היום ה-25 בספטמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

המורה של המדינה – מגי מועלם: "המורה הוא ניצוץ חיובי לחיים המורכבים של התלמידים"

 

הרצל בן אשר

מגי מתעקשת לציין בכל צומת חשוב בחייה את מי שבזכותם הגיעה עד הלום, הוריה. תלמידיה מעריצים את אישיותה ומוכנים ללכת אחריה 'באש ובמים'. היא טוטאלית, לפעמים באופן קיצוני, דבר המעמיד אותה לא אחת בפני אתגרים אישיים וחינוכיים לא מעטים. הטמפרמנט פורץ לעיתים קרובות באופן שאינו מובן לסובבים אותה. זו מגי כפי שהיא.

 

  • מגי, ספרי מעט על עצמך, משפחה, לימודים…

נולדתי בקריית שמונה לפני 45 שנים לזוג הורים מלח הארץ. להם חלק מהותי במי שאני היום- יושר, חריצות, אהבת האדם ומוסר עבודה הם חלק מהעקרונות עליהם גדלנו בבית. האהבה למקום, לנוף האנושי נטועה בי מאז ומעולם. למדתי בבית הספר קורצ'אק ולאחר מכן למדתי במגמת ביולוגיה בדנציגר. המשמעות של בית הספר הייתה מעבר למוסד חינוכי, היה זה מקום מפגש עיקרי של בני נוער דעתנים ופקחים. מקום התערות של דור חדש בישן והחיבור של זה עם זה נעשה באופן טבעי כמעט במו במשפחה.

בצבא שירתי כקצינת שלישות בגייס צפון ולאחר מכן סיימתי תואר ראשון ושני במדעי החיים. לימים נשאתי לגולן והפכתי לאמא לעידו (18) ועפרי (13).

בבית הספר אותו לא עזבתי למעשה, כיהנתי כמחנכת, רכזת שכבה, רכזת מקצוע (ביוטכנולוגיה) ומנהלת בית תיכון, למעשה כמעט כל תפקיד אפשרי בבית הספר.

נכון להיום אני מאוד פעילה בשבט הצופים בעיר עם לא מעט הורים נוספים. תנועת נוער לדעתי מאפשרת לבני הנוער להתפתח בקצב אחר, מחייבת אותם להפוך לאחראים, יוזמים, לאזרחים מודעים יותר.

יש לי חיבור מבית למסורת היהודית ואמונה גדולה שאהבת מולדת צריך לשמר, לחזק ולשפר. האהבה הזו מתבטאת ברצון לעסוק בעשייה מתמדת שעיקרה פיתוח גאווה מקומית, גאוות יחידה.

אני מסוג האנשים שהאמרה "דע מאין באת ולאן אתה הולך" עומדת לנגד עיני, גם אם לעיתים יש לזכור כי על דעתנות משלמים מחיר. למרות הכל האמת שלי מובילה אותי בכל מחיר.

 

  • ברכות על ההעפלה לגמר של 'המורה של המדינה'.

מה זה בעצם להיות 'המורה של המדינה', מבחינתך?

תחרות ה"מורה של מדינה", כמי שמקצוע ההוראה טבוע בה, כמי שהמדינה יקרה לליבה כמו אהבה נושנה השילוב של השניים שם על השולחן את הצורך בחינוך מיטבי, את הצורך בדיון אודות מהות החינוך בארץ עם דגש על הפריפריה. לדעתי אדם הבוחר במקצוע ההוראה צריך להגיע אליו מתוך תשוקה למקצוע עצמו. למפגש עם בני הנוער, להניע את הילדים לחשוב ולגרום להם לשבת בשיעור בעיניים פקוחות תרתי משמע, היכולת שלך לייצר סקרנות היא הגדולה שלך כמורה, לדעתי. מבחינתי חומר ההוראה באשר הוא אינו העיקר אלא המתרחש בשיעור ואחריו. להיות מורה זו אחריות, אתה בעל יכולת השפעה מטורפת (חיובית או שלילית). אתה פוגש בממוצע מאה-מאתיים בני נוער בשבוע ויכול לגרום להם להאמין בעקרונות שלך. זה מדהים בעייני. אתה יכול לתת להם נקודת אור, תחנת אמון או תחנת אנרגיה בחייהם. אתה יכול להשפיע על תפיסות עולם של לא מעט בני אדם. רבים מחבריי המורים הם מורים מוערכים, כמעט כל אחד מהם יכול היה להיות המורה של המדינה אם היה מגיע לתחרות. בשנים האחרונות דנציגר מגיע לשלבי התחרות הסופיים בכל שנה לא בכדי. מרבית המורים בדנציגר עובדים מהלב והנשמה, הם פועלים מתוך אמונה ולמען הילדים. בני נוער מתמודדים היום עם לא מעט קשיים אישיים (משפחות מתמודדות עם קושי כלכלי, לא מעט מתמודדות עם גירושין, מחלות הורים, העולם הדיגיטלי מכנס בני נוער בתוך עצמם ומעלה את הקשיים הרגשיים ועוד..) המורה פעמים רבות הוא ניצוץ חיובי לחיים המורכבים של לא קטן מהתלמידים.

  • כיצד נוצר החיבור בין ילדה טובה קריית שמונה למקצוע כל כך ראלי?

המושג "ילדה טובה" יהיה שנוי במחלוקת בכל שלב בחיי מבה"ס ועד היום 2017. אני אדם רציני, דעתן, ביקורתי (גם כלפי עצמי) וסקרן. קוראת לא מעט ובעיקר מתעניינת לא רק במדעים אלא גם בתחומים אחרים. מאז ומעולם הייתי ה"דוברת". אני שואלת ובודקת ומנסה לקדם את תחומי העניין שלי. כל מה שנראה לי עקום אני רוצה ליישר עם המחיר אני מתמודדת לא מעט, והוא שווה את הדרך ואת הבחירה. לעיתים זה פשוט ולעיתים זה מצריך עבודה קשה. המקצוע ביוטכנולוגיה דינמי, יש בו חדשנות ללא סוף כל הזמן אץ קדימה ומשתנה. מורים אפורים שתקועים עם מערכי שיעור ארכיאולוגים לא יכולים ללמד מדע שכזה המצריך מהמורה למידה כל הזמן. הבגרות שלנו משתנה ללא הפסקה בזכות מפמ"רית שאינה נחה על מי מנוחות היא הופכת עולמות עבור הכנסת תחומי ידע חדשים ושיטות הוראה חדשניות. צוות המורים שותף לכתיבת תוכניות לימוד. אתה יכול לשלול, להציע, לשפר ובעיקר להביע דעתך. גישה כזו מאפשרת למקצוע להיות איכותי ועדכני. לזה אני מתחברת, זו אני. כך אני מאמינה שצריך לעבוד בתחום ההוראה לבקר, לשתף ולהתייחס לדרכי חשיבה חדשות.

הבחירה בביוטכנולוגיה נבעה מהאהבה שלי למדעים (נגה וילצ'יק היקרה מורתי לביולוגיה היא האחראית), לטבע ולמפגש עם בני אדם. זה אכן שילוב שממצה את הרצונות שלי בדיוק.

 

  • מה גורם לך העיסוק בהוראת מדעים, מעבר לסיפוק?

מדינת ישראל צמאה לאזרחים מחויבים. עידן הגלובליזציה הפך אותנו אזרחי העולם ופחות לאזרחים ישראלים גאים, המחויבות לגיוס צה"ל איננה ברורה, פיתוח הגליל והנגב לא הכרחי כלל ואפילו "חופר", אלה לא מופיעים בספרי הלימוד ולכן פחות רלוונטיים עבור מרבית בני הנוער, "אין על זה ציון". מדינה כזו לאט לאט עלולה למצוא עצמה בבעיה עם הזמן. רצה ה"גורל", הוטלה עלי משימת הוראת המדעים בתיכון. בתחום זה יש ואקום שגדל עם הזמן. מדע איכותי נוגע לכל תחומי החיים-מזון, רפואה, קידמה טכנולוגית, תעשייה וכו… ככל שיותר ויותר צעירים יפנו לתחום דעת זה המדינה תתחזק תישאר רלוונטית לעולם. זו משימתי המקצועית. לגרום לצעירים המבריקים שמגיעים למגמה להתעניין ולהרחיב את הדעת בתחום זה. לא מעט בוגרי המגמה פנו למסלול מדעי באקדמיה לשמחתי הרבה.

 

  • האם החלטתו של שר החינוך נפתלי בנט לתמרץ את לימודי ה-5 יחידות במתמטיקה ישנה את תמונת ההישגים של תלמידי הפריפריה, במיוחד?

חמש יחידות מתמטיקה אכן מסלול מאתגר, אכן צריך לאתגר ולמצות את היכולות של בני הנוער ולהעלות את הרף אך לא במתמטיקה. הקושי שלי הוא קביעת מסלול ספציפי למצוינות תוך התעלמות מתחומים אחרים בהם תלמידים מצליחים לצד ההתייחסות למקצוע ההוראה. הייתי רוצה שישקיעו יותר ויותר במורים עצמם, במסלולי הכשרה חדשניים, באמצעים שעומדים לרשות המורה בכיתה. החינוך הפריפריאלי עולה על הפרק שוב ושוב גם פה בקרית שמונה. מהות החינוך איננה 5 יחל מתמטיקה או אנגלית אלא יצירת מצב המאפשר לתלמידים להאמין ביכולות שלהם, למצות את הפוטנציאל לקבל מבית הספר. חסרה לי מעורבות אמיתית מהותית, של הורים בפריפריה, דחיפה של הרשויות וחתירה להוראה לערכים בבוקר ובערב בחינוך הבלתי פורמלי כל זה לצערי לא קורה מספיק בקריית שמונה 2017. התמרוץ צריך להיות מהנראות של בתי הספר, מתי לאחרונה בנו בקריית שמונה בית ספר חדש מתחילתו ועד סופו? לא קרה כבר חמישים שנה.

תיכון דנציגר לצערי נראה בדיוק כמו שהוקם כמעט ולא נעשו בו שינויים. לא הגיוני לדרוש ללמד בדרכים חדשניות מבלי לתת למורה את האמצעים המתאימים. בכל העולם יש מהפכה בחינוך: 5 יחל מתמטיקה משולבת באומנות, בספורט, בכתיבה יוצרת ואפילו עם מקצועות דוגמת פילוסופיה. יש סדנאות עבודה בבתי ספר (בישול, CNC, אומנות ואפילו סדנת הורות, מרכזי יזמות ולמידה  ועוד..) אצלנו בקריית שמונה בדומה למרבית ערי הפריפריה הן פשוט אינן. אף אחד לא ישכנע אותי שהסיפור הוא 5 יח"ל מתמטיקה. ההשקעה בתלמיד בפריפריה צריכה להתחיל מגן הילדים, בה"ס היסודי ועד לתיכון. מורים מצוינים לצד תקצוב דיפרנציאלי למוסדות ההוראה. ההשקעה צריכה להתבטא גם בחינוך הבלתי פורמלי שאצלנו, בקריית שמונה לצערי לוקה בחסר.

אני לא באה לומר את הדברים כדי להעליב, אני רוצה לתת לילדים שלי כמו לילדים אחרים את הטוב ביותר. אם יהיו עוד ועוד אנשים שיביעו את דעתם מבלי לחשוש, זה יקרה. יותר מגמות בבית ספר, יותר חוגים אחרי הצהרים, תנועות נוער פעילות, מתנ"סים (ברבים) שוקקים חיים ופעילות לשמה.

לסיכום. 5 יח"ל מתמטיקה תחום שקרוב לליבי, זו לא הבעיה בפריפריה. הבעיה רחבה יותר, עמוקה יותר, מוקדמת יותר. יעידו מנהלי בתי הספר כי זו מנת חייהם יום יום.

 

  • בקטגוריה בה את 'מתמודדת' יש שישה פיינליסטים.

יש יותר מתחושה שאת תזכי באחד משני המקומות. מה את אומרת?

אם לומר את האמת לא ידעתי כלל שאני מתמודדת. תלמידים הפתיעו אותי. כשצלצלו פעם ראשונה מהתחרות הייתי משוכנעת שזו מתיחה של קרוב משפחה. לא האמנתי כלל. אני לא אדם של נִראות, פחות מעניין אותי הפרס/הזכייה. לאחר מחשבה החלטתי כן להשתתף משתי סיבות. אחת מקומית ואחת ארצית. המקומית- בשנתיים האחרונות יש דיון רציני ביותר אודות מהות החינוך בבית הספר דנציגר, על הדרך ועל הערך לצד מסורת הצומחת פה כמעט 60 שנה.

ברמה הארצית. שוב, קריית שמונה בכותרות החיוביות, איזה אושר. יש לא מעט במה להתגאות בעיר הזו. יש לא מעט פרויקטים והתעוררות מסוימת שאני מקווה שתתגבר ותביא עימה עוד ועוד בשורות טובות.

המקום בתחרות, בהחלט מחמיא אם אזכה. בפועל כבר זכיתי עצם זה שתלמידים המליצו, עצם הפרגון העצום שקבלתי מאנשי העיר לא ברור לי כלל. בית הספר שלנו שוב על המפה ועימו קריית שמונה זו המשימה לא רק שלי, לקדם את קריית שמונה במובנים חיוביים. המעמד הזה לא שלי אלא של חברי המורים מתיכון דנציגר, המעמד של בני העיר קריית שמונה.

 

לפני מס ימים התבשרנו עינב זנתי שותפתי למגמה ואנוכי כי זכינו בפרס "לוחם צדק בחינוך" מטעם עמותת קדמה. עינב שותפתי לכל דבר ועניין שנעשה במגמה שתי משוגעות שרצות קדימה ברוב המקרים כנגד כל הסיכויים.

ההצלחה היא לא המדליה, ההצלחה היא לא התחרות, ההצלחה היא היכולת להניע בני נוער, ההצלחה היא לייצג בכלי התקשורת את קריית שמונה לא במסכנות אלא בגאווה, בחיוב, בטוב. אני מקדישה את הזכייה בפרס "לוחם צדק בחינוך" לצד השותפות שלי בתחרות "המורה של המדינה" לכל חבריי המורים בקריית שמונה ובדנציגר בפרט, מרביתם עושים עבודתם נאמנה ומתוך אידיאל נאמנים לדרכם החינוכית.

 

 

אולי יעניין אותך