היום ה-04 בדצמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

בגדי (בני) המלך

בפרשת פיקודי ובפרשות הקודמות אנו רואים תיאור מדויק של האפוד, החושן, המעיל, הכותנות, המצנפת, המגבעות, המכנסיים, האבנטים ובסוף את הציץ. כיום אין בית מקדש, ואין לנו כהן גדול, ולכן הביגוד המתואר כבר לא נתפר ונמכר, אך עם זאת, נראה כי חלק מהיהודים סיגלו לעצמם בגדים ייחודיים, כמו למשל החרדים שמתלבשים שחור-לבן.

כשמדברים על לבוש אי אפשר שלא להזכיר את דברי חז"ל כי בזכות שלושה דברים נגאלו אבותינו מעבדותם במצרים. אחד מהם הוא בזכות שלא שינו את לבושם. אלא הפגינו בגלוי את יהדותם ואת עובדת היותם שונים ונבדלים מן הגויים.

עפ"י הפשט, תפקידו של הלבוש מורכב מצמד המילים "לא בוש". כלומר לא מתבייש, אך בעומק כמו שהבגדים נקראים מדים, כך גם לנפש יש מידות והקשר ביניהם לבין האישיות הוא בלתי נמנע. תחשבו על זה כשאתם רואים אדם לבוש בסגנון "שאנטי" אתם כבר יכולים לתאר את האישיות שלו, או למשל אדם שלבוש בצורה ספורטיבית. ולכן המציאות מלמדת אותנו שהצבעים והבגדים שאדם לובש משפיעים על הנפש, והפוך, גם הנפש משפיעה על הבגדים. עד כמה שיש לאדם עדינות נפש ואישיות מרוממת יותר, כך הבגדים שלו הופכים מתארים את מה שיש בפנים.

 

הלבוש החרדי

לכל חברה יש דפוסי התנהגות מסוימים, כמו גם לבוש. בצבא ובמשטרה לובשים מדים, הרופאים לבושים חלוק, וגם למלכת אנגליה יש לבוש ייחודי. הלבוש מסמל מצד אחד סמל סטטוס בחברה, אך מצד שני הלבוש האחיד מחבר בין קבוצת אנשים ומראה שאין הבדלים בין איש לרעהו.
הלבוש החרדי הפופולארי הוא בגוון השחור משום שהוא מסמל משהו (בדיוק כמו שצבע זית מסמל צבא). השחור משרה אווירה של רצינות, אך לא של עצבות. בעולם נהוג כי שופטים, עורכי דין, נשיאים וכו' לובשים חליפות שחורות, ולכן הצבע עצמו נבחר לא על סמך ההלכה, אלא מעצם המציאות.
ברור כי שחור הוא הצבע הכי צנוע והכי פחות בולט, ולכן כשהתורה רצתה לשבח את משה רבינו במידותיו הטובות היא הבליטה דווקא את הצניעות, שכן מבחינת מידות, המידה הכי קיצונית שצריכה להיות לאדם היא הצניעות.
החרדים עצמם מעדיפים את הלבוש ה"יוקרתי" מצד אחד, והצנוע מהצד השני. זו לא הלכה, אלא הנחה רווחת כי ע"י הפשטות והאיכות הנפש יכולה להתרומם ולהישאר צנועה בו זמנית.

אם שאלתם את עצמכם למה רואים כל מיני סוגים "אקססוריז" חרדים כמו שטריימל, כובעים מוזרים וחלוקים עם חגורות חוט (גרטל), אז התשובה לכך פשוטה, בדיוק כמו שבצבא יש מדים (לחיל הים, חיל האויר וכו') וכומתות שונות (גבעתי-סגול, גולני-חום וכו'), כך גם החרדים משנים מעט לפי הזרמים, אך סה"כ כולם תחת אותו רמטכ"ל.

מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב בשו"ת יחוה דעת (שמביא מהתפארת ישראל) שצריך להיזהר לבל יהיה מרושל בבגדיו ובהופעתו בפני הבריות. בגמרא  מסופר שר' יוחנן היה קורא לבגדיו, מכבדותיה, שהמלבושים מכבדים את בעליהם, ולכן כשאתם כל אדם שרוצה לכבד את עצמו ילבש בגדים המתאימים לאורך חייו, אופיו ובעצם לדמות אותה הבגדים מכסים.

 

פרשת פקודי

הנושא: המשכן ממושכן?

בפרשתנו נאמר: "אלו פקודי המשכן, משכן העדות" (ציטוט לא מדויק). אם יפגשו בנו וישאלו "מה נשמע?", מסתבר שנענה: "ברוך השם. חיים, מתפרנסים". שישאלו אם יש לנו בקשות, נענה: בוודאי שכן. יש מישהו שלא צריך בקשה כל שהיא? הלא לטוב אין גבול. ולוואי שימלא השם משאלות ליבנו לטובה". אין ספק כי בתשובה זו, העיקר נשמט מזיכרוננו. ומה העיקר? ישנו מעשה נפלא שהעליתי בכתב בספרי "שלום על ישראל", בסוחר שהיה אמיד ומצליח, שהנהיג את ביתו בעושר רב וברווחה. לימים, נהפך עליו הגלגל והפסיד את כל רכושו בעסקאות כושלות עד שתם כל כספו. רצה לנסוע ליריד ולנסות להשתקם. אמרה לו אשתו: "הנה לי תכשיטים יקרים, אמשכן אותם בעבוט ונקבל תמורתם מעות. תסחור בהם, ובורא עולם יצליח דרכך". שמע הסוחר לקול אשתו, קנה סחורה משובחת ושב עמה לעירו, ומכרה ברווח נאה מאוד. החיוך שב לשרור בביתו ורמת החיים עלתה כבתחילה. ניגש הסוחר לאשתו ואמר לה: "לפני זמן קצר לא היה לנו מאומה וכעת, ברוך השם, שבנו למעמדנו. אנו חיים ברווחה, והחנות מלאה סחורה". פתאום האישה פרצה בבכי. מה לך אשתי? נרעש הבעל בדאגה. התייפחה אשתו ואמרה לו: "האם שכחת שתכשיטיי היקרים נתונים עדיין בעבוט? איך הסחת דעתך מלפדותם?". ואלינו: בעבר היינו עשירים מופלגים בגשמיות וברוחניות, היה לנו את בית המקדש הראשון, היו לנו נביאים וחכמי סנהדרין, כהנים ולוים. אך את כל אלה הפסדנו בעוונותינו. כאשר ראה הקדוש ברוך הוא בעוניינו, נתן לנו את בית המקדש השני, אך בית המקדש השני גם נחרב. כיום, כשרואים אנו כי התפללנו, למדנו וקיימנו מצוות, אנחנו שמחים, אך שוכחים כי המשכונות נתונים עדיין בעבוט ובית המקדש חרב. לפיכך, בשבת זו, פרשת 'פקודי המשכן', על סף חודש אדר א', נשא עיננו לפני שוכן ערבות שיזכנו שנשמח בשמחה האמיתית כולנו בביאת משיח בראש מבשר ההרים בבניין ציון וירושלים, וכמו שאמרו חכמים "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ואין ספק כי כוחנו גדול ועצום בחודש זה מבשאר החודשים, כי חודש זה מזלו דגים, שמה דגים חיותם במים, אף עם ישראל חיותם במים, שהמים משולים לתורה, ואין שום שונא יכול לעקור את ממלכת התורה, ויהי רצון שנמשיך תמיד בלימוד התורה, שהרי היא המגן הרוחני של עם ישראל "וכל הקמים עלינו לרעה, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם".

בברכת שבת שלום, שלום בר יוחאי חיים.  

 

שאל את הרב

שאלה:

שלום, ברצוני לשאול האם הקמעות שקונים בקברי צדיקים הם אסורים? יש לי קמע של רבי מאיר לרפואה, האם אני צריכה לשאת אותו עימי? בנוסף לכך, הייתי לפני ראש השנה במירון בקברו של הרשב"י, ושם אבי קנה לי קמע למרות שאני לא מאמינה בכך, אלא בתפילות ושיחות לבורא עולם. הקמע נקנה מרוכלים ברסלבים שנמצאים ליד מתחם הקבר והם אמרו לי שבתוכו יש ברכה מיוחדת מהרב נחמן. יש לציין שאני לא נושאת זאת עימי. מה דעת ההלכה לגבי זה, והאם לשים אותם בגניזה או מקום אחר?

תשובה:

יש להקדים ולומר שע"י שמות הקודש, ושמות המלאכים אפשר לפעול ישועות, רפואות וכו'.

וכל זה יכול לעשות זאת אך ורק אדם צדיק אמיתי וקדוש שמבין בכך והאחרון שבהם היה זקן המקובלים הרב יצחק כדורי זצ"ל שקמעותיו פעלו ישועות מכוחו וקדושתו ואין אחריו מי שמבין ומסוגל לכך!

יתרה מזאת, קמעות שלא נעשות ע"י צדיק אמיתי, לא זו בלבד שאינם פועלות לטובה אלא שגורמות נזק, ובפרט שלצעירנו רוב הקמעות המסתובבות בארצנו יוצרו והוטבעו "בסין".

כך שאדם בסך הכל מפסיד סכומי כסף תמורת חתיכת מתכת ריקה מתוכן, הגם שחקוקים שם שמות קודש ומלאכים והדבר היחיד שצריך לעשות הוא לגנוז אותם.

וצריך להיזהר בזה ואפילו אם המציע נראה "דמות חרדית או רבנית". והדבר חמור בהשקפת התורה שהסחר אינו מביא לשום תועלת (חוץ מרווח כספי לסוחרים שלו) אלא לנזק בלתי הפיך לאמונה התמימה, עד שכחת הקב"ה, ח"ו, פועל הכל.

ותמיד ידענו שכשיש לאדם צרה ח"ו יש כתובת אחת והיא תפילה לבורא עולם "כי קרוב השם לכל קוראיו", ונוסף לכך קבלות טובות וחיזוק בשמירת מצוות ותו לו. (וכמובן ברכה מתלמיד חכם המרביץ תורה ברבים תמיד מועילה).

 

הרב רפאל סבתי

אולי יעניין אותך

Bottom ad