צבי שלמוביץ, מי שמוכר לכם ככתוב טור דעה, השיק לאחרונה ספר אוטוביוגרפי בו הוא מגולל בשפה בהירה את קורות אותו ומשפחתו כילד ניצול שואה.
צבי, אדם מאופק בדרך כלל, חושף את עצבי הזמן וחוויותיו האישיים, אימוצו ושובו לחיק משפחתו אחרי המלחמה.
כילד, עוצבה אישיותו וערכיו היהודיים והאוניברסליים במהלך חייו והניסיונות שעמד בהם וחווה אותם.
זהו מסמך חשוב ואוטנטי שנכתב ביושרה ותוך כדי חשבון אישי ולאומי משלו.
סיפור החיים וההתמודדות במהלכם, הם חלק מהחלום היהודי לשרוד בכבוד ובגאווה ולנצח. ואכן, צבי ורעייתו נורה, הקימו משפחה לתפארת, ועל כך גם גאוותנו, במיוחד בימים שבין שואה, גבורה ויום הזיכרון והעצמאות.
חשוב בימים שלפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, להיחשף לסיפור המיוחד שמובא בספר.
מומלץ. הרצל בן אשר
הנרי הקטן
זהו שם ספר זכרונות שלי מימי השואה בבלגיה איפה שנולדתי ולאחר מכן.
אני תושב קרית שמונה מ 1978, מרצה לאנגלית במכללה הטכנולוגית תל חי, נשוי לנורה, מטפלת בבית סעודי בקיבוץ דן, ויחד הורים מאושרים לריקרדו (ראובן), נלסון (נתן), דייויד ז"ל, עדי, אבי וחן וסבים ל 14 נכדים ושני נינים.
לא היה קל לכתוב על אמא שאיננה, אבא ואחותי שסבלו והנפשות הטובות שהסתירו אותי ונתנו לי סיכוי לחיים.
השואה לא הייתה רק ארוע חד פעמי, היא טבועה עדיין חיים של הרבה מאד אנשים, דור שני ודור שלישי. הייתי חייב לספר.
צבי שלמוביץ
