מלחמת עזה שהסתיימה השבוע בתשעה באב, היא המשכה הישיר של מלחמת לבנון השנייה שפרצה ב-12 ביולי 2006 והסתיימה ב-14 באוגוסט 2006.
בימים אלה אנו מציינים שמונה שנים למלחמת לבנון השנייה בה נפלו מאה עשרים ואחד חיילים וארבעים וארבעה אזרחים.
אלפי רקטות, טילים ופצמ"רים נורו במהלך שלושים וארבעת ימי הלחימה על הצפון כולו והחיים שותקו כמעט לחלוטין. הימים האלה מועמדים לפורענות, למי שמאמין (אני) והם חופפים את ימי בין המצרים החלים בי"ז בתמוז לבין תשעה באב. גם למי שלא מאמין העובדות מדברות בעד עצמן, לפחות בשתי המלחמות האחרונות, לבנון השנייה ועזה – צוק איתן.
ההזדהות של תושבי קריית שמונה והאזור עם תושבי היא בעלת ערך מוסף ונובעת מהחוויה האישית שעברנו על בשרנו.
בהנחה שרובכם רוויים מהנתונים, הכתבות, הפרשנויות וגם ה'חפירות' בתקשורת על מלחמת עזה, ברשותכם נעשה צעד אחד קדימה וננסה לצפות לעבר העתיד הקשור אלינו בגבול הצפון.
כמו בכל מלחמה היו כל התוכניות הצבאיות לגלות/לתקוף/למגר/ולבלום את האויב ומה שקרה בסופו של דבר, התוכנית שהכי פחות התכוננו אליה, הייתה מערכת המנהרות שפתחיו הגיעו עד בתיהם של תושבי חלק מישובי עוטף עזה. קשה לומר לאימא לילדים רכים בגבול הדרום/הצפון את המשפט ההרסני שמפקדים רבים בצה"ל לדורותיו אמרו ואומרים "יהיה בסדר!". המשפט הזה גבה קורבנות רבים מעם ישראל במלחמות השונות.
די מספיק עם התשובה הפטרונית והמתנשאת הזאת שחוץ מליטוף האגו של האומר אותה הוא גורם לאובדן חיי אדם ורכוש במיליארדי שקלים.
טוב עשה ראש עיריית קריית שמונה הרב ניסים מלכה אשר עורר את הסוגיה הזאת במהלך ימי מלחמת עזה ואליו הצטרפו ראשי הישובים בצפון בני בן מובחר וגיורא זלץ להם ישובים היושבים ממש על הגדר.
איום המנהרות יכול היה להיות בגדר פנטזיה של תושבים בגבול הדרום עד לפני מלחמת עזה, ומהיום שהמלחמה פרצה והיינו עדים לתוצאותיה הקשות של הלחימה מהמנהרות, זאת כבר לא פנטזיה, זו מציאות מדממת של איום על אזרחים בתוך גבולות ישראל.
מהרגע שהתוודענו לכח הקטל של המנהרות הללו, זו כבר לא פריווילגיה של מידע חסוי הידוע רק לאנשי הצבא והפוליטיקאים בצמרת. אנחנו יודעים ואנחנו דורשים פתרונות הולמים. הפעם אף אחד לא יקבל את התשובה ש"יהיה בסדר", כי לא יהיה בסדר. כי לא היה בסדר במלחמה האחרונה.
מה יהיה עכשיו
את מה שהתחילו ראשי הישובים בצפון חייבים להמשיך בדרגים הפוליטיים הגבוהים (ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הפנים) ובדרגים הצבאיים הגבוהים (הרמטכ"ל אלוף פיקוד הצפון, אלוף פיקוד העורף ומפכ"ל המשטרה).
ראשי הישובים צריכים להגיש נייר עמדה לכל המכותבים ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון ובנייר שורה אחת שאלה אחת. האם קיים איום מנהרות בגבול הצפון, כן או לא?. שום תשובה זולת "כן" או "לא" אסור שתתקבל על ידי ראשי הישובים והתושבים.
אם אחרי בדיקה אמיתית ואחראית התשובה תהיה שלילית, שאין מנהרות, צריך לקבל אותה, לפרסם אותה ברבים ובכל זאת להתכונן שחס וחלילה יש. ואם התשובה תהיה חיובית, שיש מנהרות, את התשובה אני משאיר לראש הממשלה ושר הביטחון כיצד לנהוג.
זהו, תם עידן ה"יהיה בסדר".
