היום ה-11 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

רוחו של פרוחי

 

 

כשאברהם פרוחי היה בן שנה אימו חונצ'ה נפטרה. אביו שלמה שנותר עם חמישה ילדים קטנים הרגיש כמעט אבוד. בעיר קרמנשה שבאיראן שם גרה אז המשפחה, החיים היו קשים  ממילא. שלמה האב שהתפרנס כסנדלר, בקושי הצליח להאכיל את ילדיו, ועתה כאשר נפטרה רעייתו הוא הרגיש ממש חסר אונים.

"בשבילי, אבא היה גם אבא וגם אמא", אומר אברהם השבוע כשהייתי בביתו ברחוב אחד העם. למרות שכמעט שישים שנים חלפו מאז שהוא עלה לישראל כשהוא היה  בן 12, הוא חי את הזיכרונות כאילו והיו אתמול. החיים בקרמנשה, היו קשים ובלתי נסבלים ומי שחילץ אותם היה אחיו הבכור של אברהם רוסתם (אבא של ציון), הוא התלווה למשפחה יהודית עשירה, שחצתה את הגבול מעיראק לטהראן, משיח (אבא של לאה ארליך) ידע שרק בעיר הגדולה הוא יוכל להציל את אביו ואחיו מעוני ומחסור.

בעקבותיו, הגיעו גם שלמה האב יחד עם חמשת ילדיו: אמדם הבת הבכורה, קאטן ואברהם שהיה עדיין תינוק, יחד הם הגיעו לטהראן.

כבר בצעירותו התגלה משיח האח כאדם דעתן שנלחם למען המוסר והצדק. באיראן החל משיח את פעילותו הפוליטית והצטרף למפלגה הקומוניסטית (טודה). הוא נאבק למען העניים, כשנפל המשטר באיראן הם הבינו כי זה הזמן לעזוב את איראן.

בחורף של שנת 1951 אחרי שנה שבה שהו בבית העלמין, שם היה מקום המפגש והאיסוף ליהודים שרצו לעלות לישראל, "התגוררנו בבתים שבנינו מבוץ וקש" הם עלו במטוס לישראל.

רק האחות הבכורה אמדם נותרה בפרס, שם היא נפטרה ועד היום חיים שם ילדיה. לילה לפני הטיסה החליטו האחים רוסתם ומשיח כי עליהם לשאת נשים לקראת המסע לארץ הרחוקה. הם הכירו משפחה יהודית טובה שלהן שתי בנות טובות ויפות למראה, האב ביקש את ידיהן של שתי הבנות ועוד באותו הלילה נישאו שני האחים. משיח לבתיה ורוסתם למורוורי שני אחים לשתי אחיות.

השבוע כשאברהם הראה לי את התמונות הישנות, של בתיה ומורוורי, מהתמונה הביטו בי שתי האחיות והן מדהימות ביופיין, נשים עוצמתיות שעיניהן רכות ומבטן חודר.

גם רוסתם ומשיח, הגברים שלצידן בתמונה כאילו נלקחו מסרט קולנוע ישן וטוב, אני ראיתי בדמיוני תמונה אחרת מהסרט האלמותי "חלף עם הרוח".

האב שלמה שחשש כי יתקשה לדאוג לילדיו כשהוא אלמן גם הוא לקח לו לאישה את הלה "האימא החורגת שלנו שהייתה טובה ודאגה לנו מאד". אמר לי אברהם.

וכך, כשהם נשואים, עלו האחים עם נשותיהם ביחד עם אביהם ורעייתו, וגם קאטן האחות שנפטרה בגיל 19 בכרכור כשהיא נושאת ברחמה תינוק עם אברהם בן הזקונים לארץ המובטחת.


החלום ושברו

___________2_365520017.jpg

אחרי שעות ארוכות של נסיעה במשאית צפופה הם הגיעו לבסוף לחלסה. בכניסה הם הבחינו בכמה תימנים שפאות ארוכות יורדות מלחיהם, "אפילו כסף לספר אין פה התבדחו ביניהם האחים". בחלסה, הם עברו את כל חבלי הקליטה הקשים של אותן שנים. מגורים באוהל ללא חשמל, מזון מועט שחולק בהקצבה ומי המעיין ששימשו לשתיה וגם לכביסה.

