היום ה-26 במרץ , 2020

Select your Top Menu from wp menus

העיר מתגייסת לקניית קלנועית לאשר (מסעוד) ביטון

אשר (מסעוד) ביטון, דמות מוכרת מאוד בעיר, בעיקר בזכות חסדיו הרבים שעשה עם החיים והמתים במשך שנותיו. המנוע של הקלנועית שלו, המהווה לו תחליף לרגליים שבקה חיים, ואיתה גם העצמאות שלו. כיום הוא יושב בבית ולא מתנייד, בגלל הבעיה שנוצרה. רבים מתושבי העיר לקחו על עצמם יוזמה – לגייס תרומה בסך 20,000 ש"ח לטובת רכישת קלנועית חדשה. אם גם אתם רוצים לתרום, תוכלו לעשות זאת בכולל "כה לחי", "ליליפוט", "אלימלך", פנצ'ריית העמק", מכלוף אוחנה מהמועצה הדתית, "וידאו עמוס" או אצל רון הוד. 
שימו לב, הבאנו לפניכם את הסיפור המרגש והמצמרר שעבר אשר לפני מספר שנים, מה שמגביר עוד יותר את ההערכה ואת האהדה אליו. קריאה מהנה ומועילה:

 

 

הייתי בגן עדן, ועכשיו הגוף פצוע

אשר (מסעוד) ביטון הוא דמות מוכרת מאוד בקרב תושבי קריית שמונה. החיים והמתים. הוא בן 50, עלה לארץ ממרוקו בגיל 6, התגורר בבאר שבע עד שנת 81', ומשם הגיע לקריית שמונה מסיבות אישיות. מגיל 13 התחיל לעבוד בחברה קדישא בבאר שבע, ומאז לא עזב את המקצוע שהוא כל כך אוהב ומבצע במסירות נפש עצומה. מאז ומתמיד היה קורא אשר מזמורי תהילים על החולים משלב הגסיסה ועד לפטירה. רבים יכולים להעיד על אשר שאת הגמילות חסדים מעולם לא עשה למטרת רווח או יוהרה, אלא היה עושה זאת מאהבה ובשמחה. קצת מוזר לראות ילד בן 13 חופר קברים, משתתף בטקסי גבורה ועומד במחזות שמבוגרים לא מסוגלים אפילו לדמיין. "בתור ילד היה לי המון כח, אז הייתי עוזר בכל מה שהיו צריכים ממני. אלה השנים בהם למדתי את כל 'המערכת והתוכנה' של חברה קדישא", הוא אומר בחצי הלצה.
כשהגיע לעיר החל ללמוד בכולל, ובמקביל עבד בחברה קדישא. ערך אזכרות, שימש כקברן, רחץ גופות, וכאמור קרא תהילים על הנפטרים. ואם אתם שואלים, אז על כל המלאכה קיבל בסך הכל 500 שקלים, כשהוא אמור לעבוד כ-3 שעות ביום, אך למעשה עובד פעמים רבות 10 ואף 12 שעות, ערך הלוויות ב-02:00 בלילה, וכן הלאה. וכל זאת לשם שמיים, כמובן.
תושבי קריית שמונה מכירים את אשר מבית העלמין ומאזכרות, אך כאלה שמכירים אותו באופן אישי רואים לפניהם אדם "דרוויש", פשוט, עניו וצנוע, שגר ברחוב אילת, מחייך לכולם ותמיד משדר אופטימיות. המקרה שלו, שפורסם ברחבי העיר מפה לאוזן בשבועות האחרונים, זעזע רבים מתושבי העיר, שעטפו אותו באהבה, תמכו והתפללו לשלומו.

מוות קליני

"לא ידע האדם מה ילד יומו", מצטט אשר בתחילת התיאור של המקרה. ביום בהיר, התחיל להרגיש אשר מוזר בכל הגוף, והרגיש שעומד לקרות לו משהו. מיד נסע לקברי הוריו, וביקש סליחה על שפגע בהם במהלך חייו. "ידעתי שהולך לקרות לי משהו, היתה לי הרגשה לא טובה", הוא אומר ומתנשף בכבדות. מעתה ועד סוף התיאור, חש אשר קוצר נשימה מידי פעם, לוגם מים לעיתים תכופות, ואף מזיל דמעות במקרים בהם מתאר דברים קשים.


"באותו יום הגעתי כרגיל לבית העלמין, ובשעה 10:30 הרגשתי כאבים חזקים מאוד בחזה. אמרתי למכלוף (אוחנה, בן דודה שלו, מנהל חברת קדישא – ש.כ) 'יש לי כאבים בחזה', ומיד אחר כך הרגשתי שיד שמאל שלי כבדה מאוד ואני לא מסוגל להרים אותה. כשמכלוף ראה את זה, הוא ביקש מחיים ביטון הקבלן לקחת אותי לקופת חולים. כשהגעתי לשם נכנסתי למעלית, ומאז הפסקתי לראות. קיבלתי עיוורון. חושך. לא ראיתי כלום. המעלית עלתה וירדה פעמיים, אך לא ראיתי שום דבר, ובפעם השלישית אחת העובדות שם, יעל, הוציאה אותי מהמעלית. אמרתי לה 'אני לא רואה כלום, יש לי סחרחורת חזקה, קשה לי לנשום'. משם הכניסו אותי לרופא שראה שיש לי לחץ דם גבוה מאוד. דוקטור נדים והאחות אביבה טיפלו בי, ועשו זאת במסירות נפש. הם עשו לי א.ק.ג, ושם התגלה שעברתי התקף לב. במהלך הטיפול הגיע מכלוף ובין רגע קיבלתי סחרחורת חזקה, התחלתי לבכות ואמרתי לו 'מכלוף, תסלח לי, כי היום אני הולך למות'. באותו רגע קיבלתי דום לב. במקביל הזמינו את מד"א".

כעת מספר אשר שנשמתו יצאה מגופו ורחפה שני מטר מעל הגוף, כמו שקורה בכל מוות קליני. באותו מצב הוא ראה את כולם, שמע את כולם וממש נמצא בתוך החדר, כשנשמתו מעל הגוף, וגופו שוכב במיטה. "כשהגיעו ראיתי את כולם עם בגדים רגילים, אך את דוקטור בוריס סידלקובסקי שטיפל בי ראיתי כמלאך עם חלוק לבן. מכלוף בא אליי, חיבק את הגוף ואמר 'זהו אחי, נפרדנו'".

במצב הזה החל בוריס לטפל בו והבין כי הדבר היחיד שניתן לעשות זה לנסות לייצב את הלב ע"י מכות חשמל. לאחר חמש מכות ניסה ד"ר בוריס פעם נוספת, ואחריה קבע כי אין מה לעשות.
אט אט התחילו להגיע למד"א מכרים רבים של אשר, לאחר ששמעו על המקרה. בכל אותו זמן הוא נמצא שני מטר מעל הגוף, ורואה מה קורה בדיוק. "באותו זמן אני רואה את הרב ניסים מלכה, מרים סננס והרב קקון בוכים", הוא מספר.

הרגשת את מכות החשמל?
"הרגשתי זעזוע בכל הגוף. הרגשה קשה, התחלתי לבכות, להתפלל שירחמו על הגוף הזה"

אחרי שהרופאים הרימו ידיים, התקשר הרב ניסים מלכה לרב עמרם אפרגן, וסיפר לו על המקרה וציין בפניו את כל הפרטים, הרב אפרגן ביקש שיתנו עוד מכת חשמל, ואמר שאחריה אשר יתעורר.
חשוב לציין שהרופאים התייאשו ולא נתנו סיכוי לאשר לחזור לחיים. מבחינתם הגוף נדם. הרב ניסים סיים את השיחה עם הרב אפרגן, והפציר בד"ר סידלקובסקי לתת עוד מכת חשמל לפי בקשת הרב. הד"ר נענה לבקשה, ובמכה השביעית – לפתע  – אשר חזר לחיים, והלב החל לפעום שוב.

