היום ה-03 ביולי , 2018

Select your Top Menu from wp menus

הגיע זמן פורים

 

מי אתה אחשוורוש?

אחשוורוש כלל לא היה מזרע המלוכה, אלא הגיע לשלטון על ידי עושרו הגדול. לפני שהיה מלך הוא היה שומר הסוסים של המלך שקדם לו, בלשצאר, שלגמרי במקרה היה אביה של ושתי. הוא שילם שוחד לאנשי השלטון על מנת לקבל את המלוכה, ומאחר ולא היה מהשושלת ה"נכונה" האחיזה שלו בשלטון לא הייתה מספיק יציבה. לכן כשכתוב במגילה "בשנת שלוש למלכו עשה משתה", הכוונה היא למשתה שנערך על מנת לחגוג את ההתבססות בשלטון, שלוש שנים לאחר כיבושו.

המן היה צדיק או רשע?

מסתבר שאחשוורוש היה מלך לא פחות עריץ ואכזר, אלא שבמגילה הפרט הזה לא מצוין מסיבה פשוטה: היא נכתבה על ידי מרדכי ואסתר עוד בימי חייו, והם לא רצו לכתוב עליו דברי גנאי בשל שלום המלכות.

מה באמת קרה במשתה?

ושתי לא הייתה האדם הכי ביישן או צנוע, בדיוק להפך. אבל קצת לפני שקראו לה פרחה בגופה צרעת, לכן סירבה לבוא, מחמת הבושה. אז ושתי הוצאה להורג, ואחרי שעבר אחשוורוש ההאנג-אובר הוא הבין מה עולל, והצטער מאוד. לעומת גיבורי הסיפור, מרדכי העדיף לא להגיע משום שידע שבמשתה תהיה הוללות, ולכן הזהיר את כל היהודים לבל ילכו לסעודה. הם לא ממש הקשיבו לו, חשבו שהוא פשוט לא מבין בפוליטיקה, וסברו שעליהם לפתח קשרים עם השלטון, גם אם יחטאו תוך כדי.

מאיפה מרדכי צץ פתאום?

מרדכי לא היה סתם יהודי פשוט כמו שאפשר היה לחשוב, אלא אחד משריו החשובים של אחשוורוש. בירושלים, לפני הגלות, היה מחשובי הסנהדרין (בית הדין של אז), אבל בחורבן בית ראשון הוגלה על ידי נבוכדנצאר. בהמשך עבר עוד כמה מקומות עד שהתיישב בשושן, שם היה המדריך של עם ישראל בתקופת הגלות הקשה.

מה הקשר בין המן למרדכי?

על פניו, בפשט המגילה, נראה שלא היה ביניהם קשר מיוחד מלבד עוינות בלתי מוסברת. חז"ל מספרים שלפני כן היו שניהם שרי הצבא בצבאו של אחשוורוש, כשמדינה אחת מרדה בו, והמלך ציווה על שניהם לדכא את המרד. כל אחד יצא עם הגדוד שלו לדרך הארוכה אך בזמן שמרדכי ציווה על חייליו לאגור מזון, כי הרי אי אפשר לדעת מתי תגיע האספקה הבאה, חייליו של המן אכלו את כל הצידה לדרך והחלו להשתגע ברעבונם ורצו להרוג אותו. המן פנה אל מרדכי בתחינה לקבל מעט אוכל, ובתמורה התחייב שיהיה מעתה עבדו (ההתחייבות אף קועקעה על ירכו). אלא שתקופה קצרה לאחר מכן, כשהמן קודם בתפקיד, הוא ראה את מרדכי ודרש ממנו להשתחוות לו. מרדכי טפח על ירכו בתגובה, כאומר "איך אדון ישתחווה אל עבדו?" בתקופה מוקדמת יותר, אגב, עבד המן כספר, או שמא מעצב שיער? בכפר בשם קרצום.

למה אסתר ביקשה מהיהודים שיתפללו ויצומו למענה?

מעבר לכוחה של התפילה והבקשה מבורא העולם, יש כאן אלמנט של תיקון: תשע שנים אחרי שהיהודים התהוללו בסעודתו של אחשוורוש ואכלו מאכלות אסורים, עכשיו הם נדרשים לצום.

על איזה עץ נתלה המן?

בשעה שבא המן להכין את העץ (שהוא בעצמו נתלה עליו לבסוף) קרא אלוקים לכל העצים ושאל מי רוצה שיתלו את המן עליו? התאנה, הגפן, הרימון, האתרוג, הזית, התפוח, הארז, הדקל, התמר והערבה הציעו את עצמם, ותירצו בכל מיני מעלות שיש בהם, שעוזרים לעם היהודי לקיים מצוות. ואז פנה הקוץ לקדוש ברוך הוא ואמר "לי אין במה להתפאר, אין לי פרי ולא פרח, ואפילו שמי נקרא קוץ". וכך בחר בורא עולם שיתלו את המן בעץ קוצני.

איך אסתר הצדיקה הייתה עם גוי?

מרדכי לימד את אסתר קבלה מעשית ועל ידי זה אסתר יצרה כמין שד (שדה) שהיה בדמותה ואיתה היה אחשוורוש מקיים יחסי אישות ואחשוורוש חשב שזאת אסתר.

אז מה קרה בסוף?

היהודים יכלו לצאת מהמקומות בהם התחבאו מפחד, לקראת י"ג באדר, התאריך בו שאר העמים הצטוו להרוג את היהודים ולבזוז את רכושם. אבל באותו יום הכל התהפך, ולא רק שהיהודים לא נהרגו, הם אף הרגו בשונאיהם שתכננו להרוג אותם בתאריך האמור. גם בניו של המן נהרגו (אחרי שהמן עצמו כבר נתלה על העץ), ואילו זרש ברחה למקומות מרוחקים והתפרנסה מקיבוץ נדבות.

איך יודעים שהסיפור נכון מבחינה היסטורית?

קודם כל, מדובר במורשת אבות, שזו כבר סיבה טובה. מעבר לכך, חוקרים רבים מספרים שיש במגילה ביטויים המגלים בקיאות בשפה ובהלך הרוח הפרסי באותן שנים. המלך אחשוורוש מזוהה עם מלך האימפריה הפרסית באותה תקופה, חְשָיַרְשָ, קברם של מרדכי ואסתר נמצא על פי המסורת בעיר האמדאן שבאיראן (ועל פי דעות נוספות הקבר נמצא בגליל), ואם תשימו לב תגלו שבקרב היהודים יוצאי איראן וקווקז הסמוכה יש המון נשים העונות לשם אסתר. בקווקז, אגב, ביטאו זאת כ"איסתיר", מלשון הסתיר, היא הרי הסתירה את זהותה ואת זהות עמה מפני המלך אחשוורוש.

ושאלת השאלות: למה אוזני המן?

על פי חז"ל, המן חזר לביתו לאחר ההשפלה ההיא כשאוזניו מקוטפות (כלומר ללא אוזניים). אוזני המן משולשות מאחר ונהג לחבוש כובע קצינים משולש (א-לה נפוליאון), ויש האומרים ששלוש הפינות הן זכר לשלושת ימי הצום של אסתר המלכה.

 

מנהגי והלכות פורים

צדקה

נוהגים לתת צדקה לפני פורים, מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו הזמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. והמנהג לתת שלוש מחציות, כנגד שלוש פעמים שנאמר 'תרומה' בפרשת שקלים. ונוהגים לתת אותם בתענית אסתר בשעת המנחה. בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן כדי לקיים את המנהג יש לתת לצדקה שלושה חצאי שקלים. ויש אומרים לתת שווי של מחצית השקל כסף, שהוא כיום 22.83 שקלים חדשים.

 

קריאת המגילה

ארבע מצוות מקיימים אנו בחג הפורים, הראשונה היא קריאת המגילה, השנייה: משלוח מנות איש לרעהו, השלישית: מתנות לאביונים, והרביעית: הסעודה והמשתה או במלים אחרות 'שמחה'. ונתחיל בהלכות קריאת המגילה.

המצווה הראשונה שאנו מקיימים בחג הפורים היא קריאת המגילה. מיד לאחר תפילת ערבית קוראים את מגילה אסתר ממגילה כשרה ובטעמי המקרא. וכן למחרת לאחר תפילת השחרית קוראים את המגילה, נמצא אם כן שהמגילה נקראת פעמיים, פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום.

גם נשים חייבות בקריאת המגילה, למרות שנשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן (כמו מצוות נטילת לולב שחיובה רק בחג הסוכות) מכל מקום לעניין קריאת מגילה גם נשים שייכות, שאף היו תחת אותה הגזרה ואף הן ניצלו על ידי אותו הנס. המצווה הזו חשובה מאוד, מאחר שיש בה פרסום הנס, ועל כן מובא בתלמוד (מגילה ג, א) שמבטלים תלמוד תורה כדי לבוא ולשמוע את קריאת המגילה, ואפילו הכהנים שהיו עובדים בבית המקדש היו מבטלים את עבודתם ובאים לשמוע את קריאת המגילה. (וכל זה בתנאי שהיו יכולים להשלים את עבודתם אחר ששמעו קריאת המגילה, אבל אין מבטלים לגמרי אחת מעבודותיהם כדי לשמוע מקרא מגילה). מצווה מן המובחר לשמוע את קריאת המגילה דווקא בבית הכנסת במקום שיש הרבה אנשים, משום שברוב עם הדרת מלך, ועל ידי כך יתפרסם הנס יותר. וכן יש ללבוש בגדי חג לכבוד קריאת המגילה.

בימינו, עם המצאת כלי התקשורת כמו הטלפון והרדיו, התעוררה שאלה חדשה, האם אדם השומע את קריאת המגילה ברדיו יוצא ידי חובתו או לא? ופסקו רוב האחרונים שאין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת המגילה ברדיו, משום שאין הקול עובר ישירות לאוזן השומע.

מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה כדי לחנכם למצוות, ובמיוחד למצווה שכזו שעיקר עניינה הוא לפרסם עד כמה שיותר את הנס. עם זאת צריך לזכור שרק קטן שהגיע לגיל חינוך טוב להביאו לבית הכנסת למקרא המגילה, אך קטן שעדיין אינו מבין על מה מדובר, ודאי שאין בהבאתו לבית הכנסת מצווה, ולעיתים יש אפילו עבירה, כאשר אותו הקטן מפריע לאחרים בשמיעת המגילה, וגורם להם שלא יוכלו לצאת ידי חובתם. וצריך להזכיר כאן שלדעת רוב הפוסקים, אפילו אם מילה אחת מקריאת המגילה לא הגיעה לאוזנו של השומע, לא יצא ידי חובה. ולכן צריכים ההורים להיזהר מאוד שילדיהם לא יפריעו לשמיעת המגילה.

 

למה מתחפשים?

אנחנו בטוחים שהסיבה היא "ונהפוך הוא" הרי כל האירועים שקרו במגילה התהפכו ברגע האחרון, במקום שהפרסים ישמידו את היהודים, היהודים נפרעו משונאיהם, במקום שמרדכי ירכיב את המן על הסוס, קרה ההפך, ובמקום שי"ד באדר יהפוך ליום אבל ויגון, הוא הפך ליום משתה ושמחה. אבל מעבר לכך, ישנו מדרש שמבאר את העומק של אותו לילה שבו נדדה שנת המלך אחשוורוש. אסתר המלכה הזמינה את המן ואת המלך פעמיים למשתה, יום אחרי יום. במשתה השני נאמר במדרש שאסתר נהגה בהמן גינונים מיוחדים. זה גרם למלך טרדות שונות: מה פתאום היא מזמינה אותו למשתה? בהמשך, אחשוורוש קם לעשות סיבוב בגן, והמדרש אומר שבאו מלאכים שהתחפשו לבנים של המן, והתחילו לעקור את הפרחים והצמחים המיוחדים שהיו בגינה. אחשוורוש נתקף זעם ושאל ‘מי אמר לכם לעשות את זה?’. הם ענו 'אבא שלנו'. זה שורש המנהג, המלאכים שהתחפשו לבניו של המן. כל המאורעות האלה גרמו לאחשוורוש לנדודי שינה, והרעיון הוא כזה: חז”ל אומרים שבכל מקום במגילה שבו כתוב ‘המלך’, הכוונה היא גם לקב"ה. כלומר, כשעם ישראל סובל, כביכול גם שנת הקב”ה נודדת.

סיבה נוספת קשורה לחרבונה. במגילה כתוב ‘ויאמר חרבונה גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי’. אומר המדרש שחרבונה אמר לאחשוורוש שהמן אמר לו שהעץ שהוא הכין למרדכי יהיה טוב גם עבור המלך, כלומר הוא היה רוצה לתלות שם גם את אחשוורוש. זה השלים את הפאזל שהמן רוצה כביכול לכבוש את כיסא המלך. לחרבונה היה כאן תפקיד מרכזי, וחז”ל אומרים שחרבונה היה למעשה אליהו הנביא בתחפושת, והוא זה שהציע לתלות את המן. זכר לכך נוהגים להתחפש בפורים.

 

מה הקשר של אוזני המן ופורים?

האמת שמלבד ספרי חסידות אין קשר אמיתי בין אוזני המן פורים. בחסידות קראו לזה המן טאש, (ביידיש). בעברית זה 'תיק המן', כאילו תפרו לו תיק. משם זה נפוץ, ובלי שום קשר, כמנהג היהודים אנחנו דואגים לקשר כל חג לאוכל.

יש עוד סיבה מעניינת, שמצביעה על המגן דוד שמסמל את קידוש החומר, משולש עם החץ כלפי מטה, שזה החלק הגשמי, ועליו משולש כלפי מעלה, שזה החלק הרוחני. השילוב ביניהם מביא את האדם לשלמות, בבחינת קידוש החומר. אוזן המן מייצגת את המשולש הגשמי, החומרי. מכיוון שפורים הוא חג יותר חומרי, אכילה, שתייה ויין, מזכירים לנו שהמשולש הזה הוא רק חצי מהמגן דוד. שצריכים לזכור גם את המשולש השני עם השפיץ למעלה, שמסמל את הרוח". ואם שאלתם לפרג, לשוקולד ולשאר המילויים אין באמת סיבה או מקור, אלא סתם כדי שיהיה מתוק.

אגב, אם יש רעש ואדם פספס מילה אחת  צריך להשלים אותה בקריאה מהספר שלפניו, ובמיוחד צריך לשים לב לכך בשעה שמכים את המן, שאז הרעש גובר ולעיתים החזן ממשיך בקריאה ועדיין קולו אינו מגיע לאזני השומעים, ואז צריך לקרוא את המלים שלא נשמעו מן הספר שלפניו.

 

סעודת הפורים

חשוב לקיים את הסעודה בצוותא, יחד עם חברים ידידים ובני משפחה, ולכן הרוצה לקיים את מצוות הסעודה והשמחה בהידור, צריך לתכנן מלכתחילה את עריכת הסעודה יחד עם חבריו או עם בני משפחתו.

זמן הסעודה הוא דווקא ביום, ואמנם גם בלילה כתבו הפוסקים שצריך להרבות במאכלים טובים במשתה ובשמחה, אבל עיקר השמחה והסעודה צריכה להיות ביום, ומי שעשה את סעודתו בלילה, לא יצא ידי חובה.

 

שתיית היין

המצווה הבולטת והייחודית שבמצוות הפורים היא ללא ספק המצווה לשתות יין ולהתבשם. היסוד לזה הוא בפסוק ממגילת אסתר שבו נאמר: “לעשות אותם ימי משתה ושמחה”. בכל הימים הטובים כסוכות ופסח נאמר בתורה שמצווה לשמוח, אולם כאן נאמר בפרוש 'משתה', כלומר יש מצווה להרבות בשתיית יין. וזאת משום שכל הנס אירע על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן מפלתו של המן הייתה על ידי משתה היין, מכאן שבפורים מתגלה הצד החיובי שבמשתה היין.

 

כתוב במסכת מגילה (בגמרא): "חייב איניש לבשומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ובתרגום לעברית: חייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא שהשאלה היא מהי משמעות המילה להתבשם, האם להשתכר ממש או רק להרבות בשתייה באופן שהאדם ירגיש שמחה אבל לא להשתכר ממש. וכן יש לברר מהי כוונת ההגדרה "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", האם צריך להגיע ממש לשכרות עד שאין מבחינים בין המן למרדכי, או שהכוונה עד ולא עד בכלל, כלומר לעצור את השתייה לפני המצב של אי ההבחנה.

פוסקים רבים דנו בזה ובכל אופן הכלל הוא שצריך להרבות מעט בשתייה, כלומר כל אדם ישתה מעט ממה שהוא רגיל ביום יום. ולכן אם אדם שותה כוס יין אחת ביום, ישתה שתיים. לדעת הרמב”ם לשתות ולהגיע למצב בו אדם יצטרך לישון ואז בשנתו לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

חשוב לזכור שצריך לעשות את המצווה הזאת לשם שמיים ולא לעבור על שום עבירה תוך כדי שכרותו. ידוע שהיין מגלה את טבעו הפנימי של האדם, שנאמר: נכנס יין יצא סוד, ואדם מגושם המרבה בשתיית היין מתנהג כבהמה, אך לעומתו אדם אשר מטבעו הוא טוב ועדין הנפש, דווקא שתיית היין מגלה את פנימיותו הטובה, והוא מרבה באהבת ישראל ובשבח והודאה להשם יתברך.

 

משלוח מנות

מצד הדין די לשלוח שתי מנות לאדם אחד, כדי לצאת בזה ידי מצוות משלוח מנות איש לרעהו. שתי המנות יכולות להיות שתי מנות של בשר בטעם שונה, או מנה אחת של בשר ואחת של דג, וכן עוגה יכולה להיחשב כמנה אחת, ושתי עוגות בטעמים שונים כשתי מנות. אבל אם שולח לחברו דבר שאינו נאכל, כגון ספר או בגד יפה, אפילו שמתנה זו תהיה יקרה, וחברו ישמח בה מאוד, לא יצא בה ידי חובת משלוח מנות, כיוון שאי אפשר לאוכלה מיד, ומשלוח מנות צריך להיות ראוי לאכילה מידית.

בקבוק של משקה נחשב גם כמנה, ולכן השולח לחברו בקבוק יין ועוגה, יוצא בזה ידי משלוח מנות.

כדאי להזכיר כאן, שלדעת ה'חיי אדם' יש עוד תנאי במשלוח המנות, לא מספיק רק שהוא יהיה מורכב משתי מנות, אלא צריך שתהיה שמחה למי שמקבל אותו, ואם שלחו משלוח פשוט לאדם שאין לו בו שמחה, אין יוצאים בו ידי חובה. ואמנם שאר הפוסקים לא הזכירו תנאי זה, שתהיה מהמנות שמחה למקבל, אך מכל מקום כתב בעל ה'משנה ברורה' שרצוי להיזהר בזה לכתחילה.

 

מתנות לאביונים

כל המרבה במצוות מתנות לאביונים הרי זה משובח, וכבר פסק הרמב”ם שעדיף שסכום הכסף שמייעדים לצדקה יהיה גבוה מהסכום המיועד למשלוחי המנות וצרכי הסעודה.

אך מצד הדין די בשתי מתנות לשני עניים, לכל עני מתנה אחת. ומהו שיעור המתנה שצריך לתת לעני? לא נאמר, ולכן הבינו הפוסקים שאפילו בפרוטה אחת אפשר לצאת מן הדין. ויש אומרים שהמתנה צריכה להיות בסכום שאפשר לקנות בו סעודה. וכאמור כל זה רק מצד הדין, אבל למעשה טוב להרבות עד כמה שיותר במתנות לאביונים.

אגב, אם אדם לא מוצא אביון במשך הפורים, יכול להשאיר אצלו את הכסף ולתת כאשר יזדמן לפניו עני. ולכן ראוי להפריש כבר בבוקר יום הפורים את הסכום המיועד למתנות לאביונים, וכאשר יזדמן לפניו עני יתן לו, ואם לא יזדמן, כבר קיים את המצווה בזה שייעד סכום כסף למתנות לאביונים.

 

 

 

מלאכה בפורים

אין לעשות מלאכה בפורים, אך מותר לעשות מלאכה שהיא לצורך החג ולצורך השמחה. אך מלאכות שאינן לצורך החג אסורות, ויותר מזה אמרו חז”ל: כל מי שעושה מלאכה בפורים אינו רואה מאותה המלאכה סימן ברכה.

אלא כך הוא סדר יום הפורים, בבוקר ילך לבית הכנסת לתפילה ולקריאת המגילה, לאחר מכן ישלח מנות לרעיו, ויחלק מתנות לאביונים. ואת הסעודה נוהגים לערוך לאחר חצות היום לאחר שיתפלל את תפילת המנחה, וכתבו הפוסקים, שטוב לעסוק בלימוד תורה קודם שמתחיל בסעודה.

 

פשקווילים

* שבת בקשות, פרשת "תצוה", ט' באדר (24.2)  בבית כנסת "שער שמיים" בשעה 03:30, במעמד המרא דאתרא, הרב שלום לוי שליט"א. את שירת הבקשות ינעימו הפייטנים ליאור אלמליח, דוד ויצמן, נסים טימסית, משה פרץ, הרב יצחק קקון ויצחר אוחיון, הציבור מוזמן

* ערב שרים לזכרו של איתמר אוחנה ז"ל – יום שלישי, י"ב אדר, 27/2 בשעה 20:00 בהיכל התרבות. כרטיסים בישיבת ההסדר ובמקומות נוספים

* קריאת מגילה משותפת ופעילות לילדים של הקהילה הצעירה ומוטב יחדיו – יום רביעי, ערב יד' אדר, 28/2 בשעה 17:45 במתנ"ס ארתור פוקס. בתכנית: תפילת ערבית וקריאת מגילה, ארוחה קלה לפתיחת הצום, פעילויות והצגה לילדים  פרטים והיערכות בהמשך…

* קריאת מגילה לנשים בלבד תתקיים בבית הכנסת שבמלון הצפון ("אחוות לוחמים"), במוצאי שבת, בשעה 20:00 מיד לאחר הקריאה לגברים שתחל בשעה 18:30, ע"י הרב רפאל סבתי שליט"א.

* מסיבת פורים ומשתה לנשים באולפנית בערב פורים, שעה 21:00

אולי יעניין אותך