נתחיל בלוח האירועים הביטחוניים ששיאם בירי הטילים לעבר שיירה של צה"ל והריגת קצין וחייל ועוד שבעה פצועים.
ביום ראשון ה-18 בינואר ביצע צה"ל תקיפה של שיירה בה נסעו גנרל איראני ושישה ממחבלי חיזבאללה בהם בנו של מורנייה (הרמטכ"ל של חיזבאללה) סמוך לגבול ליד קונטרה.
האיראניים איימו בתגובה ונסראללה גם הוא איים וממשיך לאיים להגיב.
ביום שלישי השבוע בצהריים נורות שתי רקטות מגבול סוריה לצפון רמת הגולן, ככל הנראה משטחה של סוריה. צה"ל הגיב בירי ומאוחר יותר בלילה בתקיפה של יעדים בסוריה.
החיזבאללה יורה והורג
ההסלמה הגיעה ביום רביעי כאשר שיירה של רכבים מנהלתיים של צה"ל נסעה על כביש הפתוח גם לרכבים אזרחיים בקרבת הכפר ראג'ר ונורו לעברה בין חמישה לשישה טילי קורנט ממרחק לא גדול מהגבול עם לבנון.
התוצאות היו קשות רב-סרן יוחאי קלנגל וסמל-ראשון דור חיים ניני ז"ל שילמו בחייהם. עוד שבעה חיילים נפצעו באותה תקרית.
התקרית הזאת הובילה לתגובה מינורית של צה"ל בירי על יעדים בשטחה של לבנון.
ההסלמה במעשים האלימים בגבול סוריה ולבנון, שלשניהם אחראי החיזבאללה ואיראן משנה את כללי המשחק הסמויים והגלויים שהיו עד עתה.
הזיכרון האישי של חלק מאיתנו סלקטיבי אולם הזיכרון הקולקטיבי של תושבי הצפון וקריית שמונה עדיין חי וקיים משלושים שנות הטרור, ירי הקטיושות וחדירת מחבלים לישובים בגליל.
כאילו ולא השתנה כאן דבר כי החיזבאללה רק ממשיך להתחזק ולהצהיר הצהרות לוחמניות ואף מעלה ביוטיוב סרטי תעמולה המדמים את כיבוש הגליל לאורכו, מראש הנקרה ועד מטולה.
העצות של אז כבר לא עובדות היום וההבלגה במשך השנים הביאה להסלמה שבסופה היו לנו מלחמות ומבצעים עקובים מדם עם יותר מאלפיים הרוגים.
השבוע קיבלנו טעימון ממה שעלול לקרות אם צה"ל לא יגיב ולא יעצור את ההידרדרות שכבר החלה.
במקביל להתחממות מעל פני הקרקע בגבול הסמוך לסוריה וכפר ראג'ר, יש עדויות של תושבים על קולות חציבה שמגיעים לאוזניהם ולדעתם מעידים על חפירת מנהרות.
נקדים ונאמר, שאין שום הוכחה השוללת את החששות האלה, ומנגד עדיין אירועי המנהרות במבצע 'צוק איתן' וטראומת המחבלים היוצאים מהאדמה בקרבת ישובים, טרייה, טרייה מאוד.
צה"ל חייב להקשיב היטב גם לקולות הבוקעים מתחת האדמה וגם לקולם של התושבים המעידים עדות שמיעה שהחשש שלהם מבוסס ולפחות ראוי לבדיקה רצינית ומידית
ואכן, השבוע הובא לאזור הגבול כלי קידוח לאיתור מנהרות, אך האירועים הביטחוניים והתקרית החמורה ביום רביעי עצרו את המהלך עוד טרם התחיל.
הצד האזרחי של המטבע הביטחוני
עם כל הכבוד לצה"ל, הצלע שלמענה קיים צה"ל הם האזרחים, כידוע. השימוש המדוד והזהיר בצה"ל הוא נכון ואף רצוי כתפיסת עולם, אולם לנוכח ההיסטוריה הקצרה של ישובי הגליל והמלחמה המתמשכת, לסרוגין החל משנת 1968, ראוי לשוב ולבדוק אם ההימנעות הכמעט אוטומטית בהפעלת צה"ל מול האויב החיזבללאי נכון ולא חלילה הלוואה של ביטחון בשוק האפור, שכידוע מחירו גבוה מאוד ולעיתים קטלני.
בימים אלה ראוי לתפוס את הפוזה של 'המבוגר האחראי'. זה נשמע טוב ונראה עוד יותר טוב עם ז'קט עור תואם. אבל כאשר זה נעשה באולפני טלוויזיה על ידי מי שהיו עד לפני רבע שעה מבכירי צה"ל ושותפים לתפיסה הבולמת ומנטרלת את הפעלת צה"ל במקרים שראוי וצריך להפעיל אותו, זה לא רציני.
האוכלוסייה האזרחית, בעלת כח עמידה למרות ולא בגלל ממשלות ישראל לדורותיהם. היום נוח להפיל על הממשלה הנוכחית את כל תחלואי החברה הישראלית, הביטחונית, החברתית והכלכלית, אולם רצוי להזכיר את הימים המטורפים של סוף 68 ותחילת ירי הקטיושות מהפתח-לאנד בדרום לבנון.
ירי הקטיושות ותגובת צה"ל היו אח ואחות. הם יורים קטיושות וחיל האוויר מפציץ סלעים וטרשים, ככה משך שנים עד לשנת 82 בו החליטה ממשלת בגין לצאת למבצע שלום הגליל שברבות הימים הפך לסידרה של מלחמת לבנון.
הטרור כלפי אזרחי מדינת ישראל היא שיטה, תורה תפיסת עולם. מחבלים יחפשו לפגוע באוכלוסייה אזרחית ילדים נשים, טף וזקנים כדי לגרום לכאב, להמאיס את החיים.
אם הסיפור הזה יחזור על עצמו ולא יאפשרו לממשלה והעומד בראשה להיות משוחרר לשקול להגיב צבאית על פגיעות באוכלוסייה, הבחירות יסתיימו בשבעה עשר במרץ אבל הגיהינום רק ילך ויגבר.
לכן, לא השתכנעתי מהמלל של נציגי המפלגות השונות וראשיהן או דו-ראשיהן בדקלומיהם המצוחצחים בתמיכה בצה"ל באולפן של ערוצי הטלוויזיה, הייתי שמח אם את התמיכה הזאת היו מעבירים דרך נציגיהם בשמאל לראשי המדינות השונות ובראשן הנשיא אובמה.
בינתיים, מה שמגיע אלינו זה שהחברים והחברה הללו מדברים כאן בעברית בעד-בעד-בעד, ומאחורי הגב מלכלכים בחו"ל באנגלית. וחבל.
