היום ה-19 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

ד"ר יפעת שאשא-ביטון גם אני חתומה על ההצלחה בחינוך

 

הפוליטיקה המקומית מזמנת מידי פעם דמויות נשיות הקופצות אל הקלחת הפוליטית עם הרבה אומץ וחלומות.

אחת מהן היא ד"ר יפעת שאשא-ביטון אשר הבליחה אל שמי הפוליטיקה בבחירות האחרונות.

יפעת, הגיעה אל 'המערכה' מצוידת ברצון טוב, ידע לא מבוטל בתחום בו היא עובדת, תחום החינוך, רעיונות חדשנים וחלומות לשנות ולשפר את מערכת החינוך בעיר.

יפעת זכתה בבחירות האחרונות במנדט אחד, וחברה אל הרב ניסים מלכה בסיבוב השני יחד עם ד"ר בוריס סידלקובסקי, נגד בנצי יעקב.

בזכות החבירה של השניים, זכה בסופו של דבר הרב מלכה בראשות העיר, והיתר היסטוריה…

כניסתה של יפעת לחיים הפוליטיים הזכירה לא פעם פיל בחנות חרסינה. מצוידת במשקל כבד של מקצועיות וידע, לא פיספה יפעת שום כד, כוס או מוצר שביר אחר בוויטרינה המקומית. רבים מדורשי טובתה העירו לה על כך שהיא חייבת להפריד בין יכולותיה המקצועיות בתחום החינוך ובין העובדה שכוחה הפוליטי מינימאלי, רק מנדט אחד מתוך חמישה עשר מנדטים.

כדי לחולל שינוי, את חייבת תמיכה פוליטית של עוד חברים סביב שולחן המועצה, חזרו ואמרו לה.

נאיביות, או סתם עקשנות להמשיך במלוא הקיטור אל עבר היעדים שהציבה לעצמה, הוסיפו עוד ועוד מתנגדים שחיכו לשעת הכושר כדי להכות בה בנקודה בה נפגשים הפוליטיקה והפרנסה, סגנות ראש העיר.

התנאים הבשילו עד מהרה ובמהלך שאיחד שבעה חברי מועצה, היא הודחה מתפקידה.

השבוע שוחחתי עם יפעת על מה שעבר עליה, הלקחים, הטעויות ובעיקר המסקנות והעתיד.

 

יפעת: "הצהרתי במערכת הבחירות שאני באה עם חזון ועם תוכניות של איך מערכת החינוך בקריית שמונה צריכה להיראות, ובאמת התכוונתי לכך. למדתי את השטח בשנים שקדמו להתמודדותי והייתי מעורבת בצורות שונות. עשיתי שיעורי בית.

הצגתי תוכנית המביאה בשׂורה לילדים ולצוותים החינוכיים ותמצב את המבנה האירגוני של מערכת החינוך בצורה חדשה לצד תוכנית חינוכית עירונית שהתחלנו בה וממשיכה ומתפתחת", מספרת יפעת על הצעדים הראשונים במערכת כפי שהיא הבינה ורצתה.

תוכניות לחוד ופוליטיקה לחוד, כפי שהסתבר בהמשך גם ליפעת "נדהמתי לגלות איך המהלך הזה שהיה כל כך נכון מבחינה מקצועית מקבל תפנית איומה דרך עיניהם של הפוליטיקאים והכל רק לשם הפוליטיקה".

יפעת הבינה מעט מאוחר שגורלה נחרץ כמו גורלו של אותו עופר במרחבי הסוואנה באפריקה וכשהבינה שהיא מכותרת מכל העברים על ידי (אריות, נמרים, שועלים, צבועים, וכל אחד שיבחר את החיה האהובה עליו) היה מאוחר. עוד סלאלום אחד, עוד ריצה והפור נפל. חברי המועצה מהאופוזיציה בראשותם של יו"ר האופוזיציה בנצי יעקב ויגאל בוזגלו, סגרו עליה והיא הודחה באבחת הרמת אצבע והפכה לסגנית לשעבר.

ההמשך זכור, יגאל בוזגלו נבחר בתמיכת החבורה וברצונו של ראש העיר. וגם גורלו של יגאל בוזגלו נחרץ בהמשך והוא הודח…

על אף העובדה שיפעת הודחה מתפקיד הסגנות, היא המשיכה להחזיק בתפקיד הממונה על החינוך. אולם, כמו שקורה בחיים, הצדק והתמורה עבור ההשקעה, לא מגיעים אליך על ידי שליח.

