כן, ברור. אף אחד לא באמת חוגג את הסילבסטר, ובכלל ה'נובי גוד' זה חג בין לאומי. עץ אשוח הוא רק יפה ולא מזכיר לכם עבודה זרה, וסנטה קלאוס הוא רק דמות חביבה. בכלל, למה להסתכל על המהות אם אפשר להסתכל על היופי? אלה חלק מהתירוצים של יהודים שמעדיפים להתרגש מהכריסטמס או איך שלא קוראים ימים האלה, מאשר על המיוחדות והנס של חנוכה.
לפני שהתחלתי לכתוב את הטור השבועי, עשיתי מעט שיעורי בית והגעתי לאתר סטיפס (Stips), שם מישהו שאל את ההמונים שאלה פשוטה "חנוכה או כריסמס?". התשובות (197 במספר) שהתפלגו לחצי-חצי חיזקו לי את מה שהיה ברור לי עוד לפני כן, מרבית תומכי הכריסמס רואים בחגים יותר כתצוגת אופנה מאשר מהות, טעם, היסטוריה והסיפור של החיים שלהם.
להלן מבחר תשובות: "למה אנחנו לא חוגגים כריסמס? זה חג כל כך יפה, אנחנו כל שנה נוסעים לחיפה לראות שם את החג! זה חג כל כך יפה ואני פשוט מתה עליו! הוא באמת חג חורפי כזה שמכניס לאווירת החורף!", "הלוואי והייתי יכולה לחגוג כריסמס!", "כריסמס וגם יש כל שנה יש את סנטה שנותן מתנות". אחת התשובות המצערות הייתה "ומה לנו יש? מקסימום אליהו הנביא בפסח שלא עושה כלום, חנוכה זה סתם חג לחרדים".
כמובן שהיו המון שצידדו בחנוכה, ותנו לי לנחש, הם כאלה שמחוברים יותר למסורת, לעם ומבינים שחג זה לא רק שמפניות ובילויים אלא סימון של ערך או אבן דרך משמעותיים בחיים.
קצת היסטוריה
אלה הטוענים שכריסמס לא היה חג נוצרי במקורו, אגב, צודקים לגמרי. במשך מאות שנים, העמים הגרמניים באירופה נהגו לחגוג בסוף דצמבר ותחילת ינואר את פסטיבל החורף שנקרא 'יול'. החגיגה נערכה סביב היום הקצר ביותר בשנה ושפעה תודות לאלילים המקומיים. כשהחליטה הכנסייה במאה הרביעית לחגוג חג לרגל הולדת אותו האיש היא מצאה דרך פשוטה להפוך את החג החדש לנפוץ ופופולארי: היא פשוט נטלה את החג הפגאני הקיים, על סעודותיו ושיריו, הודיעה שזה הזמן בו חלה הולדת ישו, וסיפחה לחג תפילות ומנהגים נוצריים. מבחינה שיווקית זו ללא ספק הייתה הצלחה: אנשים לא נזקקו לשנות הרגלים, פשוט סיפרו להם שהם ימשיכו לחגוג באותם ימים, רק מסיבות אחרות.
הקשר בין התבוללות לחגים לא-יהודיים
גלובליזציה, ליברליזם וכו' הם מושגים שיקבלו בחיבוק את המציאות החדשה בה חגים דתיים וחברתיים הם חוצי גבולות ומגדרים. זה לא שאסור לנו לברך אדם גוי ביום החג שלו, אך לחגוג איתו ולציין את מהותו, הופך את המציאות למורכבת יותר, בעיקר בראייה למרחקים.
מידי שנה, אפשר להיות בטוחים שהעיתונות האמריקאית תפרסם, לשם הגיוון והרב-תרבותיות, כמה מאמרים אישיים של יהודים החוגגים את כריסמס. לפני שנתיים כיכב בכותרות מאמר של עיתונאי יהודי בשם זאק, המספר דווקא כי: "תמיד הייתי יהודי גאה והחרמתי את כריסמס", אבל מסביר כי הכיר בחורה גויה והתארס איתה (התגיירה בגיור רפורמי, אם תרצו לדעת), והיא, מה לעשות, מאד קשורה לכריסמס. "העובדה היא שבדצמבר יהיה בבית שלנו עץ חג מולד לצד החנוכייה, סוכריות מקל ליד דמי חנוכה, גרביים מלאות מתנות ליד לטקעס. כריסמוכה הוא המציאות החדשה שלי".
המאמר מסביר הרבה על פופולאריות עצי חג המולד בבתים יהודים: חלקם הגדול, פשוט, לא כל כך יהודים. בארה"ב, הרי, אחוזי ההתבוללות חצו מזמן את החמישים אחוזים. אבל בין אם יש בן זוג גוי בבית ובין אם לאו, החיבוק היהודי לכריסמס מעולם לא היה חזק יותר. חגיגת לידתו של ישו מנצרת? אם תאמרו את זה ליהודי אמריקאי החוגג כריסמס הוא יכחיש מכל וכל. התגובות נעות מ: 'זה בכלל חג אלילי שהנוצרים אימצו לעצמם' ועד 'ישו בכלל לא נולד בתאריך הזה' וכולם יבטיחו לכם נאמנה: הם לא מתבוללים ולא מתקרבים לנצרות. הם בסך הכל מאמצים 'נורמות תרבותיות' הקשורות ל'ערכים חיוביים כמו משפחתיות ואחווה'. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
גלובליזציה זה יפה ונחמד, אבל לא כשהיא מוחקת את הערכים המשותפים שלנו. אם אתה מתרגש יותר מכניסת 2020 מאשר כניסת תש"ף. אם בחנוכה עושים משהו לילדים ובסילבסטר משהו למבוגרים, אז כנראה קצת איבדו את סדר החשיבות.
אם נתעמק מעט בטענותיהם הלא-עמוקות-במיוחד, הרי שבבסיסן עומדת אמירה אחת פשוטה: תנו לנו ליהנות. מספיק קשה כאן, כל כמה חודשים בחירות לממשלה, אז אי אפשר לבחור איזה חג לחגוג? יש כבר סיבה למסיבה, אז למה לא לחגוג בקול תרועה רמה את כניסתה של 2020? ובכלל, זה מספר עגול ומגניב כזה.
זה באמת לא משנה אם זה עצי האשוח המנצנצים ותחפושות סנטה קלאוס, הסילבסטר או בשמו המתקדם – 'נובי גוד'. הנצרות היא עבודת אלילים, והתחברות לאחד מסממניה היא תעודת עניות לישראליות, ובעיקר לכבוד העצמי היהודי שלנו. אז גם אם סילבסטר לא מעניין אתכם, ואתם בכלל הולכים לחגוג איזושהי.
בגרמניה, בימים ההם, היהודים ניסו להיות גרמניים משום שחששו שהמקומיים הנוצרים יתאכזרו אליהם, ובסוף זה לא הלך. כאן, בארץ הקודש, בימים בהם מציינים את הניצחון על היוונים, על הנס הנפלא, אנו מנסים להתחפש לנוצרים, ללא שום תמורה, ויותר מזה, כשהעמים האחרים רואים אותנו עושים את זה, אל תחשבו שהם מריעים לנו או מעריכים אותנו, אלא ההיפך.
אנחנו בסה"כ מכבים לעצמנו את האור, שמיועד גם לגויים.
מסיבת חנוכה לנשים
מסיבת חנוכה עם אור לנשמה. ארוחת ערב עשירה, הפרשת חלה, זמרת עם סיפור אישי, ריקודים, הגרלה ועוד הרבה הפתעות מחכות לנשות העיר והאזור.
המסיבה תתקיים ביום שני, כ"ה בכסלו, (23.12), באולמי "אירועים ברון", בשעה 18:30. לפרטים ורכישת כרטיסים: 054-4260180, איריס
