היום ה-23 בנובמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

גיטל לחיאני מ’מון שרי’ לאומן

זהו סיפורה של מי שהייתה בעברה חילונית-חיצונית שהסתירה עמוק-עמוק את כמיהתה לאלוקים. גיטל, נמצאת במסע אישי ארוך אל האופק, מסע שלא נגמר. במסעה היא מושיטה יד להציל ולהושיע אחרות.

…את גיטל רובנו מכירים כגברת ‘מון שרי’, בעלת המסעדה החלבית הכשרה למהדרין אשר עשתה חָיל והייתה מוסד קולינארי שווה בקריית שמונה. רבים מהמטיילים אשר חצו את העיר אל עבר החרמון, בחורף, ואל חוויות קייציות בקיץ, היו עוגנים ב’מון שרי’ לארוחה מיוחדת, ובעיקר כשרה למהדרין. ‘מון שרי’ ‘הצילה’ רבים מהמטיילים אשר חיפשו אוכל כשר למהדרין.

גיטל ידעה תמיד שהיא קרובה לאלוקים הרבה לפני שזה התפרץ החוצה וקיבל ביטוי מעשי. אי שם בעברה הצעיר והתוסס היא חייה חיים כפולים. כלפי חוץ, כל הסממנים ה’חילוניים’ ל’מהדרין’, אבל עמוק-עמוק בנפש, הייתה גיטל אחרת, שונה ממה שראו הבריות. נקודת אור חבויה במעמקי נפשה שכל הזמן הבהבה וסירבה לגווע מול גיטל ה’חילונית’. הנקודה הזו הלכה וצברה כוחות דווקא מהכישלונות והמעידות ובראשן הנפילה הכלכלית של המסעדה לפני מספר שנים.

מעניין, אבל אני נתקל ביותר ויותר מקרים שאנשים מעריכים את נפילותיהם, דווקא בדיעבד, אחרי מעשה, אחרי שהם רואים לאן הביאה אותם אותה נפילה.

כך קרה גם לגיטל והאיש שאיתה משה.

היום, גיטל נוהגת בכל כללי הצניעות והעזרה לזולת אשר מקנים לה חותם של אשת חסד ודמות לחיקוי אצל הנשים הרבות שמטות אוזן ולב לדבריה, לעצותיה ולהכוונה שהיא מציעה.

שוחחתי עם כאלה ההולכות אחריה בעיניים עצומות ובוטחות בה, כי העיניים והלב של גיטל נמצאים באותו גובה, במקום שכולם שווים.

ועוד דבר. לשאלתי, כיצד לקרוא לה, עונה גיטל “זה פחות חשוב. יש הקוראות לי ‘הרבנית גיטל’, יש בנות הקוראות לי ‘בת מלך’ ויש בנות הקוראות לי פשוט ‘גיטל’ ואפילו ‘גיטי’.

מה שחשוב, זה כיצד קורא לך היושב בשמיים”.

טוב, אז נלך על בטוח, נלך על ‘גיטל’.

גיטל לחיאני (4)

  • שלום גיטל, לפני שנתחיל, תסבירי לנו מה מקור השם הנדיר שלך, גיטל?

בלידתי נקראתי על שם סבתי “גיטה” (‘גוטה’-באידיש ‘טובה’). עוד בהיותי תינוקת חליתי רוב הזמן והוריי לקחו אותי לרב, בבירור קצר הרב הבין שסבתי, עליה השלום, גיטה נפטרה בגיל צעיר מאוד, בגיל 36 ועל כן הרב בחר להוסיף לשמי עוד שם ‘גילה’.

ולכן, כל הילדות שלי, המשפחה והחברים קראו לי גילה ובמוסדות הציבורים קראו לי גיטה.

ביום הראשון של ההתחיילות המפקד קורא בשמותיהן של החיילות ובין השמות הוא קורא גם: “כחלון גיטל” כמה וכמה פעמים.

משראיתי ששמי לא ברשימה הבנתי שכנראה יש לי שם חדש.

ניגשתי למפקד וניסיתי להסביר שקוראים לי “כחלון” אבל אני לא גיטל ואז בזעם הוא אמר לי: תעלי מהר לאוטובוס יש לך שם חדש. אחד העולמות הראשונים שהכניסו אותי לתשובה היה להבין ששמו של אדם הוא משורש נשמתו והיום במסעות לאומן אני רואה הרבה את השם גיטל ואגב, גיטל הייתה בתו של רבי נחמן בן פיג”א.

בהתעמקותי בעולם השמות והאותיות הבנתי שכל אות זה כוח ואנרגיה. בנוסף, מסתתר המזל והגורל בשם שלנו.

 

  • גיטל, ספרי על ילדותך, היכן נולדת, ימי הנערות, צבא..

נולדתי בקרית מלאכי להורים ממוצא טריפוליטאי. יש לי שני אחים קטנים ממני. בגיל 14 החלטתי שאני עוברת ללמוד ב”כפר הירוק “, פנימייה חקלאית. שם אני חושבת שהתעצמתי באופיי ובתובנות החיים. בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתי ברמת הגולן בתור סמב”צית.

במהלך שירותי בצבא הכרתי את בן זוגי משה לחיאני שלימים נהיה בעלי, תודה לה’. בגיל 20 הוריי החליטו על מעבר לעיר אשדוד (אבא עבד בנמל אשדוד). בגיל 24 התחתנתי עם משה ועברנו לגור בקצרין שם נולדו לי שלושה ילדיי: דולב, מידן וליאור.

בגיל 26 הקמנו את  מסעדת “מון שריי” והיא עבדה במשך 11 שנה בקניון נחמיה, כשבעלי הוא שף המסעדה ואני עוסקת בניהול המסעדה ולאחר מכן העברנו את המסעדה למתחם ה”בורגר רנאץ'” לשעבר, לעוד ארבע שנים. המסעדה הייתה כל עולמי ותוך כדי הפקנו כל מיני מופעים, זמרים, ערבי קריוקי ותחרות מלכת יופי וזאת כדי לשלב תרבות ואוכל טוב במסעדה ובעיקר להתמודד עם תחרות גדולה שהתחילה מסביב.

בשנת 2007 התרחשה הנפילה הכלכלית שלנו כתוצאה מעסקאות לא נכונות.

כשבו בזמן אני כבר עולה במדרגות התשובה ומתחבטת ביני ובין הנשמה שלי כשבעצם הגוף רוצה להמשיך להתהלך במראה החילוני פרואקטיבי לבין הנשמה שמגלה ורוצה את עולם הצניעות והקרבה לבורא עולם.

ההתמודדות עם הנפילה והחובות הקשים שנפלו על ראשינו, תודה לה’, חיזקה את אמונתי שאין דבר בעולם שהוא לא לטובה.

התחלתי לשאול את עצמי ‘מהי התכלית שלי בעולם הזה? האם כל מה שאני רוצה לעשות הוא לנהל מסעדה?!’

ובורא עולם הוא צדיק ויודע מה הכי טוב לילדיו ומה התכלית והמטרה של כל אחד מאיתנו בהגיענו לעולם ומהו התיקון ובזכות התקרבותי לרבי ומוריי, הרב שלום ארוש זכיתי לקבל את כל התשובות לשאלות שהיו דאז, בספריו המשובחים והראשון שבהם: בגן האמונה.

גיטל לחיאני (2)

 

  • היום את מורת דרך לנשים רבות בנושא דת ואמונה. במה זה מתבטא?

תשובה שלא יכולה לבוא לידיי ביטוי בעמוד אחד בעיתון.

אשתדל בקצרה…

מאז ומעולם הייתי קשובה לכל עניין ותמיד ציפו ממני לייעוץ והכוונה, זכור לי שלמסעדה היו מגיעים אנשים עם כל מיני ההתמודדויות בחיים והייתי מוצאת את עצמי יושבת, מקשיבה, מנסה לתת פתרון ובו בזמן שאני שומעת את הפעמון המבשר על הוצאת המנות ומצלצל בלי הפסקה.

מאחר וגיליתי שהמושג “חזרה בתשובה”, לקיחת אחריות על המעשים שלך ועבודה קשה על המידות.

רבות הפריע לי הדבר שאנשים לא עושים את ההפרדה בין דת לדתיים ובכלל לא אוהבת את המושג “דתי” “חילוני”.

מאמינה שיש יהודי שעושה יותר מצוות ויש יהודי שעושה פחות מצוות.

מאמינה בכל לב, בעיניים הקטנות שלי, שהרבה לפני ש”מתכסים” צריך לעשות עבודה על המידות ולפני שהאדם יכול להיראות, חזותית דתי ולקרוא לעצמו דתי.

כאמור: “התורה דרכיה דרכיי נועם וכל נתיבותיה שלום”.

ובכלל המידות והאותיות נבראו 400 שנה לפני בריאת העולם.

רצונו העיקרי של ה’ יתברך שנהיה בצלמו “כי בצלם אלוקים ברא אותנו”.

צלם (אין לה’ דמות כמובן). העתקת מידותיו של ה’ יתברך.

בדרך שבה אני חזרתי בתשובה היה חשוב לי להראות כמה הדת שלנו יפה.

 

  • את ובעלך משה לחיאני, מוכרים בעיר מהמסעדה המיתולוגית “מון שרי”. בואי נחזור לתקופה ההיא. מה הייתה בשבילך המסעדה?

כמו שכבר הבנת מדברים שנאמרו קודם וזה לא סוד שהמסעדה הייתה כל עולמי.

איפה שהוא האמנתי שבקירות המסעדה זורם הדם שבגופי.

למרות וחרף כל הקשיים שנחתו על המסעדה, עשינו הכל כדי להחזיק אותה.

נסתרות דרכי האל ואיננו נכנסים לחשבונות שמיים וכנראה לבורא עולם היו תוכניות אחרות לגבי והוא יודע הכי טוב מה טוב בשביל ילדי ובשבילי.

לפני כשלוש וחצי שנים שהכנסנו שותף למסעדה הוא הבין מהר מאוד שכנראה הייעוד שלי בעולם הזה הוא לא לנהל את המסעדה ושיש לי הרבה מה לתת לזיכוי הרבים בחוץ וכך התחילה דרכי, בהפרשות חלה, קואוצ’ינג (אימון אישי). את המסעות לאומן התחלתי הרבה קודם.

 

 

  • אני זוכר שהיית ‘אשת חסד’ שתמכת בסתר ועזרת ללא מעט אנשים…

הכל מאיתו יתברך. הכל שלו ומימנו. הייתי בסך הכל צינור ושליחה.

 

  • כיצד חל המהפך באורח החיים שלך? זה קרה בעקבות מקרה מסוים, או היה תהליך הדרגתי?

בהחלט תהליך הדרגתי. שהזירוז שלו הייתה הנפילה הכלכלית שמשם בעצם התחילה ההיכרות שלי עם רבי נחמן ועם ברסלב בכלל.

 

  • ספרי על סדר היום שלך? מתי הוא מתחיל ומתי הוא מסתיים?

אני יכולה להגיד לך שפחות או יותר, אני יודעת מתי אני מתחילה ולא יודעת מתי אני מסיימת. אני מתחילה סביב שעה 8:30 בבוקר וראשית דבר זה התפילות שלי. וגם אם כתוב ביומן פגישות כאלה ואחרות, בשנייה הכל יכול להשתנות

מלבד היותי מעבירה טקסי הפרשות חלה אני שותפה באירגון “יד לאחים” (התבוללות של נערות יהודיות עם ערבים).

בנוסף, בנות נוער שהן ממשפחות מצוקה שנזרקות לרחוב ואין להן לאן ללכת.

בערב, זה תמיד הפרשות חלה מהצפון ועד הדרום הרחוק.

אין שעת חזרה.

כרגע על הפרק, הפקת ענק של נשף פורים שיערך באולמי “אירועים ברון” ב-4.3.17. וכמובן, המסע לאומן במאי הקרוב.

 

גיטל לחיאני (21)

  • מהן המסעות לאומן מבחינתך ומבחינת הנשים שאיתך?

מבחינתי, המסע לאומן הינו: מסע ומשא.

תכלית הנסיעות לאומן הוא קילוף הקליפות והניסיון להגיע לנפש ולנשמה.

בקבוצות שלי אני דואגת להחדיר אהבת חינם מרגע ההיכרות, בערב הגיבוש, לפני המסע.

הבנות מכירות ומתוודות אחת לשנייה. מאותו רגע חשוב לי להחדיר לכולן מהי אהבת חינם ולדון כל אדם, באשר הוא לכף זכות וזה נמשך לאורך כל המסע. מדהים לראות את ההתחברות ואהבה של הבנות מכל רחבי הארץ.

החיבור הנשמות ללא גיל, צבע, מעמד ואיך נשים משתפות ההתמודדויות.

כל שלב ושלב במסע, מציון לציון של צדיק, אתה רואה איך מתקלפת שכבה ואיך הן משתפות ודואגות אחת לשנייה.

אין שיפוט ואין ביקורת, נטו אהבת חינם.

כמובן, שתוך כדי אני משלבת המון הומור וצחוק וזאת הודות לחיבור המדהים שלי עם הסטנדאפיסטית שרה שמיר שמופיע בכל רחבי הארץ ובעולם, שמעבר למופעי סטנד המצחיקה בטירוף היא גם מספרת סיפורים. היא עצמה יכולה להעיד על ישועות שקרו אותה בשנתיים האחרונות וזה בעקבות לקיחת ארגז הכלים שרבי נחמן נתן שמחפש ישועות ומוצא אותן.

 

 

  • ספרי על חוויה מיוחדת שהייתה לך במהלך השנים עם הבנות, משהו שהשאיר בך רושם חזק.

ואוווו. חוויות יש מלא. בחרתי לספר אחת מהן:

לפני שנה במסע לאומן בחנוכה, הגענו לצדיק, לציונו של רבי נחמן, היינו כ-50 בנות בציון וקראנו את “נשמת כל חי” ברבים, ביחד, ואז אחת הבנות היקרות שלי, בשם עדן/עדנה, ניגשה אלי ושאלה אותי אם ניתן לעשות משהו לעילוי נשמת אחותה איילה שנפטרה לפני 41 שנה (אחות של עדן נפטרה בגיל 18 כשעדן/עדנה הייתה בת3) המלצתי לה לקנות את התהילים המחולק ולרשום על כל כרך לעילוי נשמת אילה בת גילה.

בעוד עדן יוצאת לעבר החנות שמוכרת תהילים מחולק, ניגשה אלי אישה לא מוכרת, לבושה בלבן ושאלה אותי אם אני יכולה לעזור לה, עניתי בשמחה, מה אוכל לעזור?

היא סיפרה לי שהיא בת 48 נשואה שמונה שנים, ללא ילדים. היא חסידת ברסלב ואוהבת גדולה של רבי נחמן, לעומת בעלה שלא היה אף פעם באומן והפעם הוא מפתיע אותה וביקש ממנה לא לחזור לארץ כי הוא בא לאומן. מאחר והיא הייתה צריכה לטוס באותו יום וביטלה את טיסתה חזרה לארץ, למעשה בוטל הכרטיס חזור והיא צריכה שאעזור לה בגיוס כרטיס טיסה חזור. השבתי לה: “באת לי משמיים, הערב בע”ה אני אעביר הפרשת חלה במלון בו אנחנו לנות ואת מוזמנת באהבה למצוות הפרשת חלה ואני אגייס תרומה מכל הבנות לכרטיס שלך”.גיטל לחיאני (12)

התחבקנו באהבה והדגשתי: “תגיעי הערב בשבע”. נפרדנו לשלום. כשהסתובבתי להמשך הפעילות נזכרתי שלא שאלתי לשמה ואז הסתובבתי

שוב לעברה וקראתי: “סליחה….לא אמרת לי איך קוראים לך?” היא השיבה: “איילה בת עדנה”.

למשמע השם נדהמתי ורק בערב שהגיעה איילה להפרשת חלה סיפרתי לבנות את המפגש המרגש עם איילה בת עדנה. שניות אחרי שעדנה מבקשת להנציח את זיכרון אחותה איילה מלפני 41 שנה. מקרה או לא מקרה, זה קרה.

 

  • כיצד היית מגדירה את הפרופיל של הנשים שנמצאות איתך?

הבנות שנמצאות איתי הן מכל מגוון הקשת, החל מגיורות, חילוניות, דתיות, חוזרות בשאלה וחוזרות בתשובה, צעירות ומבוגרות, קיבוצניקיות.

 

  • ברשותך, מילה על משה בעלך. עד כמה שאני זוכר, הוא היה תמיד ירא שמיים..

משה בעלי היקר, הכוח המניע, התומך, המפרגן שלולא הוא, חלילה, לא הייתי מי שאני היום. על זה נאמר גוף אחד ונשמה אחת!

 

זוהי גיטל לחיאני, גיטל האימא, האחות והחברה לנשים רבות, נשואות כרווקת אשר סובבות אותה באהבה ובהערצה.

כי בסופו של דבר כל אחד ואחת צריך מישהו שיהיה חבר, ידיד ומלווה אמיתי וללא תנאי.

גיטל לחיאני (7)

אולי יעניין אותך