היום ה-13 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

עננים – אש – אבק

 

הנה סיפור ההתמודדות שלנו במחבלי החמאס, החיזבאללה ודומיהם. הפסקת האש בדרום נכנסה לתוקפה בשעה תשע בערב, וממש באותם רגעים נשמעו הדיי התפוצצויות בגבול הצפוני ליד מטולה. כל הסיפור בשני משפטים. 

אם נדייק, עוד קודם לכן, ביום שני נתגלו שני גראדים מוכנים לשיגור ליד הכפר אל-מארי. כוחות הביטחון הלבנוניים הגיעו למקום נטרלו את הגראדים וערכו סריקות. ואם נמשיך ונדייק, אתמול (חמישי) לפני הצהרים התגלו עוד שני גראדים מכוונים אלינו.

…אתם מבינים שבלוטות השנאה לישראל אצל האויבים אינו נח לרגע, הוא פעיל תמיד ורק מחכה להזדמנויות 'עסקיות' כדי להכיש ולהכאיב לנו.

היום, אחרי שתושבי תל אביב הצטרפו למועדון המפוקפק של חוטפי הרקטות מידיו של החמאס וגרורותיו ורקטות נורו לעבר בירת ישראל ירושלים, אפשר לומר שכל המדינה חזית. אין משמעות לאזור הגיאוגרפי בו נופלים גראדים, קטיושות פאג'ר או מפוצצים אוטובוסים.

מעבר לצער ולכאב על אובדן חייהם של חיילים ואזרחים והזדהות עם תושבי הדרום, עוד 'נודה' על שמונת הימים בהם ישראל קיבלה 'פרומו' על מה שעלול להתרחש בישראל  בעידן הטילים. במלחמה הבאה, לא יהיה מגע פיזי או אפילו קירבה יזומה של האויב איתנו. הם לא צריכים את זה. להקות של טילים יתעופפו על המדינה מאיראן, סוריה(?) עיראק וכוחות הרשע של נסראללה והחיזבאללה. הערכה זו אינה לא בלתי מציאותית, לאחר שמבצע סיום מבצע "עמוד ענן" והתפוגגות העשן, הערפל והאבק.

נכון, אפשר להמשיך ולשׁגות באשליות שהשלום עם החמאס עומד מאחורי הדלת, ורק רצון טוב מצידנו, והנה הוא בסלון ביתנו…

חלומות באספמיא. כל מבצע כזה חושף לעינינו עוד רובד של שנאה ותעוב מצד האויבים בעזה וביהודה ושומרון כלפינו. תן להם את ההזדמנות הנאותה, והם הורגים בך.

המבצע בעזה נקרא "עמוד ענן" ורבים בטוחים שהיה צריך לקרוא לו "עמוד אבק" שעם התפוגגותו לא נותר דבר.

רבים בטוחים שצריך היה לצאת במבצע "עמוד אש" ובטח שכל הבעיות שלנו עם החמאס היו נפתרות.

נראה, שהחיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו מעט יותר מורכבים ומסובכים ובסופו של דבר ממשלת ישראל וצה"ל יצאו למבצע שהיו בו "עננים, אש ואבק". השאלה הגדולה היא מה יקרה בעוד זמן כאשר האבק והעננים ייעלמו? האם עמוד אש התופת שהומטרה על עזה תביא לשקט המקווה? האם יסתבר שמערכת הבחירות היוותה שיקול מרכזי בהחלטות הדרג הפוליטי ומנעה בסופו של דבר מצה"ל לבצע את העבודה עד תום? האם אי הכנסת כוחות רגליים לעזה הייתה טעות קריטית? ועוד שאלות שכרגע אין עליהם תשובה חד משמעית.

 

מי הבעיה ומי הפיתרון?

 

חמאס הוא הבעיה, אולם הפיתרון לא נמצא בו.

מי שיכול להביא לפיתרון היא מצרים ורק היא.

כיצד יתכן שלמרות הסגר הימי של ישראל ומניעת כניסת אוניות לעזה, יש ברשות החמאס אלפי רקטות מסוגים שונים, גם כאלה שלא היו בידיהם ב'עופרת יצוקה' כמו טילי הפאג'ר?

האם חמאס מסוגל לייצר טילים כה מתקדמים באפשרויות המצויות כיום בעזה? לא.

אילו מצרים רצתה לאלף את החמאס ולביית אותו, היה עליה למנוע העברה (לא הברחה) חופשית של נשק ואמצעי לחימה כה רבים בשטחה. ה'חמצן' הזה הוא שנותן לראשי ארגוני הטרור את העוז והכוח להתגרות ולהתעלל בתושבי הדרום זה שתיים עשרה שנים.

הפיתרון לא היה ולא יהיה בכניסה רגלית לתוך עזה, אלא אם כן מי שמציע פיתרון כזה מוכן א. למחיר הדמים מהצד שלנו ב. מסכים לשהות רציפה בתוך עזה. שני המהלכים האלה קשורים זה בזה וחד הם. ואם מישהו מהפוליטיקאים מוכן לאמץ אותם שיגיד וגם יישא בתוצאות. איני מכיר פוליטיקאי ישראלי כזה…

 

התנהגות הפוליטיקאים

 

ממשלת ישראל ובראשה בנימין נתניהו זכו למטריה אווירית נדירה מהקהילייה הבינלאומית, ואני יותר מחושד, שזה תוצאה מהמסעות התכופים שעשו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ בחודשים האחרונים בבירות העולם, בעיקר בארצות הברית ובאירופה. השלושה דיברו עם עמיתיהם על איראן ועל עזה, יש להניח, כי אחרת אין תשובה לשאלה, 'מה קרה הפעם שאפילו גברת אשטון תמכה במבצע?'.

ראש הממשלה הלך על 'עסקת חבילה'. תוקפים מהאוויר כמה שרוצים, אבל לא כובשים את עזה. וזה מה שהיה בפועל.

על רקע הדברים האלה נתפסים פוליטיקאים מהאופוזיציה, הן מימין והן משמאל כאותם צופים היושבים על הטריבונה צועקים, מציעים עצות למאמן ומקללים את אימו. הבולט בהם הוא כמובן שאול מופז שהחליט להתחפש לראמבו וירטואלי ולדבר בחוסר אחריות. הוא היה שם והוא יודע את כללי המשחק מול העולם. "אז למה לדוג במים עכורים, שאול?!".

מי שלא הפתיעה היא יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' שבהיותה עיתונאית פעילה תמכה אקטיבית בארבע אימהות, ואלי כאן נמצאת התשובה לתמיכתה במהלכיו של נתניהו שלא להיכנס לעזה. כל אחת והסיבה שלה…

יאיר לפיד, לעומת זאת יצא 'טונה' מוחלטת. אי אפשר להבין מה הוא אומר, ויותר מזה, מה הוא רוצה. חייט המילים המוכשר ממשיך להתנהל כאילו והוא בעל טור בעיתון ולא אחד המתיימר להנהיג מפלגה פוליטית ולהיות שותף בקביעת גורלות.

  

עוכרי ישראל

 

  תחת קטגוריה זאת אפשר להכניס את טיבי, זועבי וסאנעה, ולצערי עוד כמה יהודים המתעקשים להיות עיוורים לכאב אחיהם היהודים בדרום ולצרף את זעקתם לשונאי ישראל.

חברי הכנסת הערבים צופים בטבח אחיהם בסוריה שהגיע בימים אלה לכדי ארבעים אלף, רובם אזרחים חפים מפשע, ולשתוק. החבורה הנבזית הזאת מנצלת בציניות את חופש הדיבור והחסינות הפרלמנטרית ותוקעת אצבעות לתוך עיניו של הציבור הישראלי. איני מתיימר לעשות 'סידור עבודה' לחברי הכנסת הללו ולומר להם מה לעשות ומה לומר, אך אי אפשר לעמוד פעם אחר פעם מול שקרים וארס נוטף שאינו קשור לאמת או למציאות, שהחבורה הזאת מפיצה מעל כל מרקע ועיתון. לחשוב שבסוריה נטבחים עשרות אלפים והחבורה הזאת שותקת, וכאן, כלומר שם בעזה, נענשים מחבלים בעת שיגור רקטות לעבר אזרחים בבאר שבע, שדרות ותל אביב, והם מפגינים נגדנו, זה לא מציאותי.

 

 

קריית שמונה

 

אי אפשר שלא לחשוב עלינו, על קריית שמונה וישובי הצפון.

לפי מה שהיה השבוע ביום שני (נמצאו שני גראדים מכוונים אלינו) וביום רביעי בלילה (פיצוצים ליד מטולה), ואתמול (חמישי) עוד שני טילים, אנחנו עדיין ב'משחק'.

מה שקרה בדרום ובמרכז הארץ בשבוע האחרון הזכיר לנו (לא ששכחנו) עם יש לנו עסק. החיזבאללה ומנהיגו נסראללה עדיין נמצאים תחת השפעת מכות לבנון השנייה, אבל אסור לבנות על זה לאורך זמן. כמו מזג האוויר, גם המצב הביטחוני עלול להשתנות לפתע וטוב שנהיה מוכנים מנטאלית ופיזית.

   

 

ניצחנו או הפסדנו?

 

תלוי את מי שואלים. אויבנו ומתנגדינו, קל נחש, יאמרו, החמאס ניצח. והעובדות לא משנות.

בכל מקרה, בין להיות בעזה ש'ניצחה' ובין להיות חלק מהעם היהודי החי במדינה דמוקרטית ועצמאית, ולחכות לסיבוב הבא, אני בוחר באפשרות השנייה ומודה עליה. ניצחנו.

 

 

בכל זאת – עם ישראל חי

 

אלה ימים שאני שמח להיות חלק מעם נפלא ומיוחד, לפעמים היסטרי, אבל מיוחד.

עם שיודע שהעולם הזה הוא עולם של שקר וצביעות, אבל בכל זאת שומר על הטוב והנפלא שבו. עם שבו הילדים משחקים במשחקי מלחמה בצעצועים וחולמים על השלום, והבוגרים נלחמים ויודעים שהשלום עוד רחוק.

עם שבו האימהות מסוגלות להגיע עם עוגות ממש לקו הגבול, וממשלה המונעת מחייליה להיחשף לסכנות מיותרות, אם זה לא הכרחי.

זה עם שהפוליטיקאים שלו יכולים להתחבק ולהימרח אחד על צוואריי עמיתו, ולעלות לדוכן הנואמים ולירוק אש וגופרית לעבר זה שחיבקת אותו רק לפני רגע במזנון הכנסת.

זה עם מיוחד, וטוב שכך, שאם לא, איך היינו עוברים גם את "עמוד ענן". להתראות במבצע הבא…  

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad