר את תושבים למותם?

חברים. תקשורת במדינה כמו ישראל היא שחקן לגיטימי בהתנהלות על חופש הדיבור, הדמוקרטיה הפעלת לחץ ציבורי לפתרון וקידום נושאים אזרחיים כמו: פיתוח, תעסוקה, חינוך ועוד.

אם אנשי התאגיד לא מצאו לנכון לתת ביטוי באמצעות שעות שידור על הפריפריה ועל ידי אנשים ונשים מהפריפריה, איך מצפים שמישהו יתייחס אלינו בכלל.

ואחר כך אומרים שהמלחמה היא נגד חופש הביטוי וסתימת פיות. מי שסותם לנו את הפה, מעלים אותנו מהנוף הציבורי, הם המנהלים והאחראים בתאגיד השידור הציבורי "כאן".

זאת האמת…

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad