היום ה-20 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

המגזר הנבחר (לפחות לדעתי)

בעולם היהדות אנו מחולקים לפלגים, מגזרים, עדות ולמעשה כל סוגי ההפרדות האפשריים קיימים בינינו. אשכנזים מול ספרדים, חרדים מול חילונים כשבאמצע ה"מזרוחניקים", חב"ד לעומת ברסלב, ש"ס במקביל ליהדות התורה וכו'.
חלקנו נולדנו למציאות ששייכה אותנו לאזור מסוים, וחלקנו בחרנו לצאת או להיכנס למקום כזה או אחר במהלך החיים. אך השאלה הגדולה היא: מיהו המגזר הנבחר? מהו מעוז חפצו של בורא עולם, ואיך מגיעים אליו?

לפני שנתחיל אציין שחלק מהדברים הבאים נכתבו בהכללה והקצנה מסוימת, אך המסר רציני ועמוק.

 

חילונים

מה זה למעשה חילוני? השם חילוני נלקח מהשם חול, משמע, השקפתו, מעשיו ואמונתו הם שייכים לעולם החול, לעולם החומרי. המחשבה שאנשים מגדירים עצמם כחילונים נשמעת קצת מוזרה אם נחשוב שוב על פירוש המשפט. זה כמו לומר אני ממגזר "הרדודים", או "החומריים". התרבות החילונית (לא רק בארץ) מאפשרת פתיחות וחופש כמעט בלתי מוגבלים במרבית בנושאים בחיים, אך מצד שני היא צריכה להתמודד עם ההשלכות ההרסניות אותן היא מביאה. בכל אופן, משהו אחד קשה לקחת מרעיון החילוניות, חופש הבחירה האמיתי ומימוש העצמיות.

 

מסורתיים

מה זה מסורתי? פעם אמר הרב ניסים יגן זצ"ל "יש מסור A, יש מסורB  ויש מסור T. ומה זה מסורתי? אחד שלוקח מסור ומתחיל לחתוך את היהדות לחלקים ולוקח רק מה שנוח, מתאים או נראה לו". בד"כ נראה את אותם מסורתיים עושים קידוש בשישי, אך עם טלוויזיה דלוקה. אוכלים כשר, אבל לא ממש חשוב אם למסעדה אין תעודת כשרות, ואולי גם סבא שלהם היה רב, ולהורים שלהם יש כלים בהפרדה, אבל הם… משתדלים.

מה שמאפיין בד"כ את הציבור המסורתי הוא חוויות יהודיות וטעימות מבית אבא. אחרי שהם הקימו משפחה וניתבו את חייהם לפי ראות עיניהם, הם לקחו כמה שאריות מאלבום הזיכרונות ויצאו לדרך חדשה. הבעיה במסורתיים, היא שכנראה שהילדים שלהם כבר לא יהיו כאלה. ילד שגדל במציאות של היום לא יקבל את הערכים, המנהגים והטקסים שהשפיעו על ההורים שלו בעבר, ולכן יעבור (כנראה) למגזר החילוני. לא בטוחים? נסו להיזכר בהורים מסורתיים מהסוג שתיארתי ותבדקו אם ילדיהם לוקחים איתם מסורת לחיים.

 

דתיים לאומיים

מה הכוונה לדתיים לאומיים? כאלה שנולדו למציאות דתית לאומית מלידה (ולא לחוזרים בתשובה שהלכו לכיוון הזה). בדרך כלל הם ימניים, עם כיפה בצד, למדו בבית ספר דתי-ממלכתי, היו בבני עקיבא. מצד אחד הם מחוברים לעולם שבחוץ, אך מצד שני משתדלים לשמור על העולם היהודי הפנימי. בדרך כלל מדובר באנשים איכותיים, ערכיים בעלי תכונות אופי נשגבות. רבים מהם ניתן למצוא במקצועות החינוך, בהיי-טק באקדמיות ובפיקוד הצבאי. השילוב הקשה אך האפשרי הזה בין העולמות והכיל את "כלל ישראל" בתוכם זה משהו שייחודי ומעורר קנאה. בכלל, האהבה שלהם לארץ ישראל (השלמה) ולסממניה היא הוויטמין הכי חזק שיכול להיות בחברה שלנו.

יחד עם זאת, המציאות מראה שבעקבות הקושי להלך בין שני העולמות אנו רואים רפיסות ונפילות חוזרות ונשנות בקרב בני הנוער, וכן בקרב משפחות שמקימות בית יהודי כלפי חוץ, אש התורה אינה יוקדת בה, אם להתבטא בעדינות. הסיבה ברורה, החבל הדק הזה שמהלכים בו במשך כל החיים והרצון לא להבדל ולא לפספס אף נתיב מוביל למדרון חלק ומסוכן, והרבה פעמים, רק הטובים שורדים.

לאחרונה, כשתופעת הדתיים המסמסים בשבת פורסמה באחד מעיתוני המגזר, נראה שרבניו המדהימים של הציבור הדתי צריכים לעשות חשבון נפש, ולהבין איך ניתן להשאיר את אותם מהלכים על חבל דק בצד הנכון.

 

חרדים

חרדים, הכוונה לאלה שנולדו בבני ברק, בירושלים, חסידים בקהילות שונות, יהודים שגדלו במשפחות חרדיות (ולא לכאלה שחזרו בתשובה והתלבשו בשחור לבן).

הכרת המגזר החרדי הוא הדבר הכי מפוספס של שאר המגזרים. מלבד אייטמים בחדשות על זריקות אבנים, כתבות בעיתונים על מלחמות וחרמות, אנחנו לא באמת יודעים עליהם שום דבר. ובכן, אם נסתכל על אופי החיים החרדי, נוכל ללמוד הרבה, ואולי להבין שהמניעים שעומדים מאחורי האידיאולוגיה הזו (גם אם התוצאה קלוקלת לעיתים) הם טהורים, זכים וראויים להערכה וחיקוי. מאחורי הבגדים השחורים, והפאות מסתתרים ערכים כמו צניעות, פשטות, מסירות נפש, חמלה, אחריות הדדית ועוד הרבה אלמנטים שחסרים לכולנו.

בנוסף לזה, אין ספק כי הם מסוג האנשים האבסולוטיים שהולכים אחרי אמונתם ומוכנים למסור את נפשם למען אמונה, אידיאלים ומטרות.

עם זאת, נראה שאותו ציבור נעצר מתישהו בזמן ומעדיף לשכוח מההווה והעתיד ולהתבסס רק על העבר. תורת ישראל כן, אבל ארץ ישראל? תלוי. בנוסף, אותם פשקווילים, נידויים, מחלוקות וגזענות לא מוסיפים חשק להיוולד מחדש כחרדי בחצר סגורה. בשורה התחתונה, יש המון מה ללמוד מהם, אבל לא בטוח שזה מתאים לכל אחד.


והמגזר הנבחר הוא:

אחרי שסקרנו את האפשרויות, נראה שישנו מגזר אחד שווה במיוחד. לפחות לדעתי האישית. להבדיל מהאחרים, אף אחד לא נולד בו, אלא אליה הגיעו בכוחות עצמם, באהבה ובאמונה, רצון וכוונה, והוא מגזר החוזרים בתשובה. קודם כל נגדיר, חוזרים בתשובה יכולים לגור בכל מקום, להתלבש איך שהם רוצים, להשתייך לכל זרם, אך שום דבר לא ייקח מהם את מהותם האמיתית, חזרה בתשובה. זה לא משנה איזה כיפה או לבוש ישימו עליהם וזה גם לא משנה מה ילמדו  וגם לא משנה איפה הם יגורו, תמיד הם יישארו חוזרים בתשובה.

לאותו מגזר יש יתרונות אדירים על פני האחרים, שהגדול בהם: הוא יודע להכיל את כל עם ישראל אצלו בלב. אצל בני האדם בד"כ יש מקום בלב לאנשים שדומים להם במיוחד. בד"כ אנשי קיבוץ, יאהבו אנשי קיבוץ, דתיים יאהבו דתיים, וכן האלה, אך אצל חוזרים בתשובה יש מקום אמיתי בלב לכל אחד מעם ישראל וכל התגיות שבני אדם מדביקים על עצמם לא באמת מזיזים לבני המגזר.

מלבד זאת יש לחוזרים בתשובה יכולת להיות אובייקטיבים וללכת אחרי ליבם, בכל צעד ובכל בחירה. אדם שנולד חילוני לא נחשף ממש לחיי היהדות כמו שהם כתובים, וכן אדם בחסידות כזו או אחרת לא ממש בוחר את מסלול חייו, אך לחוזרים בתשובה יש את האלטרנטיבה האמיתית לבחור באיזה מסלול בחיים הם נמשכים ולא הולכים עם מפות ו-GPSים כדי להגיע ליעד, כי היעד של כל אחד ממנו הוא שונה.

חוזרים בשאלה הם לאו דווקא כאלה שאיבדו את אמונתם, אלא כאלה שלא יכלו לבחור את המסלול בחיים שלהם, או כאלה שנולדו למציאות אותה הנפש שלהם לא יכולים להכיל, ולכן העדיפו לזרוק הכל אחורה, אך אם בחיים הייתה להם רק הזכות לבחור איך להתנהג, מה ללמוד ומה להחליט, כנראה שהיו מוצאים עצמם בעולם היהדות תחת מעטה אחר. כך למשל אדם שנולד במסגרת חרדית קשוחה, אך נמשך לרוחניות ולאו דווקא ללימודי גמרא מאסיביים, יכול להיות שימצא את עצמו מחפש בשדות זרים את האמת, משום שתחת אותה מסגרת לא התאפשר לו ללמוד מה שהנשמה שלו צריכה.

בנוסף, לחוזרים בתשובה יש את ראיית המציאות הכי מפוכחת והכי לא תבניתית שיש. אין לו את מנגנון האוטומט בחיים. להבדיל ממגזרים אחרים הוא אינו "שוקט על השמרים" לעולם, הוא תמיד יבער, יחפש, ינבור ולא יגיע לנחלה שלו, משום שלהבדיל מאחרים הוא מבין שתמיד צריך להתקדם ומנגנון הביקורת העצמי שלו לא יאפשר לו לחשוב שהוא אוחז בצדק המוחלט.

היום, ערב ראש השנה, אתם מוזמנים להצטרף למגזר. בלי התחייבות, בלי דמי מנוי ובלי מפות דרכים של אחרים, אלא ליישם ולקיים את האמת שבלב. שנה טובה.

פהשקווילים

 

חגז, לחג ללא תסבוכות

ישנה הלכה פשוטה ומוכרת, אך למרות זאת לא כולם יודעים ומבצעים אותה. כידוע, מותר לבשל בחג לצורכי 'אוכל נפש', אך כיצד עושים זאת? להדליק אין בעיה: הדרישה ההלכתית היא 'אש מאש' ולשם כך משיירים אש דלוקה ('נר נשמה') מערב יום טוב. אבל איך מכבים? שיטת ה'גרמא' המוכרת, ע"י בישול בכלי מלא עד גדותיו וגלישת מים המכבים את הלהבה. לשם כך, פיתחו במכון צומת את מכשיר ה'חגז'. זהו שעון גז מכני, המופעל ע"י קפיץ. עוד לפני שהאדם מעביר אש ביום טוב כדי להדליק את להבת הגז, הוא קוצב את הזמן שב'חגז'. כעבור אותו זמן, ה'חגז' יפסיק את זרימת הגז ויכבה את הלהבה. למעשה, ה'חגז' הוא מעין טיימר של גז, המאפשר להזרים גז למשך זמן קבוע מראש בצורה פשוטה ובטוחה.

היסוד ההלכתי שעליו מבוסס ה'חגז', הוא שהסרת חומרי גלם של הבעירה לפני הדלקת המדורה איננה נחשבת אפילו ל'גרם מלאכה', והיא מותרת אף לכתחילה. המכשיר קיבל את אישורם של הרב עובדיה יוסף והרב יהושע נויבירט.

"חגז" ניתן למצוא בחנות של ישראל בוכובזה "רב שלום בניך" במרכז רסקו.

 

 

 

בס"ד.

ראש השנה.

הזכייה בשנה טובה ומתוקה.

בערב יום הדין, כל יהודי מחפש זכויות. כולם רוצים להיכתב לשנה טובה ומתוקה ומוכנים לעשות הכל בכדי לזכות בדין. יש עצה מחכמינו זיכרונם לברכה: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים". אם רוצה אדם לעורר על עצמו את רחמיו של הקדוש ברוך הוא, ייטיב עם הבריות ויגמול חסד עם רעהו. והדבר הוא מן ההיגיון. כשאבא רואה שבנו עוזר לאחיו, זה דבר שמשמח אותו שמחה אמיתית, לכן גם כאן, שהרי כולנו בניו של הקדוש ברוך הוא, וכשאנחנו עוזרים אחד לשני, זה דבר שמעורר רחמי שמים גדולים.

שמעתי סיפור נפלא ומצמרר מפי אחד מגדולי הדור שקשור לנושא שלנו. היה יהודי אחד, שעסק לפרנסתו במקצוע "שרברב"-אינסטלאטור. הוא צבר ניסיון רב ונחשב בקיא ומצלח בתחום. באחד הימים נקרא בדחיפות לבית מסוים. כשהגיע לשטח הבין שמדבר בתקלה חמורה. לא עוד סתימה של צנרת, או ברז ישן שדולף. התיקון הנצרך הוא פרויקט ממש. נדרשת עבודה של שעות רבות, החלפת חלקים יקרים ושקום יסודי של המערכת כולה. תוך כדי עבודה, הוא קולט שבעלת הבית אלמנה, ה' ירחם. יש לה כמה יתומים קטנים וכסף, אין. הוא הבין מיד שמכאן כסף הוא לא לוקח… השאלה היא איך יוצאים מזה בכבוד? איך אפשר לתת לאלמנה הרגשה טובה? משך שעות העבודה. הוא חשב כל הזמן רק על זה ואמר לעצמו "אני חייב למצוא מוצא, איך אני מסיים את הפרויקט הזה, ויוצא מכאן ללא תשלום, ובלי לגרם לאלמנה להרגיש מסכנה". בסוף היום, כשגמר את העבודה, נגשה אליו אלמנה בדחילו ורחימו, לברר את הסכום המבקש. פניה הסגירו את המצוקה כששאלה את האינסטלאטור: "מה הנזק?". "אין נזק", השיב לה. התפלאה האלמנה מאד, ושאלה: "איך זה יתכן, הרי עבדת פה יום שלם?" ענה לה: "נכון, אני עבדתי אבל העירייה משלמת." "העירייה? מה הקשר?", שאלה האישה. "אכן. העבודה שבצעתי היא במסגרת פרויקט שקום שכונות, יש דבר כזה שהעירייה משפצת חלקים בעיר שהתישנו, והבעיה שהייתה כאן כלולה בזה, לכן העירייה משלמת לי, הכל בסדר גמור…" תודה ושלום. במשך השנים הצליח האינסטלאטור לחסוך סכום כסף נכבד, והחליט לרכש מגרש גן ולבנות עליו בית. הוא הזמין מהנדס שאשר את התכניות, ועבר לשלב הבא של רכישת החומרים. כדי לחסוך בעלויות, עשה זאת בעצמו ובדק היטב איכויות מול הצעות מחיר שקיבל. אחד מהמקומות שקיבל מהם הצעת מחיר היה מפעל בעיר בני ברק, גם שם ברר ביסודיות והמשיך הלאה. יומיים אחר כך, הגיע לשטח המגרש, ונדהם למראה עיניו. משאית של המפעל בבני ברק חונה שם, ופורקת סחורה. הוא ניגש לנהג ושואל אותו: "סלח לי, מה אתה עושה כאן" אמר לו: "הבאתי סחורה". אמר לו בעל הבית: "את זה אני רואה, אבל למה? מי בקש ממך?" ענה לו הנהג: "מה שהזמנת אתה מקבל". הזדעק היהודי: "לא הזמנתי כלום (!) רק ביקשתי הצעת מחיר. קח את הסחורה חזרה, תעלה הכל לאוטו וסע…" הנהג שלא הבין על מה המהומה, הסביר: "אדוני, אני בסך הכל המוביל. בחברה קיבלתי את ההזמנה הזו, ואם אני אחזיר הכל, יפטרו אותי, עשה לי טובה, גש למשרד ודבר אתם".

בעל הבית ראה שאין לו בררה, נכנס לרכב ונסע למפעל ב"בני ברק". זועם כולו, הר געש ממש… פונה לפקידה: "מה זה פה? אתם… אתם…" והיא אומרת לו, "בא נפתח את ההזמנה, הכל במחשב נבדק וההזמנה רשומה, וגם שולם בעבורה. "מה קורה פה? רותח האינסטלאטור ומתפרץ בכעס: "מה שולם? מי שילם? אני מכיר את השיטות האלה. היום זה שולם, מחר אני מוזמן לבית משפט, עם תביעה וקנסות, עם ריבית והצמדה… אני לא שילמתי ולא הזמנתי". הפקידה לא ידעה מה לענות, והפנתה אותו לבוס. היהודי עולה לבוס, ומתחיל להטיח: "אני אביא לכאן את התקשורת. יהיו לכם ביזיונות… מה קורה כאן? לא הזמנתי, לא שילמתי וקיבלתי סחורה…" בעל המפעל מנסה להרגיע את הרוחות: "למה אתה מתחיל לצעוק? בא נבדוק". הוא פותח את המחשב וקורא: "אדני, יש פה הזמנה, וגם שולם". והאינסטלאטור בשלו "מה הזמנה? כבר אמרתי לך עשר פעמים, אני לא שילמתי גרוש". אמר לו הבוס: "נכון, אתה לא שלמת. אמרתי ששולם"… "מי שילם? מה זה שולם?". ענה לו הבוס: "העירייה". האינסטלאטור לא הבין: "מה?". ענה לו בעל המפעל: "תקשיב. לפני עשרים שנה, בבית של אמא שלי, אתה החלפת את כל הצנרת. בנית תשתית לביוב והעירייה שלמה… אני יודע איזה חסד אדיר זה היה עם אמא שלי, ועשרים שנה אני עוקב אחריך וחושב, מתי אוכל לגמול עמך טובה על החסד הזה. השבוע, כשנכנסת למפעל שלי לקבל הצעת מחיר, סוף סוף יכולתי להחזיר לך טובה. אותה עירייה ששילמה אז, שילמה גם עכשיו".

הקב"ה נותן לנו בחסד וברחמים את הימים הגדולים האלה שאנו נמצאים בהם. הנה חודש אלול מסתיים, ונכנסים לשנה חדשה. אי אפשר לומר שמצבנו שפיר. כלל וכלל לא! אנו מוקפים בגזרות קשות. אי אפשר לאמוד את מספר החולים. אי אפשר לומר שיש לכולנו ביטוח לשנה טובה ומתוקה. לכן, אנו הקטנים צריכים לעשות השתדלות, ולהתפלל חזק לבורא עולם שנזכה ליראות ישועות פרטיות וכן ישועות לכלל עם ישראל. שנזכה לשנה טובה ומתוקה, שנת בריאות ואושר לכל אחד ואחד מעם ישראל ושתמיד נהיה לראש ולא לזנב, וירבו זכויותינו כרימון, ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, והשנה הבעל"ט תהיה שנת עליית דרך (תשע"ד) לברכה ולגאולה  לנו ולכל עם ישראל.

בברכת שנה טובה:

שלום בר יוחאי חיים. 

חידה

חידת השבוע לראש השנה:

מדוע חוגגים שני ימים ראש השנה?

מהם הדברים שנוהגים לאכול בערב ראש השנה?

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad