היום ה-24 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

אלעד שהכרתי…

…גם אלעד יצא, והפעם במקום לפנות אל מקום עבודתו במכללת תל חי, הוא פנה לשרת את עם ישראל במדי צה"ל.

אלעד, מי שהכיר, היה אדם מיוחד. עוד במעי אימו הוא קלט את המסרים הערכיים בזמן שלאה אימו וחנוך אביו עסקו בחינוך ובפעילות ציבורית בימי התופת הביטחוני של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים.

באותן שנים ישבנו בחצר ביתם המטופח של לאה וחנוך ורקמנו חלומות על עיר טובה יותר, בעצם על הבית של כולנו. ואלעד התרוצץ 'בין הרגליים' והרגיש כדג במים. ילד בן שלוש-ארבע לא אמור להתעניין בדברים כאלה, אך מסתבר שדווקא כן אצל אלעד.

הוא ספג ערכים של נתינה, של אכפתיות, של רגישות, התחשבות ונשיאה בנטל עם אחרים.

אהבתי אותו כילד. את המבט, החיוך המבויש והצניעות שהייתה טבועה בו. וכל אלה, מסתבר, היו מצע לאישיות כובשת ומקרינה טוּב וחוכמה, מעבר למה שהיה אפשר לצפות מבני גילו. אפשר היה לחוש בפער שבין אלעד החבר, האח ובן המשפחה ובין אלעד המנהיג, המוביל והמייעץ לחבריו בני גילו.

מנהיגות טבעית מן הסוג שאתה מגלה בחסרונה רק כאשר היא עוזבת אותך, היא לא לידך דווקא כאשר אתה צריך אותה. כי כאשר היא לידך, היא טבעית, לא מתנשאת ואינה מתריסה.

לאה, חברת ילדות הייתה תמיד העוגן לאחרים בכאבם, בשברון ליבם. תמיד מצאה את המילה הנכונה או את השתיקה שהרגיעה, שעודדה, ולפתע, יחד עם חנוך, אודי וירדן, יפעת האישה ועומר הבן, הגל שטף גם אותם. אין מגן, אין מילים אין במה להיאחז, וזה כואב, קורע ובעיקר מתסכל.

…אלעד היה המגש של רבים-רבים, עליו הוא נשא בחייו הקצרים אהבה, חלומות, תוכניות, מאווים והרבה דאגה ואכפתיות לסובבים אותו, לעיר שבה נולד וגדל. לעתיד שכבה באחת.

הלוואי ומעט מן האבק, הפרורים של כל אלה ידבקו בנו החיים ויגשימו את מקצת מחלומותיו שהוא לא הספיק להגשים.

 

אלעד, יהי זכרך ברוך.

אולי יעניין אותך

Bottom ad