אבל כל זה לא שבר את רוחם. רוסתם ומשיח אנשי עבודה חרוצים התחילו לעבוד ב"סולל-בונה" כטפסנים, עבודה פיזית קשה מבוקר ועד ליל.

אברהם הבן הצעיר נשלח כילד חוץ לחברת נוער בקיבוץ דליה שליד יוקנעם. אחרי השחרור מצה"ל שב אברהם לחלסה לעזור למשפחה. הוא נקלט לעבודה ברמים, מפעל מתכת ונחשב לאחד מהעובדים החרוצים והמקצועיים שבמפעל, ההערכה אליו הביאה אותו להתמנות למזכיר וועד העובדים.

"הרווחתי כמעט כפול מכל עובד באותה תקופה, כי עשיתי הרבה פרמיות. רמים הייתה משפחה אחת גדולה, האיש שעסק בטאטוא המפעל והמנהל היו שווים, והרבה זה בזכות שמואל אוחנה ז"ל". אומר אברהם על המנהל האגדי של רמים.

"אוחנה ז"ל היה אדם מיוחד מאין כמוהו, הוא שיקם אנשים רבים במפעל, רק כדי שיעמדו על רגליהם, לצד כל זה הוא היה נוסע עד שמעון פרס כדי לחתום על חוזים שיהיה לנו עבודה כל הזמן".

בגיל 25, אברהם לקח לו לאישה את טובה, אישה חמה ולבבית שמקבלת אותי כעת בסבר פנים יפות ומתעקשת שאתכבד ממעשי ידיה.

"קבלתי את האוטו של אלוני יחד עם הנהג שלו, הוא היה הנהג שלנו בחתונה". אלה היו הימים, מכוניתו של ראש העיר שימשה גם לחתונות לעת מוצא.

לאברהם וטובה נולדו חמישה ילדים, שתיים מבנותיו נשואות לבניו של יוספי, השושלת שהחלה אצל אחיו המשיכה גם בקרב ילדיו.

מחכים למשיח

בשנים שאברהם עבד ברמים, הפך משיח למנהל עבודה בסולל בונה. לצד עבודתו המשיך משיח גם בפעילותו הפוליטית ונבחר לכהן כחבר במועצת העיר הראשונה של קריית-שמונה, בהמשך התמנה גם ליו"ר המועצה הדתית. האחים פרוחי היו מאד פעילים ומעורבים בבניית בית-הכנסת "יוסף הצדיק" שברחוב ביאליק, בית הכנסת שבו מתפלל אברהם עד היום ובניהם של רוסתם ומשיח ממשיכים באחזקת בית הכנסת.

השבוע, כששאלתי את לאה ארליך בתו של משיח מה הזיכרון שהכי נחרט בליבה מאביה, קולה רעד מהתרגשות כשהיא השיבה: "בתקופת הקטיושות, כשאנחנו הילדים הסתתרנו מתחת למיטות, אבא היה יוצא על אופניו, תמיד על אופניו למקום נפילת הקטיושה, הוא יצא לדאוג לתושבים. הוא היה איש חזק שעבד מבוקר עד לילה, לא היה אצלו מקום לחולשה או ויתורים.

קבלתי ממנו ירושה גדולה ואלו הם הערכים שהתחנכנו עליהם, הוא המודל שלי בחיים. חיינו בצנעה גדולה, אבל ללימודים שהיו כה חשובים בעיניו, הוא דאג לכולנו, לגדל משפחה של 9 ילדים, ללא ספק זה ראוי להערכה. אבא מאד חסר לי".


השורש והפרי

אומרים שאם ברצונך לדעת את איכותו של הפרי, עליך לחפש את שורשיו. הדור השני למשפחת פרוחי שאת מרביתו אני מכיר אישית, הצמיח ענפים ופירות והם נמצאים בעמדות מפתח חשובות בקריית-שמונה, חוט דק משותף למרביתם הוא המעורבות והנתינה בקהילה.

יש בניהם אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, מנהלת בית-ספר, פקידי בנק ועובדים במגזר הפרטי והציבורי. כולם אנשי עבודה מסורים ואחראים שגדלו על ערכים של נתינה ועזרה לזולת.

השורש של פרוחי אולי עמוק באדמה, אבל מהפירות שלו נדמה לי שמרביתנו נהנים.

 

              

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad