מי שאומר חתונה היום, אומר "הפקה" וזהו סיפורינו הפעם.
אני באמת לא קנה מידה על אהבתי לאירועים גרנדיוזיים. אבל יש לי טענות והרהורים לכל המחפשים ריגושים העולים הון עתק, לעתים מעבר ליכולתם של הזוגות הצעירים, המנסים להתחרות בחתונתה של "ההיא". כאמור, חתונה לא נמדדת לא במספר המוזמנים, ולא במחיר המנה, אלא באהבה בין בני הזוג המתחיל בחיים חדשים שלא הכירו קודם לכן, ובתקווה לחיים מאושרים לאורך שנים. היום, כדי לערוך חתונה, אתה פשוט זקוק למשכנתא. האם פעם חשבנו על הפקה (מה זה)? בימוי? תאורה? סאונד? מי בכלל מבדיל בין תו לתו בתוך השאון הזה? מלבישה? סידור פרחים שנחטפים לפני סוף האירוע על ידי אורחים "מחונכים", די-ג'י, מתופפים צלמים ועוד…אוי סליחה, שכחתי את זמר החתונות שעל הופעתו משלמים מחיר של אוטו שנת אלפיים ותשע, כדי להרקיד את המענטזים למיניהם המחכים רק למחיאות כפיים כדי לקום מכיסאותיהם ו"לשמח" את החתן והכלה (שטרם הגיעו). …וכמובן הרעש, שהוא בחינם. מדוע ציינתי בחינם, כי כל ההמולה הזאת נמדדת בכסף רב, ואפילו רב מאוד, עד כדי מחירה של חצי דירה בקריית שמונה, ואף לדירה שלמה. בדרך כלל הזוג הצעיר מסתמך על המתנות שהם אמורים לקבל, אבל שוב, תלוי כמה הם משקיעים כדי שהאירוע יהיה רווחי, או לפחות יכסה את ההוצאות. יש את ה"מהדרים" שאין זה מכבודם (או בגלל אילוצים "קואליציוניים"), מעדיפים לרעות בשדות זרים, רחוק, רחוק מקריית שמונה, שם המחיר המינימאלי למנה הוא כשלוש מאות ועשרים שקלים, לא כולל כלום, והגשה עצמית! מי יכסה את ההוצאות, כשהמתנות נעות בין מאתיים ליחיד, לארבע מאות שקלים לזוג, וחמש מאות שקלים לזוג עם שני ילדים. כמובן זאת בעיה שלהם, בעצם, לא כל כך, כי המוזמנים נאלצים לנסוע שעות רבות באוטובוסים לאחר יום עבודה, ולחזור הביתה בשעות הקטנות של הלילה.
מעניין שלרוב, תושבי הקריה הם, הם שמטורטרים, ולא ההפך! ואם קובעים בין הזוגות שהאירוע יתקיים באמצע, אז המרחק יהיה שליש, ושני שליש לרעתנו, כמובן!
כאן מדובר רק על האירוע באולם, ומה עם ההוצאות השוטפות הנלוות? הפעם נדלג על שמלת הכלה וחליפת החתן ההכרחיים, ונעבור לארבע שמלות של האם, החמה והחותנת שכאילו רוצות להתחרות עם הכלה הצעירה, אולי דווקא כן, אם אפשר לגנוב את ההצגה, מי יודע?…
וכעת לשאלות: למה אי אפשר להסתפק בחתונה צנועה ומכובדת באולמות הטובים והמכובדים הקרובים לנו, בלי כל ההפקות ושאר השמות המפוצצים האחרים, להזמין רק את הקרובים מאוד, ולא כל מכר שפוגשים ברחוב? אוכל טוב כן, לא מנות גורמה שאין מה לאכול בהן ומחירן כמחיר הקבייאר. הרי בסופו של דבר, מי יזכור מה שהיה לפני חודש, חודשיים שנה? סרטי וידאו ותמונות נשכחים אי שם במגרות, והכל חוזר לשגרה. האם מישהו זוכר את חתונתם הבומבסטית של קייט וויליאמס נסיך הכתר האנגלי?
מי שאומר חתונה, הכוונה עתיד! ועתיד בונים על יסודות כלכליים בריאים, ולא על חובות שנעשו בארבע שעות, ופירעונם לאורך שנים! תחשבו על זה זוגות צעירים.