יפעת חשה שיש מי שמנצל את העובדה שאי נוכחותה הרצופה בבניין העירייה בעקבות ההדחה מנוצל כדי לנתק בין עבודתה והשקעתה ובין ההישגים שבסופו של דבר מגיעים, אם מגיעים.

יותר ויותר פעמים מספרים חבריה יפעת הופתעה לקרוא בעיתונות המקומית ולשמוע בסביבתה על הישגים בתחום החינוך עליו היא מופקדת ואשר הובילה אותם במעלה הרי נפתלי עד מנרה, שבכלל לא קשורים אליה.

בתחילה, מספרים חבריה היא לא ייחסה לכך חשיבות מיוחדת "עזבו, העיקר שאנחנו עושים ומשפרים את החינוך. מה זה משנה מי לוקח את הכבוד".

המקרים חזרו ונשנו, ובכל פעם דומה היה שהיא בכלל ממונה על מערכת הכבישים והתאורה ולא על החינוך.

 

ניסתי לברר את מהלך העניינים מנקודת מבטה 'עזוב, אני לא מעוניינת לדבר על זה', לא מעוניינת, אבל הבחירות לרשויות המקומיות קרבות ואם יש בכוונתה לשוב ולהתמודד, הציבור צריך לשמוע גם את גרסתה לאירועים.

 

– יש תחושה בציבור', אמרתי לה, 'שעם ההדחה שלך מהסגנות, פרשת גם מהחינוך, לכאורה'.

יפעת: "זה מצער לשמוע. אבל אני יכולה להבין שהתחושה באה כתוצאה ממה ששומעים וקוראים לגבי העשייה בתחום החינוך עליו אני ממונה מאז בחירתי ולא הפסקתי לרגע לעסוק בו. זה התחיל במאבק והמאמצים הרבים שהשקעתי כדי להביא לבנייתם של המרכז לגיל הרך ובית ספר רננים מתוך אמונה שאסור לוותר על ההזדמנות לקבל לחינוך את המיטב. כבר אז עם כניסתי לתפקיד הבהירו לנו שאם לא נקדם הפרויקטים מעכשיו לעכשיו, נאבד את התקציב ונפסיד. התחייבנו לקרן רש"י שנקדם את זה וביום שנקבע לחתימה יגאל הגזבר דאז לא הגיע, נסעתי ומשכתי אותו מהבית לכרמיאל כי לא הייתי מוכנה שנפספס את ההזדמנות. מאותו מקרה הבנתי שאת העבודה וההובלה החינוכית אסור להפסיק, גם כאשר הודחתי מהסגנות המשכתי לעמוד ולהוביל את כלל התהליכים והתוכניות במערכת החינוך", מספרת יפעת.

 

– מה קרה שבניגוד לעבר, היום את מוכנה 'לקשור' את עצמך לעשייה בתחום עליו את ממונה?

יפעת: "עד לא מזמן לא ייחסתי חשיבות לכך שמציינים או לא מציינים את הובלתי או שותפותי במהלכים השונים, מה שהיה חשוב לי זה שהדברים קורים. במיוחד אחרי ההדחה הצנעתי את נוכחותי ופועלי בחינוך מתוך חשיבה שהדברים יעוררו פחות סערות פוליטיות וכך נוכל להביא למימושם של מה שיותר תוכניות במערכת החינוך, ולכן לא היה אכפת שראש העיר לא מציין את העובדה שאני עומדת מאחורי הדברים שקורים בחינוך", אומרת יפעת.

 

– בכל זאת, מה קרה?

יפעת: "בחנוכת המרכז לגיל הרך וגם בבית ספר רננים באו אליי אנשים, תוך כדי החגיגה הגדולה ואמרו לי 'למה לא מזכירים את זה שאת היית שותפה להקמה של המבנים ויש לך חלק נכבד הזה?', זה היה בתחילת הקדנציה. אז כבר אמרתי, שזה לא מה שחשוב, מה שבאמת חשוב זה שזה קרה וזה מבחינתי הסיפוק הגדול. בדיעבד מסתבר שניסיתי לשחק גולף במגרש כדורגל. לא לקחתי בחשבון את החשיבות שיש בציון העשייה של נבחר ציבור, לא שיחקתי נכון את המשחק הפוליטי".

