הפסוק השני בפרשת השבוע (ויקהל) מורה לנו על שמירת שבת (שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. לכאורה, קשה להבין איך מהפסוקים האלה הגיעו כל החומרות שלנו היום (איסור שימוש בסוללות, חשמל, סחיטת סמרטוט, הוצאת פסולת מאוכל וכו') ונראה כי אנחנו עושים "קומבינות" כאלה ואחרות כמו שעון שבת, מכירת חמץ לגוי, מכירת קרקע בשנת שמיטה, שימוש בחגז ביום טוב, גוי של שבת וכו'. הפעם ננסה להבין ולעשות סדר בנושא.
ראשית כל נתפוס כלל: מה שהתורה אוסרת – אסור. מה שהתורה לא אוסרת – מותר. אם התורה אוסרת עלי לחלל שבת, אבל לא קיים שום איסור לתזמן מראש את הפעולות כך שייעשו ביום השבת זה מותר. ולכן, אם בטרם כניסת השבת כיוונתי מכשיר שיידלק בשבת, אין עם זה שום בעיה הלכתית (אך יש אפשרות כי ישנם איסורים אחרים כמו מראית עין וכו'). כנ"ל גם חמץ שאינו שלך בפסח, באמצעות מכירתו לגוי. עם זאת יש כמה וכמה מקרים שבהם התורה באה ואוסרת דבר מה, אבל במקביל נותנת לנו את הכלים לפתור את המגבלה שנוצרת בדרכים שמותרות.
קרלוס, תדליק את האור
רבים טועים וחושבים כי מותר וניתן לבקש מגוי של שבת כל דבר שרק נרצה. למעשה, ההלכות בנושא מאוד מצומצמות ומגבילות את המקרים שבהם ניתן ליהנות ממלאכה של גוי בשבת. הכלל אומר כי הגוי אמור לעשות את אותה פעולה אך ורק מדעתו. אסור לי להגיד לו לעשות דבר מסוים באופן ברור, אלא אם אני נותן לו להחליט לבד אם לעשות את המעשה או לא. לדוגמא, אסור לבקש מגוי לכבות את המזגן. אבל אם אני אגיד לו שֶקַר לי מאוד בחדר, והוא יחליט לכבות את המזגן על סמך דעתו, הפעולה היא נטו שלו, בהחלטה שלו ובאחריות שלו. עוד דוגמא ששמעתי מהרב רפאל סבתי שליט"א אומרת כי אם למשל יש לי עוזרת גויה בבית שאחראית על שטיפת כלים, אם בערב שישי היא מחליטה כי היא רוצה להפעיל את המדיח כלים, משום שזה יקל עליה, מותר לה, ואני לא חייב או צריך לומר לה שזה אסור, משום שלה זה כן מותר. לכאורה זה נראה בעיניים אובייקטיביות מגוחך, אך אסור לי לומר לגוי "בוא אליי, הפקק של החשמל קפץ. אני צריך שתרים אותו", אלא "אל תשאל, קפץ לי הפקק של החשמל".
עם זאת, כמו שהזכרנו לפני כן, צריך להיזהר מעבירות אחרות, כמו למשל לכוון את הטלוויזיה שתדלוק במהלך השבת, שכן הבעיה בכך נוצרת כאשר מחללים שבת באולפן, בחברת הכבלים או בחברת החשמל לטובת השידור, ובאופן כללי, הנאה מחילול שבת אסורה לפי ההלכה.
בעיה אחרת היא למשל האזנה לדיסק שעובד באמצעות סוללה כבר מיום שישי טרם כניסת השבת, וממשיך את פעולתו בשבת (כמו תאורה) וכאן, הבעיה היא אחרת, שכן הפעולה הופכת את האווירה של השבת ליום חול, זה סוג של חילול שבת.
ישנן עוד מספר דוגמאות של בעיה בפגיעת אווירת השבת, כמו למשל שאסור לי להתעסק בשבת במסמכים שקשורים לעסקים שלי, כי הדבר עוקר את האווירה של השבת ומכניס אותי לאווירת חול. והרעיון של השבת הוא בעצם להתנתק מאווירת החולין ולהיכנס לאווירה של קדושה. הביטוי 'חילול שבת' בא מהמילה 'חול', כשאתה לוקח את הקודש והופך אותו לחול.
פרשת שבוע
בפרשתנו נאמר: "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון, לא תעשו בו מלאכה". כבר מחקרים קבעו, כי יום השבת, שיש בו מנוחה, היא מרפא נפש לאדם. פעם בשבוע, לנתק טלפון, לשמוח בשקט, בלי לעבוד, ובלי לחשוב על המשכנתא ועל המזומנים שאני צריך ללכת למשוך מהבנק. זה פשוט חיי הנאה. ומי שלא טעם זאת, אין לו מושג מה הוא מפסיד. אין ספק כי חיי המשפחה מתחזקים בשבת קודש כשכולם יושבים מסביב לשולחן ושרים את שירי השבת, והבת הקטנה יושבת על הרגלים של האבא והבן על הרגלים של האמא והילדים מחכים כל השבוע לספר את הדברים שחוו בגן או בבית הספר. דבר זה עושה כמובן נחת רוח לקב"ה. בכל רגע שבו אנו מקיימים את רצונו של הקדוש ברוך הוא אנו צריכים להתמלא שמחה ואושר. האר"י ז"ל העיד על עצמו שהוא זכה לרוח הקודש משום שהיה שמח בשמחת המצווה יותר משמחת גן עדן. צריך רק להתבונן ולגלות מה מסתתר מאחורי היהדות המתוקה שלנו.
מעשה בפחמי, שהיה עמל בפרך, עובד מעלות השחר ועד צאת הכוכבים במלאכה בזויה זו שרווחיה זעומים, וכולו שחור מכף רגל ועד ראש. ראהו אחד ממכריו ונכמרו עליו רחמיו. "זוכר אני", אמר לו, "שבנעוריך היית אומן במלאכת יד. מדוע לא בחרת איפוא באומנות קלה ונקיה, למה לא היית צורף זהב? הצורף מייצר בכמה דקות טבעת נאה ומרוויח בה יותר מרווחיך בעמל יום תמים". צחק הפחמי צחוק מריר בתשובה ואמר: "לוּ הייתי צורף זהב הלא הייתי גווע ברעב, הלא תבין, כעת נכנסים אנשים לחנותי כדי לקנות שקי פחם בפרוטות ומהם פרנסתי. אבל איש לא יכנס לכאן להזמין ולו טבעת זהב אחת. וממה, לדעתך, הייתי חי?" "הוי שוטה ופתי", קרא חברו, "וודאי שאיש לא ייכנס לחנותו של פחמי כדי להזמין טבעת זהב. אבל לוּ היית מחליט להיות צורף, לו היית רוחץ את שחרורית הפחם ומפנהו מחנותך, רוכש כלי צורפות ותולה שלט מאיר עיניים, הייתה פרנסתך מצויה לך ברווחה ואומנותך קלה ונקיה". הוא הדין במידת הביטחון. אם ינסה לבחור האדם במסלול מידת הביטחון וידע כי השבת היא מקור הברכה כיצד חייו יהיו קלים נוחים ומאושרים לאין ערוך.
שאל את הרב
– אני עומד להתחתן ב"ה עם גרושה + ילדה בת 5. האם בזמן החופה חל איסור או יש נוהג להרחיק את הילדה מהחופה? כיצד עלי לנהוג בעניין הילדה בזמן החופה ו/או החתונה בכלל? "מצד ההלכה אין בדבר איסור כלל, אלא אם כן הדבר גורם לבעיה רגשית אצל הילדים, אך מבחינה הלכתית אין שום בעיה".
– המפקד שלי בצבא דרוזי, והזמין אותי לחתונה שלו שתיערך בכפר. האם יש איסור להשתתף בה? אני חייב לציין שהאוכל הוזמן מקייטרינג כשר. "משום דרכי שלום, ראוי לכבד אותו ולהשתתף בחתונה, אך אין לאכול במסיבתם. שונה הדין אם אדם הוזמן לחתונה של יהודית שאין בה חופה וקידושין כדת משה וישראל, או שנעשית במקום לא כשר, שאז אסור להשתתף בחתונה זו".
הרב רפאל סבתי שליט"א
