היום ה-25 בספטמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

האם כדאי ללכת לקברי צדיקים?

לפני מספר שבועות שודרה תוכנית בערוץ 10 בהגשת אמנון לוי, שהתיימרה לסקור את התופעות של ערבי הפרשות חלה וביקורים בקברי צדיקים. באיחור קל, אחרי שקיבלתי מספר המלצות, הטרחתי את עצמי לצפות בה, ופשוט הזדעזעתי. איך תוכנית שאמורה להיות תחקיר עובדתי הופכת לבימת השמצות כלפי מנהגים ופעילות כל כך ענפה. לא אטריח אתכם בסיקור התוכנית (ממליץ לא לראות את מופע האיימים שלו), אך אותי באופן אישי זה מאוד חיזק. הפרשות חלה, סעודת 'אַמֵנִים וביקור בקברי צדיקים מעולם לא היתה מנת חלקה של משפחתי (האמת שמעולם לא הייתי באף אחד מהאטרקציות היהודיות האלה), אך מעז יצא מתוק, ובאמת שהתפיסה של כל בר דעת השתנתה לחיוב בעקבות הכתבה הזאת.
אך לא אמנון לוי הוא העניין, אלא קברי צדיקים. הפעם ננסה להבין מדוע מתפללים על קברי צדיקים, למה זה טוב, ואם זה לא עבודת אלילים בכלל.

תופעת הביקורים בקברי צדיקים היא כבר מזמן לא תופעה. עבור אנשים רבים מדובר בדרך חיים, באמצעי שדרכו הם מתחברים אל צדיקים שהלכו לעולמם לפני שנים רבו, ומשם לקב"ה בעצמו. טיולים מאורגנים רבים יוצאים לקברי צדיקים, החל מקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ועד אומן שבאוקרינה.

בעיניים זרות כל הריטואל הזה נראה מוזר. למה לבקר בקברים, ועוד ליצור סביב זה עניין כל כך גדול? מה יש באותם מקומות ("ציוּנים", בשפה התורנית) שכובש כל כך את המאמינים? ובכלל, למה להתפלל דווקא שם אם ניתן להתפלל ישירות לקב"ה מכל מקום?

אז ראשית צריך לדעת שלא מתפללים לצדיקים, שכן מי שעושה זאת יכול להגיע עד לכדי עבודה זרה. מה שכן אנחנו רק מתפללים שהצדיק יהיה עבורנו מליץ יושר בפני הקב"ה. כמשל אפשר לתאר כזה כמי שהולך לראש העיר, כדי שיפנה לראש הממשלה בעבורה. כלומר, הצדיק הוא אמצעי להגיע אל המקור, אבל בהחלט לא הדבר עצמו, שכן כתוב "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת".
השאלה המתבקשת לגבי התופעה מתייחסת לצד היותר מיסטי, שכן אנו מאמינים שהצדיקים נמצאים בעולם הבא, עולם שכולו טוב, ולכן מה איכפת לצדיק מי מגיע לקבר שלו, ומה אותו מתפלל רוצה?

התשובה לכך נשענת על העובדה כי צדיקים במיתתם קרויים חיים, וידוע שישנה הישארות חלק מהנפש במקום הקבורה. אנחנו באים ולומדים במקום את התורה של אותו צדיק, ומבקשים שהוא יהיה מליץ יושר בפני הקב"ה בעבור הבקשה המסוימת שלנו.
כמובן, שאין שום היגיון וצורך להתפלל לצדיק שהוא יושיע אותנו, שכאמור מדובר בעבודה זרה, אלה יהיה שליח נאמן.

בשכל הישר, קשה לתפוס איך נשמת הצדיקה יודעת שמישהו הגיע, אך ברגע שנגמר השכל מתחילה האמונה שאומרת שיש לצדיק הכרת הטוב, וכן הוא שמח שבאים אליו ולומדים שם מתורתו. לכן גם הוא פועל בעדנו.
ישנו סיפור על על הרב עובדיה יוסף זצ"ל שבצעירותו החל להתעוור בשל איזושהי מחלה. הוא הלך לקברו של רבי יוסף קארו, ושם קיבל על עצמו לפעול בכל הכוח להפיץ את תורת מרן בית יוסף. כל החיים שלו מוקדשים להטמיע בקרב העם את פסקי מרן בית יוסף, וכך היה. בסופו של דבר הוא אכן נרפא מהמחלה.

 

בספר 'פסיקתא רבתי' נכתב: 'אם היה עובר בין הקברות ויודע שצדיק קבור שם, צריך להזכירו במעשיו'. כלומר, יש ללמוד מתורתו של אותו צדיק. כתוב בספרים שמי שאומר דבר מפי הצדיקים, אותם צדיקים מתפללים עליו ומלמדים עליו זכות. בנוסף כתוב שכאשר אדם נפטר שפתיו דובבות בקבר. כלומר, יש חיבור בין הנשמה לבין הגוף שנמצא בקבר. לכן אם אדם מבקר בקבר הצדיק ולומד מתורתו, הוא ממילא מתחבר לצדיק. לאותו צדיק יש נחת רוח שלומדים את התורה שלו בקברו ממש, ולכן הוא מלמד עליו זכות במידת הצורך.

ואם שאלתם את עצמכם, אם מדובר בטרנד של השנים האחרונות, או שזה ממש מנהג קדום, התשובה נמצאת איפשהו באמצע, שכן המנהג החל מהנהגת האר"י הקדוש, שכתב 'טוב ללכת לקברי הצדיקים ולהתפלל עליהם'. הוא כותב שהשכינה שורה שם. זה לא מועיל רק לאדם שמתפלל שם אלא גם לאדם שנפטר. גם עבור אנשים שאינם צדיקים – יש בכך מעלה. הנפטר כבר לא יכול לעשות טובה לעצמו אלא אנחנו נעשה לו טובה. יש כאן חיבור לנשמה.

מילה טובה לצדיקים החיים

בשבועיים האחרונים התקיימו בעיר שתי אירועים משובחים: עדן הראל ועודד מנשה בשיחה זוגית מצויינת, ומופע "אנדרדוס 2". כל כך טוב לדעת שיש מי שדואג לתרבות דתית בעיר, שכן שבכל אירוע כזה האולומות מלאים ואפשר לראות עד כמה התושבים מעוניינים בתוכן נקי ואיכותי.

אז למי מגיע תודה? למועצה הדתית, לקהילה הצעירה, לארגון אמונה, ולכל מי שעוסק במלאכה הזאת. תכף חודש אדר, וכבר ברקע נשמעים ההכנות למסיבות ומופעים, ואנחנו, הציבור, חייבים להצביע ברגליים ולפרסם את האירועים מפה לאוזן, כדי שיהיה למנהג הזה המשכיות.

אולי יעניין אותך