 

– נראה שלא מדובר במקרה מלפני ארבע שנים, אלא, ברצף של מקרים. מה היה 'הקש ששבר …'?

יפעת: "הדבר צרם באופן מיוחד בחנוכת בית דינה. כפי שאמרה לי אחת הדמויות שהייתה שותפה בתהליך, 'איך זה שלא מציינים שאת השושבינה של הפרויקט הזה?'. אכן, הובלתי את המהלך הזה יחד עם ראש העיר מהרגע הראשון. נסענו לפגוש את התורמת במעון יום שיקומי שהיא תרמה בנתניה ומאותו רגע אני זו שעמדתי איתה ועם פרופסור דני אופנהיים בקשר כדי להשיב לה את האמון בקריית שמונה שהיה בשפל ולשכנע אותה שאנו כן נביא את הפרויקט למימוש. עד שלא נחתמו כל המסמכים לא נחנו".

 

– עולה בין השורות שאת חושדת שיש כאן התנהלות מתוכננת מצד ראש העיר במובן של 'הכושי עשה את שלו…'

יפעת: לא בדיוק. בחדרי חדרים ראש העיר מביע את הערכתו ומפרגן על העשייה שלי. אני יודעת שהוא מתכוון לזה אך כשזה מגיע לציבור או לפרסומים השונים אז כאילו אין ממונה על החינוך. לא שמתי לב לזה, כמו שאמרתי לך, אבל האנשים ואלה שקרובים לעשייה העירו ושאלו 'למה ראש העיר לא אמר שאת שותפה?' למה ראש העיר לא מציין את חלקך?'.

 

נושאים נוספים שהביאו את יפעת להגיב על הדברים היו מהלך המיתוג ואזורי הרישום וביקורה של מנכ"לית משרד החינוך בעיר בשבוע שעבר.

יפעת הצניעה בכל כוחה את שני המקרים הללו. אולם, משהסכר נפרץ, גם אלה צפו ועלו.

התנהלותו של ראש העיר הרב ניסים מלכה באי יישום פתיחת אזורי הרישום הביאה לאכזבה ולתחושה קשה. יפעת מצאה את עצמה מסבירה כיצד זה שכולם מסכימים לפתיחת אזורי הרישום, אבל אזורי הרישום לא נפתחים. האמת הייתה אחרת. יפעת הייתה היחידה שנלחמה מול אלה שהחליטו לא לפתוח את אזורי הרישום וגרמו לבלבול בתוך המערכת ובציבור.

לתרץ ולהסביר, זה הדבר האחרון שיפעת אוהבת.

יפעת: "בסוף שנת 2010 נדון עניין פתיחת אזורי הרישום כהמשך של התוכנית המקיפה שתוכננה במערכת החינוך. בינואר התכנסו כל מנהלי בתי הספר יחד עם יו"ר ועדי ההורים של כל בתי הספר, תמי אני וראש העיר בלשכת ראש העיר, לדון ולקבל החלטות בנושא וכולם פה אחד  תמכו בפתיחת אזורי הרישום בקריית שמונה על מנת לאפשר להורים את הזכות לבחור היכן לחנך את ילדיהם", אומרת יפעת בנחרצות על כיצד החל המסע לפתיחת אזורי הרישום בכל העיר.

יפעת "דיברנו על פתיחה מבוקרת מלווה בקריטריונים ברורים כמו מתן עדיפות לאחים ממשיכים, הגבלת הכיתות ל-30 תלמידים בכיתה ושתי כיתות בשכבה ועוד. ראש העיר החליט שלא להכיל את פתיחת אזורי הרישום באותה שנה והציע להקים ועדה שתכין את כל המתווה ותבחן את ההשלכות מבחינה טכנית של הסעות וכו'. קצת חששתי מהדחייה ופחדתי שזה לא יצא לפועל. להקים ועדה אחרי שיש החלטה, זה פשוט להרוג את הנושא. באותה שנה לא הייתה פתיחה של אזורי הרישום. קיבלתי טלפונים ממנהלות שתהו 'למה לא הולכים על המהלך ולמה דוחים אותו, אחרי שהייתה הסכמה מוחלטת'.

לשמחתי, לאחר מספר חודשים פנתה אלינו מנהלת המחוז ד"ר אורנה שמחון אשר ידעה על התוכניות שלנו לפתוח את אזורי הרישום. ד"ר שמחון הציעה לנו להצטרף לפיילוט של המשרד. הצטרפנו משום שזה נתן לגיטימציה להסעות בכל העיר ללא מגבלה של אזורי הרישום ולמהלך מיתוג ופיתוח ייחודיות בבתי הספר".

עד כאן גרסתה של יפעת למה שהציבור לא נחשף אליו. ולכן ההתנגשות החזיתית שלה מול ראש העיר ומשרד החינוך כפי שבאו לידי ביטוי הן בישיבת ועדת החינוך והן בעיתונות המקומית, הפתיעה רבים.

יפעת: "ההתנהלות האחרונה סביב פתיחת אזורי הרישום הוכיחה לי שלא משנה כמה הרעיון נכון ורצוי ואפילו הדרך נכונה, בסופו של דבר החליטו לדחות את המהלך השלם בשנה. טענתי לאורך כל הדרך, מהלכים משמעותיים דורשים אומץ והתחושה שלי היא שאין מספיק אומץ לעשות את הדברים".

 

– את מתכוונת לאומץ מצד ראש העיר, מנהלת המחוז?

יפעת "אני לא מעוניינת להוסיף על כך יותר ממה שאמרתי".

 

ואחרון אחרון אך לא חביב, ביקור מנכ"לית משרד החינוך בעיר. אצל אנשי מקצוע ופוליטיקאים, נחשב ביקור מעין זה לסוג של הבעת תודה, הכרה וגושפנקא על הצלחה של תהליך.

ראש העיר שוב החמיא ליפעת על הישגיה כממונה על החינוך בחדר סגור בפני המנכ"לית, אולם כאשר הידיעה המסכמת על הביקור יצאה לציבור, שמה לא הוזכר ולוּ במילה על ידי ראש העיר בהקשר של העשייה. 

במקום לחוש חגיגיות והתרוממות רוח לקראת המפגש, חשה יפעת, אף שאינה מוכנה להודות בכך, סוג של פגיעה מיותרת בה ובעשייתה במהלך ארבע השנים.

יפעת: "בפרסום שיצא על ביקור המנכ"לית משום מה לא הוזכר שהתוכנית העירונית החלה במתווה שהובלתי בתחילת הקדנציה לצד התוכנית האסטרטגית שהתממשה בסופה של דבר, למעט עניין האיחוד. הבנתי, שאולי אני תמימה, אבל ידעתי שאני לא טיפשה. מדוע זה קורה? מדוע צריך להנמיך אחרים כדי להראות גדולים? בכל תפקידיי החמאתי למי שעבדתי איתו, כמו שאני עושה זאת כאן:

בזכות המקצועיות של תמי לוי מנהלת האגף הצלחתי לממש חלק מהחלומות שלי ושל הורים רבים בעיר במערכת החינוך והדרך עוד ארוכה. בזכות צוות המנהלות והמנהל (משה כהן רמב"ם. ה.ב.א) שמשקיעים מעל ומעבר, ובאהבה, אנחנו מצליחים. צריך לומר זאת מבלי לגמגם. הם שמעו את המחמאות לאורך כל הדרך. ולכן, קשה להבין את החשש שיש לאחרים מלפרגן לשותפים לדרך", אומרת ד"ר יפעת שאשא-ביטון לקראת סוף הראיון.

 

יפעת עומדת היום על פרשת דרכים. האם להמשיך במגרש הציבורי? אם כן, עם מי ובתור מה. המון מחשבות עוברת בראשה וכנראה עוד יעברו בשבועות הקרובים לפני שתיפול ההחלטה.

היום, יפעת היא לא אותה יפעת שהתחילה לפני יותר מארבע שנים את ההרפתקה הפוליטית. מנוסה יותר, שקולה יותר, יודעת שכדי לממש חלומות צריכים שותפים.

בסופו של דבר דברים משמעותיים אי אפשר לעשות לבד וצריך לדעת לפרגן לשותפים לדרך, או כפי שהיא אומרת "בראיה לאחור יש דברים שהייתי עושה אחרת כי מסתבר שבפוליטיקה כמו בכביש לא מספיק להיות צודק", הייתם מאמינים? יפעת?

 

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad