בפרשת שבוע מסופר על משה רבינו שעלה שוב להר סיני כדי לבקש מחילה מאלוקים על חטאם של בני ישראל, ולקבל את לוחות הברית השניות. השם נענה לתחנוני משה, ומודיע לו כי הוא סלח לבני ישראל ולא יעניש אותם בכיליון כפי שרצה תחילה. למרות זאת חטא העגל גרם לפגם ברמתם הרוחנית של בני ישראל, לכן השם מודיע למשה כי "הנה מלאכי ילך לפניך", הכוונה היא שעם ישראל לא יזכה לליווי צמוד של השם כמו שהיה בתחילה, אלא רק על ידי מלאך.
משה, שהיה ידוע בקידום תהליך השלום בין עם ישראל לבין הבורא, תמיד ניסה ללמוד עליהם זכות ולא התייאש. הוא ביקש מהשם שלמרות הכל ימשיך ללכת בקרב עם ישראל כפי שהיה קודם החטא. וכאן בא הפאנץ', משה מנסה לשכנע ומנמק זאת בתירוץ הלכאורה לא הגיוני "כי עם קשה עורף הוא", ובמילים אחרות, אתה יודע שאנחנו בעייתים ולא קלים, תבין.
רבי שמואל אליעזר איידלס [המהרש"א] ביאר זאת כך:
"משה רבנו, הסנגור הגדול, אומר לאלוקים כך: אמנם עם ישראל עם קשה עורף, אולם תכונה זו של קשיות עורף אינה קטרוג אלא ההיפך, סנגוריה ולימוד זכות. מדוע? משום שעם ישראל עתיד לעבור היסטוריה לא פשוטה, הם יהיו למודי סבל, יבואו עליהם גלויות, רדיפות ופוגרומים. מה יחזיק אותם? קשיות העורף. קשיות העורף, ההליכה עם האמת עד הסוף, היא זו שמחזיקה ושתחזיק אותם נאמנים אליך לאורך כל ההיסטוריה. איזו אומה יכולה לשאת בעול תרי"ג מצוות, מלבד ישראל? מי יכול לעמוד מול הזרמים, הרוחות, הרדיפות והתלאות? רק עם ישראל, עם קשה עורף, אשר צועד בגאון אל מותם כש"שמע ישראל" על שפתותיהם"
ולכן משה ממשיך ואומר: "ילך נא השם בקרבנו כי עם קשה עורף הוא", דווקא משום היותם קשיי עורף, זה מה שמקנה להם נקודות זכות. הרי רק בזכות "העזות" של אברהם אבינו, שהגיע לבדו להכרה בבורא עולם, ועמד נגד עולם שלם של עובדי אלילים, אנו חיים היום כאומה יהודית.
עוד נקודה מעניינת היא האירוע בו משה ירד מההר ובידיו לוחות הברית, אמר יהושע למשה "קול מלחמה במחנה", אמר לו משה "אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי שומע".
בעלי המוסר מבארים את הדברים כך: משה רואה את מה שקורה ואומר ליהושע, אין ספק, שלאורך ההיסטוריה בני ישראל יעברו מצבים דומים של חוסר ודאות, חוסר אונים, צרות וקשיים. אני אלמד אותך כיצד צריכים להתייחס אל מאורעות כאלו בעתיד "אין קול ענות גבורה", הפירוש, במצבים כאלה לא כדאי לבני ישראל לסמוך רק על עצמם ועל גבורתם. מאידך, "ואין קול ענות חלושה, שלא יהיו מיואשים וחלשים, מצבי ייאוש ודכדוך עלולים להוביל את האדם למקומות לא טובים. מה כן? "קול ענות אנוכי שומע" גם בתוך הבלבול והקושי, צריך תמיד לזכור את ה"אני השם אלוקיך", שיזכרו שאלוקים איתם בכל מצב.
אם ננבור בהיסטוריה של העם ישראל, נראה כי אכן הוא הוכיח את "קשיות עורפו" בכל דור ודור כשקמו עליו לכלותו. הוא הראה לעולם כולו, שבכול מצב, הוא נשאר חדור באמונתו האיתנה. בפרוגרומים, באינקוויזיציות, בשואה, וגם היום (חוץ מכמה שטסים לברלין ומעלים מודעות בפייסבוק נגד הממשלה וכמות הקצפת במילקי של שטראוס).
אם נחשוב על זה מדובר בקשיות עורף של היהודי הפשוט, ולא רק של עם ישראל. מי היה יכול לקיים בעולם תרי"ג מצוות? מי היה עומד איתן ונחוש מול כל הנסיונות הרוחניים והגשמיים כמו שלנו. ההלכה הראשונה של הרמ"א בשולחן ערוך "שיוויתי השם לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה… ואל יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך". יש לשים לב, הרמ"א פונה בקריאה לכל יהודי באשר הוא, לגייס את כוח העזות הטמון בו, ולנתב אותו לעבודת השם. אם אדם לא יהיה קשה עורף ויתרגש מכל מה שאמרים לו ועליו, הוא לא יוכל באמת להתמודד עם הלחץ הנובע מהשוני שלו. ולכן תמיד צריך לזכור, בן המלך לא צריך להתרגש שהוא שונה משאר האנשים בממלכה משום שיש לו כתר ולהם לא.