אמרת שרחפת מעל הגוף. מה ראית באותם רגעים?
"לאחר המכה הנוספת צעקו כל הרופאים 'יש דופק' בשמחה ואז הובהלתי לניידת טיפול נמרץ . ומשם כ- 45 דקות הייתי מחוץ לעולם הזה, ונכנסתי לחיי העולם הבא".

*

לפני שנמשיך, נביא משל על אדם שהלך לרופא שיניים אחרי ששנים הזניח את בריאות השן, ולא הקפיד על צחצוח והגיינה. לאחר בדיקה קצרה של הרופא, הוא מלמל ואמר במבט קודר "המצב לא טוב". הפציינט שאל בפליאה "מה קרה?". הדר' אמר: "ובכן, יש לך 3 סתימות, 4 עקירות, 6 טיפולי שורש, ומממ… צריך גם לנתח שן בינה בעייתית". הפציינט קם בזעם והפציר בו: "תתבייש, מי אומר לי את כל הדברים המפחידים האלה, איך אעמוד בזה?!", ענה לו הרופא: "אין שום בעיה, אם אתה רוצה להתעלם ולא לעשות אם זה שום דבר – אתה יכול לא להאמין, לקום וללכת, אך זכור כי בעתיד המצב יהיה גרוע יותר, וכשיהיו לך כאבים חזקים הרבה יותר – הטיפול יהיה ארוך, מורכב, מסובך ויקר הרבה יותר".

כן, קוראים יקרים. בדיוק כמו אותו פציינט שבחר לא להאמין או להתעלם, כך גם אתם יכולים להפסיק לקרוא החל מהשורה הזאת, אך זכרו, כי כשהאמת תתגלה לכולנו במוקדם או במאוחר, המצב יכול להיות מאוחר מידי, לכן עדיף להקשיב ולהפנים את הסיפור, כדי שנוכל להיות חכמים ונבונים לפני מעשה.

בית דין של מעלה

"פה עזבתי את קריית שמונה, את ישראל, את העולם, ומשם נשמתי עלתה לעולם האמת", ממשיך אשר.
איך הנשמה הגיעה לשם? הרגשת שהיא מרחפת?
"הרגשתי רוח חזקה מאוד מושכת אותי למעין מנהרה קטנה, שעם הזמן גודלת ומתרחבת. באותו זמן הרגשתי מן אוויר מיוחד שאין כדוגמתו. אי אפשר לתאר את זה במובנים שלנו. ומשם אני רואה אור שלאט לאט מתחיל לגדול ולהתעצם. אור אינסופי, מכל מיני צבעים, ופתאום אני רואה ארבע דמויות, שתיים מכל צד, שתופסות אותי בזרועות".
איך הן נראו?
"עיניהם יוקדות אש. ממש אש. ולפתע קראו לי 'מסעוד ביטון!' שלוש פעמים, ואמרו לי 'תעלה לבית דין'. בדרך לשם אני רואה המון דמויות לבושות שחורים, עם עיניים אדומות. ברקע אני שומע שצועקים לי 'בוא לבית הדין!'".

כאן אשר כבר מתאר בפניי בפרוטרוט מראות קשים, ודמויות שמוכרות לנו מעולם הגמרא ומספרי עיון העוסקים בעולם הבא.

באותו מקום היה לך גוף? פרצוף?
"לא היה לי שום דבר. הרגשתי שאני בחלל. כאילו אני כבשה קטנה ביניהם. כמו שאומרים, כבשה קטנה יכולה להתמודד מול 70 זאבים? ככה הרגשתי. כשהגעתי לבית הדין אותן דמויות שחורות הסתכלו עליי בצורה אכזרית, וצעקו לי 'רשע, רשע, רע! מה עשית? אתה רשע' (אשר מספר ומתחיל לבכות). לא יכולתי לענות, היה אסור לי לדבר".
למה?
"כי בבית הדין אסור לדבר. ואז התחילו להוציא את התיקים שלי. אני רואה שוב את אותם אנשים עם בגדים שחורים רוצים למשוך אותי אליהם, ואני מלא בושה".
מי אלה אותם אנשים/דמויות?
"אלה מלאכי חבלה. כולם עם זקנים ועיניהם יוקדות אש. מבטם מלא אכזריות. שם הציגו לי את החתימות שלי, כלומר מראים לי את כל העבירות שעשיתי, ואחרי שהתלחששו ביניהם החליטו שדיני הוא לגיהנום, והמשיכו לצעוק עליי 'רשע, רע'. הרגשתי חפוי ראש, התביישתי. עכשיו הבנתי פתאום את המשפט 'אוי לנו מיום הדין'".
אחרי התיאור המפורט של אשר, הוא מספר על ארבע דמויות של ילדים קטנים, לבושים בלבן עם כנפיים שמקיפים אותו. "הם סנגרו עליי, ביקשו לגשת לבית דין צדק, וטענו שלא הוגן לשפוט אותי מיד לגיהנום, בלי לשמוע על המצוות שעשיתי. משם ירדנו לעולם אחר, שדומה מאוד לעולם הזה. הגענו לבית העלמין הצבאי של קריית שמונה, שם ראינו 5 שורות של חיילי צבא הגנה לישראל, כולם לבושים לבן חוץ מדבר אחר – הסמל של צה"ל שמעל הכיס".
אתה זוכר את החיילים שראית?
"בוודאי אני מכיר את כולם: אלי אוחנה בן רחל, מרדכי פנחס, אורי אזולאי שמסר את גופו לקידוש השם. ראיתי אותו איך שהוא, עם אותו חיוך. בנוסף ראיתי את אייל בן מרגי ועוד המון חיילים שאין לי זכות לדבר עליהם, כי הם צדיקי עליון. כולם עם בגדים לבנים כמו של חיל הים. כשהם ראו אותי שמעתי אותם צועקים 'מסעוד הגיע'. הייתה שמחה גדולה".
לא הבנתי – כשראית אותם, זאת אומרת שהיית בעולם הזה?
"ראיתי את הגוף שלי פה, אבל הנשמה שלי הייתה למעלה. באותו זמן כולם עלו איתי לבית דין צדק, ואז שוב שמעתי 'רשע, רשע', ואז החיילים החלו לצעוד עליהם 'תעזבו אותו, הוא שלנו'".  
איך נראה בית הדין?
"היו שם 71 דיינים. בפנים שלהם יש אור אין סופי, היופי שלהם מדהים". 
אתה יודע מי אלה?
"אני יודע, אך אין לי רשות לומר מי הם. את הארבעה הראשונים הכרתי. שניים מהם חייהם וקיימים, שיהיו בריאים, ושניים שנפטרו בדור האחרון. לפעמים אני רואה באיזה אייטם בחדשות את השניים החיים, אז אני מיד קם לכבודם".

הכוונה לרבנים בדור הזה, כמו הרב עובדיה יוסף שליט"א?
"אין לי רשות לומר".

בסיפור שאשר מגולל נמצאים המון פרטים חשובים על התהליך והדרך בה נשפט. עשרות ילדים קטנים, מלאכים ועוד המון תיאורים ששייכים לעולם הבא, אך כדי לפרט הכל צריך לכתוב כנראה ספר ולא כתבה.
בבית דין צדק, מספר אשר, המשפט הוא ממש כמו שמספרים: ישנם מאזניים בהם מעלים את כל הזכויות בצד אחד ואת כל העבירות בצד השני, ומודדים באיזה צד של מאזניים יש יותר משקל. כלומר האם האדם עשה יותר זכויות או עבירות. כל זאת נעשה אחרי שהכניסו אותו למקווה טהרה בעולם העליון. אותו מקווה הוא למעשה המקום בו ממרקים את העוונות – קרי, העונש אותו מקבלים על העוונות. התיאור, ללא ספק, מפחיד ומבהיל, אך כמובן שבמציאות של שכר ועונש, ישנו מקום בו פורעים את החובות, ולפי תיאוריו של אשר המקום אינו סימפטי כל כך, בלשון המעטה.

"רשע, דיברת בבית הכנסת!"

"ככה יעשה לאיש שמרד בקולו" – זה מה ששמע אשר בזמן שסבל על כל עוונותיו. גם אחרי ש"שילם" על עוונותיו וחזר לבית דין צדק, שמע אשר את המשפט שחזר כל כך הרבה פעמים 'רשע, אתה דיברת בבית הכנסת!'. "התחילו לצעוק עליי 'למה דיברת בבית הכנסת'", הוא מספר. כשאשר מתאר את מה שאירע לו, הוא כמעט נחנק ומתחיל לבכות.
עדיין לא יכולת להתגונן?
"לא. ויותר גרוע, הושיבו אותי מול מסך שמקרין כביכול סרט בו הראו לי את כל חיי, מהרגע שנולדתי ועד הרגע שבו עלתה נשמתי למעלה".

איך אתה רואה את הסרט – בטלוויזיה, במסך? כמו במקרן?

"אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל להבדיל מקודש לחול, זה כמו מסך. אתה רואה מיום שנולדת, כולל הבר מצווה, כולל הכל עד היום הזה. מראים לך מה היית עושה בחדרי חדרים, בפומבי, ממש הכל. כמו שסיפרתי, נענשתי על דיבור בבית הכנסת. הראו לי את כל הפעמים שדיברתי בהן, ועם מי דיברתי, מי פנה אליי ואיך עניתי לו".
על מה עוד הענישו אותך?
"היו הרבה סיבות, אך אחת החמורות היא חילול שבת. על זה שבכיתי בשבת, וכעסתי בשבת כשהייתי בצער".

ומה לגבי חילול של פרטים קטנים כמו מלאכות בורר, עירוב וכו'?
"בוודאי, אפילו על טלטול של פרטים קטנים. למרות שהקפדתי, האשימו אותי שלא ידעתי איך לעשות את זה כמו שצריך".

אחרי שהקרינו לאשר את הסרט, התחיל המשפט בבית דין צדק. כאמור, המשפט נערך בצורה של חובות מול זכויות. "כשהגעתי הביאו לי צנצנת מלא במים ואמרו לי 'זה הבכי שלך, על כל הצרות שעברת', הכל שם ספור", הוא מספר. "אח"כ לקחו את הייסורים שלי ושמו אותם ליד הדמעות. צריך להבין, באותם רגעים הייתי בפחד איום. לא הבנתי מה קורה איתי, לא ידעתי מה הולכים לעשות איתי. אח"כ, לאחר ספירת כל החובות והזכויות שלי, התברר שיש לי יותר זכויות. ואז שני אנשים לבושים בלבן לקחו אותי למקווה טהרה, קילחו אותי, ומשם הכניסו אותי למקווה טהרה גדול, שם הטבילו אותי, ואז הייתה לי זכות להיכנס לגן עדן התחתון. זה מקום בו אפשר ליהנות מהחיים הנצחיים, ואתה נהנה מכל רגע ושנייה".

מי היה שם?

"ראיתי את ההורים שלי, כולל דוד מרקו, ואת אלי אחי, כשכולם שמחים ושואלים 'למה באת לכאן'? ראיתי ממש את כל המשפחה שלי שנפטרו, עליהם השלום. ראיתי את כולם, בלי יוצא מן הכלל. לאחר מכן ראיתי שורה של צדיקים ורבנים כשיושבים ועטרותיהם בראשיהם, והוגים בתורה ובגמרות".

מה חשבת/הרגשת?

"היה לי תענוג. כבר לא היה חשוב לי לחזור לכאן בכלל. רציתי להישאר שם . צריך להבין, הכניסו אותי לגן עדן לאחר ויכוחים סוערים בין אלה הלבושים בלבן שהם היו מעטים לבין אלו הרבבות שהיו לבושים בשחור, ובסופו של דבר הוכרעו אלו עם השחור ונעלמו כאילו לא היו בכלל. ואז הראו לי שולחן מזהב ואמרו לי "ראה, אלו הם עוונותיך". הראו לי גינה גדולה וירוקה עם כל מיני צמחים ופירות, הכול בצבע ירוק, ואמרו לי 'זה החלק שלך'".
אז איך בעצם חזרת לכאן?
"הראו לי אדם בעל עדרת פנים ואור קורן מפניו. נשארתי המום כרבע דקה. הוא אמר לי בטון כועס 'אני לא רוצה לראות אותך פה אצלנו. אני רוצה לראות אותך במירון', וחזר על זה שלוש פעמים. אח"כ נתן לי מכה על המצח בידו הימנית, במקום שמניחים תפילין של הראש. משם לקחו אותי כשאני מלווה באנשים לבושים בגדים לבנים לחדר גדול ועצום. לפתע הרגשתי שמישהו דוחף אותי, ומיד חזרתי לגוף שלי כשאני בחדר ניתוח, ומצנתרים אותי. שם  הרגשתי שאני מרחף מעל הגוף שלי כיונה, בוכה וצועק 'תצילו אותו תצילו אותו'. משם חזרתי לגוף שלי".

מאותו רגע הטיפולים הקשים באשר הצליחו, ולאחר מספר חודשים הוא עבר לשיקום קשה מאוד, ללא ציפיות מיוחדות בעתיד. אך בחסדי השם, אשר חזר להיות בריא ושלם, מתפקד כמעט לבד, ואט אט לא נשאר זכר למקרה הקשה שעבר. מאז שחזר לדבר הוא מספר על  המקרה לכל מי שרק רוצה לשמוע את האמת. היום הוא מרצה, עורך חוגי בית, ואף החל בכתיבה מפורטת של הסיפור שעבר. במהלך היום הוא לומד תורה בכולל "כה לחי" במשך שעות רבות, מאחר וכבר הבין ב-100% לאן יגיע. גם אנחנו, אגב, נגיע לשם. אתם מכירים אדם שלא נפטר בשלב מסוים בחיים?

את  הסיפור המרגש מאמתים ראש העיר הרב ניסים מלכה וד"ר בוריס סידלקובסקי, הרופא שטיפל באשר. ניסים: "אחרי שנודע לי הדבר הגעתי מיד לבית החולים בבהלה, מיד התקשרתי לרב עמרם אפרגן מקרית אתא (אח של "הרנטגן" – ש.כ), וסיפרתי לו על המקרה. הוא ביקש שננסה לתת עוד מכה אחת, ואמר כי נראה ישועות. וכך היה. בתור אדם מאמין ידעתי שניסים כאלה קורים, אבל לראות את זה ממש מתרחש מול העיניים – זה דבר אחר".

האמנת שהוא יחזור לחיים?
"אם לא הייתי מאמין לא הייתי מתקשר לרב, אבל כשזה קורה, אתה צובט את עצמך ושואל אם זה באמת אמיתי".

אשר מספר שבזמן שהוא מת מוות קליני, נשמתו הייתה בחדר והוא ראה את כל המתרחש.

"זה בהחלט נכון. אחרי שהוא חזר לחיים והיה יכול לדבר, שוחחנו והוא סיפר לי פרטים שאירעו בחדר באותו זמן – מי נכנס, מי יצא, מה אמרנו, מי בכה, מה אמרו עליו. הוא מעולם לא היה יכול לדעת את הפרטים הללו אם נשמתו לא הייתה נמצאת בחדר. הוא הרי היה מת כביכול".

ד"ר סידלקובסקי מספר: "זה היה מקרה קשה מאוד של דום לב ומוות קליני. הבנאדם לא נשם, ואפשר לומר שאנחנו הרופאים כבר התייאשנו. אבל כשהוא חזר לנשום זה היה ממש מפתיע".
אתה בתור דוקטור, יכול להגדיר זאת כנס?

"בוודאי שזה נס, אי אפשר להגדיר זאת אחרת".

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad