בעוד פחות משלושה שבועות יחצו המתמודדים על ראשות העיר והמועצה את קו הגמר. כולם וללא יוצא מן הכלל ינשמו לרווחה על עצם סיום המרוץ הארוך והמתיש.
רבים מייחסים את 'קו פרשת המים' הפוליטית בקריית שמונה לתקופה שעד הוועדה הקרואה (1980-1983) ומהתקופה שאחרי הועדה הקרואה.
כזכור, חוסר היציבות השלטונית בקריית שמונה היה ממאפייניה של העיר משך שנות דור. היו תקופות שראש המועצה הלך לישון ובבוקר הוא קם ללא כיסאו וללא כיתרו. הימים היו סוערים והמבוגרים מאיתנו היו עדים, חלקם פעילים לרעידות האדמה הפוליטיות שחוותה העיר משך אותן שנים ארוכות.
באחת מהפעמים בהן עשו חברי המועצה 'סיבוב' על ראש העיר והדיחו אותו, נפל הפור במשרד הפנים בראשותו ד"ר יוסף בורג, עליו השלום, והוא מינה וועדה קרואה לעיר ובראשה עמד רוברט ראובן.
הוועדה גרמה לזעזוע בקרב הפוליטיקאים שכיהנו אז וניטרלה אותם מכל מקורות הכח והסמכות שהם היו רגילים להם עד אז.
בתום כשלוש שנים לקראת הבחירות בשנת 1983, החליטו במשרד הפנים להשיב את השלטון לידי הפוליטיקאים המקומיים ואת הכבוד לתושבים.
עד לאותן בחירות מפלגת העבודה, המערך, שלט בעיר ללא עוררין, ובעקבות פיצול וקרבות מרים בין המועמדים השונים שהתמודדו מטעם המערך, לא הושגה הכרעה בסיבוב הראשון.
לסיבוב השני עלה אברהם אלוני ז"ל והמועמד החדש פרוספר אזרן ששימש כמנהל אגף קליטה ואיכלוס (היה דבר כזה) בעירייה.
על אף שאברהם אלוני ז"ל הוביל בסיבוב הראשון מבחינת אחוזי התמיכה בו, הוא הפסיד לפרוספר אזרן בסיבוב השני.
נפתח עידן חדש בתולדותיה של קריית שמונה ואכן במהלך שתי הקדנציות הראשונות נתן ראש העיר פרוספר אזרן וחבריו למועצה קונצרט בכל הקשור לעבודת צוות למען העיר.
…בחלוף חמש עשרה שנים מאז סיום כהונתו של פרוספר הלכנו לשאול את השאלות שרבים מאיתנו היו רוצים לדעת את התושבות עליהן, ובמיוחד המתמודדים השונים.
– שלום פרוספר. אל תגיד לי שהבחירות האחרונות משאירות אותך אדיש…
מאז נולדתי, לא נולדה עימי האדישות. זו תכונה שלא חוויתי לעולם ומאז מכיר אני את עצמי אחת מתכונותיי הבולטות היא הסקרנות שלא נגמרת לעולם והלוואי וכך יישאר.
גם בחירות אלה מעניינות אותי משני היבטים: האחד ככל אזרח ותושב העיר שרוצה בטוב ביותר עבור התושבים ומשפחתי המורחבת בתוכם.
השנייה, כל הצד המקצועי שכולל את מערכת הבחירות על כל היבטיה.
כמי שנמנע מלקחת צד גלוי בהתמודדות רבת המועמדים הזו, נעניתי לכל בקשה של כל המתמודדים שביקשו לפגשני, להיוועץ בי, ללמוד ממני ולקבל טיפים מקצועיים.
עשיתי זאת בהתנדבות ובחפץ לב מתוך רצון להיות מורה דרך המשתף מניסיוני את כל מי שחפץ בכך. עשיתי זאת גם עם כאלה שהסירו מועמדות מוצהרת או נמנעו מלהכריז עליה.
אחת מעצותיי שאף אחד מהמתמודדים לא שעה לה היא לצמצם את מספר המתמודדים תוך חבירה של אחדים מהם על מנת לסיים הבחירות בסיבוב אחד.
ברור לי שמי שיהיה אדיש ולא ימלא את זכותו האזרחית וחובתו המצפונית ולא יצביע בבחירות, אל לו להתלונן על שום כלום והעושה כך יידום לפחות לתקופת כהונה אחת.
שכבר אמר שקספיר שמי שלא בוחר, בוחר בבחירה הגרועה ביותר.
– אתה יודע, קשה להאמין שמאז שסיימת את תפקידך כראש עיר בשנת 98, חלפו חמש עשרה שנים..
והימים כתמול עוברים ובית העלמין מלא באנשים שחשבו שאין להם תחליף. דור הולך ודור בא ואנחנו כצל חולף.
– בוא תחזיר אותנו לימים שלפני שהתמודדת בפעם הראשונה על ראשות העיר. כיצד הדברים התגלגלו?
העיר הייתה בכאוס טוטאלי. הוועדה הקרואה שמונתה במקום המועצה וראשה המודחים, הרסה כל חלקה טובה.
השירותים של העירייה לתושבים היו מתחת לכל ביקורת וככל שנמשך הזמן הלכו והתמעטו וחלקם אף נסגרו. לא הייתה הנהגה מקומית המצב הכלכלי, החברתי והביטחוני לא היה טוב ומספר התושבים אף הוא התמעט.
בבתי הספר לא ידעו מי יהיה המחנך לכיתה בשנה הבאה, חסרו מורים איכותיים והיו מורות חיילות. השלטון המרכזי משך ידיו מהעיר ובכל תקרית ביטחונית כבש צה"ל את הפיקוד על העיר. בעירייה, ניהל הוועד את העובדים ומנהלי אגפים מסוימים הם שהצילו את המצב ועזרו לתושבים בכל מאודם. הייאוש היה גדול והמוראל והאף היו באדמה. הוועדה הקרואה ומי שעמד בראשה לא טיפחו שום קאדר של מנהיגות עתידית שתיקח את השלטון מידיהם ויתכן ואף פזלו לכהונה נוספת.
היו למעלה מאלף ומאתיים דירות ריקות, היו הרבה בניני ציבור נטושים כגון "קולנוע שניר" "קולנוע חרמון" "המשביר המרכזי" (לימים מרכז צבי), מלון הצפון שבנייתו קפאה שנים בקומתו השנייה. בי"ס סיני (לימים "מוטל סוזן") כל שכונת הטרומיים והבית של כאמל אפנדי (לימים בית האומנויות) ועוד.
כל זה הצית את הרצון של הרבה מתמודדים ואני בתוכם, לקחת את המושכות של ההנהגה לידיים ולחלץ את העיר ממצבה העגום ואכן מספר המתמודדים היה גדול יותר מעכשיו כך גם מספר הרשימות/המפלגות.
– מטעמים מובנים איני רוצה להתייחס למועמדים המתמודדים היום בבחירות לראשות העיר ולמועצה, אולם הייתי מבקש ממך לשרטט פרופיל אידיאלי של עיר ושל ראש עיר
באר שבע של היום.
עיר שקפאה לשנים רבות מאז הקמתה והייתה ממש מאובנת.
עיר זו שהייתה מצוידת בכל הנתונים הנדרשים להיות עיר ואם בישראל עתודות קרקע עצומות כמעט ללא הגבלה, אוניברסיטה גדולה שמושכת את העתודות האנושיות מהזן שכל חברה מתברכת בהם, מספר התחלתי גדול של תושבים, מיסים נמוכים, קרבה לבסיסי צה"ל מיוחדים על כל המשתמע מכך, לא מאוימת ביטחונית, לא נשענת על גמ"ח של הממשלה ועוד.
ראש עיר שלמד את המקצוע עוד לפני שהתמודד על הראשות ומוכיח שלמד ברצינות והיטב את התפקיד והצליח לטעת תקווה בתושבים לעתיד טוב יותר.
החלטת הממשלה להקים את עיר הבה"דים (בסיסי ההדרכה) של כל צה"ל בדרום, דבר שהקפיץ את הנדל"ן לשיאים חסרי תקדים.
מועצת עיר מלוכדת שמשתתפת בניהול ומגבה את ראש העיר, קודש לשירות התושבים.
כל אלה שירטטו אפיון ברור לעיר ולמנהלה.
– מבלי להיכנס להאשמות כלפי אדם זה או אחר, מה לדעתך, מונע מקריית שמונה להמריא?
הרשה לי מכובדי להימנע מתשובה לשאלה זו שלא אוכל להתייחס אליה במקצועיות הראויה מבלי להיכנס לגופם של, אנשים.
על מנת להימנע מחשדות ופרשנויות לדברי, איני מצביע על שום אחד מוגדר מהמכהנים במשרות ציבוריות מאז התפטרותי.
– מכבד את בקשתך.
איזה חלום מהיותך ראש עיר לא הגשמת?
תכננתי שכונות שחלקן בניתי: כל ההרחבות בשיכון א' ו-ב' וכן ב"יפה נוף" ובשדרת האצ"ל ומעל ששת הימים ו"שמואל אוחנה" במסגרת "בנה ביתך" וכן את "שכונת הוורדים" ואת "בימת תל-חי". הצטערתי שלא הספקתי את "שכונת יובלים" שיכלה להסתיים לפני עשר שנים וכן את "שכונת מרגליות" ואף את העברת 32.000 הדונמים מההתיישבות העובדת, כפי שהיא נקראת, עליהם הקמתי וועדת חקירה כדין.
כן לא הספקתי לבנות בית חולים מעל בי"ס יצחק הנשיא כפי שתכננתי ויש דגם ואף הוקמה עמותת תורמים נוצרים לכך וכן לא את כפר הנופש שתכננו והיו משקיעים שאושרו בישיבת מועצה על שטח מנחת ההליקופטרים.
לא הספקתי לבנות המלון בסמוך ל"קניון נחמיה" שהכסף להקמתו הגיע, בגלל הקטיושות שנחתו ללא רחם ולא את המלון בצוק מנרה עליו חתמתי עם השותפות של הרכבל.
כל זה היה אמור להעלות את מספר התושבים לחמישים אלף על פי תכנית מתאר מאושרת שנעשתה בכהונתי.
איני רוצה להלאותך בעוד פרויקטים בשלים שעוד גנוזים, חלקם וודאי זכורים לך מכהונתך עימי.
– אילו הייתי נותן לך מטה קסמים ואומר, "הנה פרוספר, אתה יכול לבנות עיר במטה הקסם". איזו עיר היינו מקבלים?
מטה קסם? הייתי מקים בחלל עיר שהמרכז שלה כולו שירותי: מסחר, בילויי, תרבות, נופש, חינוך ובילויי שעות הפנאי.
הייתי מקים שכונות מגורים צמודי קרקע/חלל, רחוקות זו מזו ובעלות אופי קהילתי בתמהיל חברתי אינטגרטיבי.
הייתי מקים בכל חוצותיה ובהיקפה חקלאות למאכל אדם ומשק חיי.
הייתי מקים מפעלי שירותי לוויין לכל העולם בכל התחומים ומספק עבודה לכל דכפין.
בהכנסות העצומות הייתי משרת את התושבים ופוטר אותם מכל מס למשרתיהם ברשות המקומית.
הייתי מקים וועדת קליטה שרק באישורה ייקלט אזרח.
מאחר ואין לך מטה קסם כזה, תן לי להקים עיר חדשה לגמרי בכל מקום שתבחר, רצויי ליד ים.
– לאור מערכת הבחירות, האם לא מדגדג לך באצבעות לחזור למשחק?
לא.
– מניסיונך העשיר (שלוש קדנציות), מה היית מייעץ למועמדים השונים בכל הקשור לניהול קמפיין בחירות ללא אלימות כפי שהיא קורה היום?
תרחיקו מקרבכם כל גורם אלים! אל תסכימו גם לא בעצימת עין לפעולות נגד יריבכם. תוקיעו כל אלימות ותשתפו פעולה נגדה.
תפסיקו להעיד על עיסתו של האחר.
תציגו מצע מפורט שיובן על ידי הבוחרים ויעורר את אמוננו.
תענו על השאלה: "איך אתם מתכוננים לעשות את מה שאתם מבטיחים! ולמה דווקא אתם?
פרוספר, חש חובה לציין את הדברים המיוחדים במערכת הבחירות הנוכחים והוא אפילו מתמוגג כאשר הוא מדבר על המתמודדים השונים ועל המאפיין אותם
האם אתה מבחין במשהו מיוחד בבחירות אלה?
יש הרבה אבל אסתפק באחד:
תענוג לראות שכמעט כל המועמדים לראשות העיר הם מבני המקום ממשפחות עממיות שהיו שותפות לכל דרכה של העיר וכן שיש אחד מהעלייה החדשה יחסית שמיצג את השאיפה שלנו לכור ההיתוך המושלם של כל היהודים מכל העולם בארץ בכלל ובעירנו בפרט.
ברוך השם אין קטיושות מזה שנים ואפשר לנצל הזמן לפיתוח העיר.
קריית שמונה "עיר הקטיושות" מאוימת היום פחות מתל אביב, חיפה, אשדוד, אשקלון, ראשל"צ וזהו עוד דבר שמסיר את מחסום הפחד מלהשקיע בה.
