היום ה-28 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

האב, הבן והכאב

תקומתה של מדינת ישראל מלווה בהרבה כאב, דם ודמעות. הכאב האין סופי מנפילת הבנים, במקרים מסוימים, היא תחילתה של טרגדיה כואבת ועמוקה יותר. טרגדיה טוטאלית השואבת לתוכה קורבנות נוספים. זהו סיפורם של שוטר היס"מ שחף שפריר ז"ל שנפל בעת מילוי משימתו ושל אביו יצחק ז"ל שנפטר מדום לב 

 

לפני כחודשיים הגעתי לבית הכנסת 'שערי רצון' לעדת ההודים לתפילת ערבית. בכניסה פגשתי את יצחק שפריר ואמרתי לו 'שלום' כפי שנהוג לומר במפגש בין בני אדם. ענין די שגרתי…

למחרת, שוב הגעתי לתפילת ערבית ומישהו קרא 'שפריר!'. המילה הזאת הייתה שמורה אצלי בזיכרון והתחלתי להריץ את השם 'שפריר, שפריר, שפריר' השם הזה מוכר לי. אבל מאיפה? מאיפה?

לפתע, שפריר התחבר עם השם 'שחף'… 'יצחק שפריר, אבא של שחף שפריר ז"ל שוטר יס"מ מיחידת האופנוענים של המשטרה שנפל…'.

'וואו' אמרתי לעצמי 'זה האבא של שחף ז"ל', ואני לא קישרתי ביניהם. הרגשתי איום ונורא. נגשתי אליו, לחצתי את ידו, חיבקתי אותו ואמרתי לו 'תסלח לי, אני ממש מצטער, אבל לא ידעתי שאתה אבא של …'.

יצחק חייך אליי חיוך טוב ואמר 'זה בסדר. תרגיש בנוח. זה קורה…'

…פתאום, התחילו להתבהר לי דברים בהתנהגותו של יצחק שפריר. התחלתי להבין שהאיש נמצא במרוץ נגד הזמן כדי לממש את חלום הנצחת בנו. בדרך, הוא 'לא ראה ממטר' אנשים מסוימים, והם נפגעו, כמובן.

משיחות שניהלתי עם אחדים מהמתפללים הבנתי שיצחק עסוק בסיום העבודה על ארון הקודש לעילוי נשמתו של שחף בנו. המלאך הפרטי של יצחק, שלא הבחנו בו, ליווה אותו עם סטופר והאיץ בו להיות מרוכז במשימה הקדושה. הנצחת הבן שחף ז"ל 'תזדרז כי הזמן לא עוצר מלכת… אני איתך…' לחש המלאך על אוזנו של יצחק. יצחק ידע את שאנחנו מסביבו לא ידענו. הזמן קצוב, חייבים להזדרז.

אחת הראיות הוא הסיפור המצמרר שסיפרו אישתו וילדיו בשבעה 'לפני כמה זמן, אבא אסף אותנו לשיחה די אקראית ואמר לנו 'אם אמות, תקברו אותי במירון'. הדברים נשמעו הזויים לחלוטין ולא יחסנו להם חשיבות. 'על מה אתה מדבר אבא. מה קשור למירון, שחף ז"ל קבור כאן', יצחק השיב 'הנשמה של שחף כבר במירון. אני אפגוש אותו שם'. פטרנו את אבא ואת האמירה שלו ב'עזוב אבא על מה אתה מדבר".

 

הבן האהוב, שחף נפל בעת פעילות כלוחם-אופנוען ביס"מ, והאב יצחק נפטר אחרי שליבו לא עמד במעמסה. פרק הזמן שחלף, עשרה חודשים, הוקדש כול כולו להנצחת שחף. מהרגע שנפל האסון, לא ידע יצחק את נפשו ונכנס למסע עם תחנות: הכניס ארון קודש לבית הכנסת 'שערי רצון', כיסא אליהו הנביא תרומת תורם המבקש להישאר בעילום שם, ובזמן הקרוב הכנסת ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו של שחף ז"ל.

הייתי שם, בבית הכנסת בשבועות האחרונים. ראיתי את יצחק חותר ללא לאות כדי להגיע לקו הסיום בעולם הזה, להשלים את המלאכה ולחבור לבן האהוב שהזמן רק הגביר את הגעגועים אליו.

 

…והסיפור התחיל באופטימיות ובתקוות לחיים יפים.

יפה ויצחק הכירו במהלך בילוי עם חברים משותפים, ומהרגע הראשון היה ברור לשניהם שהם יקימו בית יחד. לאחר שלוש שנות חברות התחתנו והתגוררו בירוחם עם שלושת ילדיהם: סלינה, שמעון ושחפית.יפה ויצחק

בשנת 1986 עברו להתגורר בקריית שמונה כאן נולדו שחף ונוי.

הייתה להם זוגיות מיוחדת, לצידו יפה הרגישה סמוכה ובטוחה, הוא היה לה לעזר בכל, היה עיניה, ידיה, רגליה, היה לה למשענת ומילא כל חיסרון וקושי בחייה.

היה קשר עצום ומלא כח ביניהם, קשר המלווה באהבה גדולה, בדאגה אחד לשני, התחשבות, מסירות, הבנה ואכפתיות.

זוגיות זו השפיעה לטובה על חיק המשפחה, הם בנו להם קן משפחתי ושמרו עליו מכל משמר.

הזוגיות שלהם הייתה מודל לחיקוי והערצה. חמשת ילדיהם גדלו בחדר אחד בבית קטן שהיה לב גדול. אחווה, חום ואהבה היו המצרכים מהם רקחו בני הזוג משפחה בריאה שילדיהם ייצאו לעולם הגדול ויעריכו כל דבר אפילו הקטן ביותר. עם השנים חיתנו שלושה ילדים וזכו לראות נכדים.

…ואז הגיעה הבשורה המרה

ביום שלישי, 9.6.2015 יצחק ויפה קיבלו את הבשורה הקשה שבנם שחף ז"ל נפל. שחף נהרג בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים בכביש 1 והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה.

הלוויה הייתה קשה לכל מי שהשתתף בה. האבא, יצחק הודה לקב"ה על הניסיון שנתן לו, והודה לו על שהפקיד בידיו לגדל את שחף.

יצחק יצא למסע ההנצחה של שחף, הציב לעצמו יעדים רוחניים ודאג לכתיבת ספר תורה, בניית היכל לספרי תורה בבית הכנסת, הפצת ספרי קודש לעילוי נשמתו, שיעורי תורה ותפילות בבית המשפחה ואף הוכנס כסא של אליהו הנביא לאולם שמחות.

יפה, האישה וילדיו אומרים שמיום נפילתו של שחף הצער חלחל בתוכו, הוא דיבר על הקושי עם אמירת הקדיש על בן, "קשה לי לומר קדיש על שחף. שחף היה צריך להגיד עליי קדיש. זה לא נורמאלי שאבא אומר קדיש על בנו", יצחק היה אומר לא אחת.

יצחק גונן על האישה, הילדים והנכדים. כולם סמכו עליו, על החוזק שלו, על האצילות שלו ועל האמונה שלו. אבל מסתבר שבעוד יצחק שמר והשגיח על משפחתו, הוא נותר בודד וחשוף ואף אחד לא שמר עליו… המעמסה הלכה והתגברה עד שביום שבת, ראש חודש א' בניסן תשע"ו 9.4.2016  בשעה 16:30 ליבו של יצחק נדם, קרס באחת. הוא קיבל דום לב ונפטר בבית חמתו במושב אביבים.

הרב והמוהל שמעון וקנין מדישון אמר בלוויה: "בצאת השבת קיבלתי שיחת טלפון מבני הסופר שכותב את ספר התורה לעילוי נשמתו של שחף ז"ל, ובשיחה הוא מבשר לי כי ביום שישי נכתבה היריעה האחרונה בספר התורה של משפחת שפריר. לא חולפת אלא חצי שעה, והבן מקבל שיחת טלפון נוספת ובה מודיעים לו על מותו בטרם עת של יצחק שפריר. לצערי, לא הספקנו לספר ליצחק את הבשורה הטובה שנשלמה כתיבת ספר התורה על שם בנו שחף ז"ל…".

"דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים".

חייו ומותו של שחף שפריר ז"ל

…שחף, בנם של יצחק ויפה, נולד בקריית שמונה ביום ה כ"ה באייר ה'תשמ"ח 12.5.1988 אח לסלינה, שמעון, שחפית-שרה ונוי. גדל והתחנך בעוזיאל וקורצ'אק, בחטיבת הביניים ובתיכון ברנקו וייס.

אמו יפה ניצלה מפיגוע תופת "אוטובוס הדמים במושב אביבים" בשנת 1970.

שחף נולד לתוך מציאות בה האֵם נושאת את צלקות המלחמה, ובאווירה בה הוא גדל, הסיפורים והתובנות על החיים בארץ ישראל מחלחלים עמוק-עמוק לנשמתו. הוא מרגיש שייך למדינה ומוכן לעשות המון כדי להגן עליה כמה שצריך.

באוגוסט 2007 מתגייס שחף למג"ב ומשרת בחברון ושכם.שפריר בפעילות

בתום שירותו הסדיר כלוחם מג"ב, הוא עובד בעבודה מועדפת ומשלב עם לימודים במכללת תל חי.

ב-28 ביוני 2012 מתגייס שחף למשטרת ישראל ועובר הכשרה ליחידת סיור מיוחדת, בבית הספר לשוטרים בשפרעם. משם הדרך ליס"מ ירושלים וליחידת האופנועים קצרה.

במהלך שירותו עבר להתגורר במבשרת ציון עם חברתו על מנת להיות קרוב למקום עבודתו.

עם המעבר למבשרת ציון, ואחרי שבע שנות חברות, מציע שחף נישואין לחברתו נעמה. ההכנות לחתונה בעיצומן, ההכנות בעיצומן אולם החתונה לא התקיימה מעולם.

כך, באחת נקטפו חייו כאן בעולם הזה, ומכאן והלאה עבר שחף ז"ל לעולם הנצח, עולם בו מצא לבטח חברים חדשים, מלאכים שמבינים אותו טוב מאיתנו.

 

מפקד מחוז ירושלים, ניצב משה (צ׳יקו) אדרי הספיד את שחף ואמר:

"בחום ובקור, בעתות חירום ובשגרה תמיד היית שם, בשביל תושבי העיר ירושלים והמבקרים בה, מאז גיוסך למשטרת ישראל לפני שלוש שנים, לחמת בגופך יחד עם חבריך ביחידת היס"מ מול רצף האירועים והפיגועים בירושלים

ועסקת בהגנה על עיר הבירה של מדינת ישראל, משימה עם שליחות ומסירות אמתית.

ואתמול שחף, קרה הגרוע מכל. במהלך משמרת מבצעית, רכוב על האופנוע, תאונה קטלנית אשר קיפדה את חייך, ופצעה את חברך ליחידה.

שבריר שניה שמשנה את החיים לכולנו למשפחה, לארוסתך נעמה, לחברים ליחידה ולמחוז. מקריית שמונה הרחוקה הגעת אלינו למחוז ירושלים ומחוז ירושלים תמיד ימשיך להיות ביתך השני. אנו נזכור אותך לעד ונלווה את משפחתך היקרה, ונהיה להם למשפחה במחוז ירושלים".

לזכרו של שחף נפתח דף ברשת החברתית בו חבריו משפחתו ומוקירי זכרו כותבים ומביעים את רגשותיהם, ספי ברכיאל חברו ליחידה: "כתבתי עלייך כבר מספר פעמים, קראתי מה אנשים רשמו לך ופשוט כל פעם מחדש קראתי דברים שלא אומרים על כל בן אדם, ורציתי לתמצת את הדברים שרשמו עלייך:

בעל לב רחב, חבר טוב שתמיד עוזר, בעל ערכים,אישיות נערצת, בן אדם שאין לו תחליף, אוהב ונאהב, מצחיק, מפרגן בכל הזדמנות, מתגעגעים אלייך מאוד".עם נעמה

נעמה הארוסה, נותרה עם זיכרונות משבע שנות חברות ולא הצליחה לממש את אהבתה עם שחף ז"ל לכדי חתונה והקמת בית: "שואלת כל יום את אותה שאלה קבועה, למה דווקא אתה מכולם?! למה לנו זה קרה? איך האדם החי
ביותר שהכרתי כבר לא יחזור יותר. לא מבינה איך אותם סיפורים על ארוסות שנשארו לבדן הפך להיות המציאות שלי. שחף שלי השנה האחרונה הייתה המדהימה בחיי. ולא לקחתי אותה כמובן מאליו, הודיתי לך על זה כל יום, אמרתי לך שבזכותך החיים שלי מלאים בשמחה ואהבה. אני מודה לך על כל שניה, על כל חיוך ומילה טובה, על שהפכת אותי למאושרת על פני האדמה. הלוואי ויכולת להמשיך בזה, הלוואי והחלום לא היה נעצר אפילו לפני שהספקתי להתרגל אליו. תן לי את הכוחות המיוחדים רק לך כדי שאוכל להמשיך. אני אוהבת אותך, בדיוק כמו לפני היום הנורא הזה. ואפילו יותר. שלך תמיד, נעמה".

 

חבריו הרבים משנות הילדות והבגרות כתבו: "שחף מגיל צעיר היה אחד מהחבר'ה, שובב במידה אך גם רציני כשצריך, אהוב ומוקף בחברים, תמיד צוחק, היה לו חיוך קסום, וחיוכו היה מצטנע כמו אופיו שהיה נעים הליכות ובעל רגישות לאחר.

כאדם חם ואוהב היה מסור למשפחתו, ודאג לשמר את הקשרים המשפחתיים ולבלות במחיצת בני משפחתו.

היה גם חבר אמיתי לחבריו הרבים, הייתה לו יכולת מופלאה להקשיב ולייעץ בכל נושא. נתן לכל אחד להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו, כל אחד ידע ששחף הוא חבר קרוב ואוהב. שחף היה מלא בשמחת החיים, ידע לחלק את זמנו בין עבודה לפנאי ונהנה מחיים חברתיים עשירים ומלאים.

עם חיוך הקסם, היה תמיד אופטימי. תמיד שמח בחלקו ושמח בשמחתם של אחרים. באישיותו הצנועה סחף אליו חברים רבים, מתוך כריזמה עוצמתית ומנהיגות שקטה וטבעית שהייתה טבועה בו. שחף נגע באורו בכל אדם שהכיר וחיבר בין אינספור מעגלי חברים".

הכנסת ספר התורה, שהסתיימה יום לפני מותו של יצחק ז"ל, תתקיים ע"י המשפחה בקריית שמונה לעילוי נשמתם ולמנוחתם של יצחק ושחף שפריר ז"ל בתאריך 28.6.2016ספר תורה

אהבתו של שחף לארץ למדינה לחברים ולמשפחה מונצחת במצבתו בפסוק משיר השירים: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה".

יהי זכרו ברוך.

 

 

 יצחק דאג לסגור אולם לחתונה של שרה-שחפית

אחרי שהריאיון הסתיים ונכתב, וממש לפני שעלה לעריכה, חשתי שחסר משהו, משהו מהותי, אופטימיות לעתיד.

התקשרתי ליפה האֵם השכולה לשחף ז"ל ואלמנה ליצחק ז"ל ואמרתי לה שאני חייב לסיים במשהו טוב, חיובי.

יפה, אישה אצילית בהתנהלותה, הקשיבה, ולאחר מספר שניות של שקט אמרה "כן, בטח כמובן נסיים במשהו שמח. בתי שרה-שחפית תתחתן בע"ה בחודש הבא. גם את החתונה דאג יצחק לסגור מכל הפינות סגר אולם, הזמנות, כל מה שצריך יצחק דאג לסגור ולסיים. דאג שנשמח כמו שרצה תמיד", אמרה יפה ועכשיו תורי היה לשתוק ולהצטמרר. 'כן… החיים חייבים להמשיך, בשמחה', אמרתי בקול שבור ועיניים דומעות 'החיים חייבים להימשך'.

 ארון קודש

אולי יעניין אותך

Bottom ad