היום ה-19 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 07.03.2014

בס"ד

 

עושים 'פְּנְסִים' לפנסיה שלנו

אם לא שמתם לב, אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת מעמדות, ובמקום מעמד חברתי-כלכלי אישי, המלחמה היא בין מרכז (מדינת תל אביב) לבין הפריפריה.

שותפות הגורל שלנו אינה מתבטאת רק בנושאי ביטחון, אלא בחיי היום-יום בכל שׂדרות החיים, החל מהמים שיוצאים מהברז, המחיר שאנחנו משלמים עבור המוצרים שאנחנו קונים בסוּפּר ובשוק וכלה בשכר שאנחנו מקבלים תמורת העבודה שלנו.


אם לא שמתם לב, אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת מעמדות, ובמקום מעמד חברתי-כלכלי אישי, המלחמה היא בין מרכז (מדינת תל אביב) לבין הפריפריה.

שותפות הגורל שלנו אינה מתבטאת רק בנושאי ביטחון, אלא בחיי היום-יום בכל שׂדרות החיים, החל מהמים שיוצאים מהברז, המחיר שאנחנו משלמים עבור המוצרים שאנחנו קונים בסוּפּר ובשוק וכלה בשכר שאנחנו מקבלים תמורת העבודה שלנו.

בכל פרמטר שלא תבחרו, ידינו על התחתונה.

המושג 'עשיר' 'אמיד' 'מיליונר' או 'מבוסס' הוא יחסי מאוד, ולצורך הדוגמא ניקח את הבית שלנו.

אם למישהו בקריית שמונה יש וילה או דירה בקומות, ערך הנכס שלו קטן בעשרות, ובמקרים מסוימים במאות אחוזים מנכס דומה במרכז הארץ. במילים אחרות, עבור הכסף שיקבל תושב קריית שמונה עבור בית הקרקע שלו בקריית שמונה הוא יוכל לקנות דירה בבית דירות (בלוק) במרכז.

הכסף עובד טוב יותר עבור בעליו במרכז יותר מאשר בקריית שמונה.

יותר מכך. הסיכוי להשיג בית משלך בקריית שמונה קטן יותר היום מאשר מי שרוצה להשיג דירה בגוש דן. נשמע מופרך?! ממש לא. עם כל הבכי והנהי על המצב, מחירי הדירות במרכז המשיכו לעלות מעל עשרה אחוז השנה. המחיר עולה רק כאשר יש ביקוש ורק כאשר יש כח קניה. את שני הדברים הללו אין לנו כאן בדומה למה שיש לתושב במרכז הארץ.

הבעיה אינה מסתיימת בבעיות הנקודתיות. הבעיה חריפה בגלל שהמגמה אינה לטובתנו. הסחף רק הולך וגדל ונעשה דורסני יותר. אם למישהו הייתה תקווה שאם ההווה אינו קל, אז בשנים הבאות, בפנסיה יהיה טוב יותר, הוא מגלה שזה לא מה שהולך לקרות.

על הפנסיה שלנו חוגגים יותר מידי גופים ויותר מידי 'סוכנים' ונראה שהפנסיה שלנו היא הפרנסה שלהם, ושנשבור את הראש בזיקנה. אם אנחנו יכולים לגלות מידה מסוימת של סלחנות כלפי עוולות מסוימים, הרי שאין סליחה ואין מחילה כלפי העוול שנגרם למאות אלפים בפגיעה בפנסיה שלהם. חוסר הוודאות באשר למה שתקבל כאשר תגיע לפנסיה רק הולך וגדל, והביטחון הקיומי לעתיד הולך ומתפוגג. הבעיה חמורה שבעתיים כאשר מדובר בתושבי הפריפריה כי נקודת הזינוק שלהם בהתמודדות עם כל נושא שמתייחס לביטחון קיומי בעתיד חלש ולא יציב.

לפי מה שהולך ומתפתח, הסיכוי שמישהו ידאג לנו, אפסי. ולכן, יש מקום להחליף 'דיסקט' ולדרוש מהממשלה שתדאג לרשת ביטחון כלכלית לתושבי הפריפריה. זה צריך להתחיל בדאגה לפיתרונות בנושא התעסוקה ולהסתיים בערבות המדינה על החלק היחסי של הפנסיה שכל מיני גופים 'אוכלים' לנו במהלך השנים, ומדובר בעשרות אלפי שקלים לאדם.

הדרישה אינה בשמים ותבטיח קיום סביר מהפנסיה בבוא העת.

 

 

 

הדוב הרוסי והחמור האמריקאי

מה עשינו שמגיע לנו העונש שנקרא ברק חוסין אובמה?!

מדוע אין לנו איזה טרומן, רוזוולט, צ'רצ'יל או קנדי?

איך נתקענו עם האובמה הזה…

עכשיו ברצינות. ככל שהדוב הרוסי עובר מאיומים למעשים, ה'חמור' האמריקאי חושב שהוא אריה או סוג של נמר ומסתפק בלהשמיע נהמה לא ברורה.

יתרוננו במאה העשרים ואחת, היא ההיסטוריה והחוויות שעברו אומות העולם לפנינו. לנו נותר רק ליישם את הלקחים.

הלקח הראשון הוא שצריכים להאמין למה שאנחנו רואים ושומעים. אירן אומרת שהיא רוצה להשיג נשק גרעיני כדי לחסל את ישראל (הישות הציונית), צריך להאמין לאיראנים.

אסד אומר שהוא יחסל את ה'מורדים', צריך להאמין לו. החמאס אומר שכל ארץ ישראל שייכת להם ובהזדמנות הראשונה הם ישחטו את היהודים, צריך להאמין להם.

הנשיא הרוסי אומר שחצי האי קרים שייכת לתושביה דוברי הרוסית והוא 'יגן' עליהם, אמר ועשה.

מנגד, עומד ה'חמור' האמריקאי ומאיים על העריץ הסורי אסד שאם הוא ישתמש בנשק כימי, זה מבחינתו חציית קו אדום וארצות הברית תפעיל כח, ואסד משמיד את בני עמו בנשק כימי ולא נשמע ציוץ מאובמה, אז אנחנו צריכים להאמין שאובמה לא יעשה דבר אם חלילה אנחנו היהודים נעמוד במצב שנצטרך עזרה מאמריקה, והיא לא תגיע…

הלקח החשוב הנוסף הוא שמדינות העולם פועלות לפי אינטרסים המשרתים אותן, לא מדינה אחרת. ולכן, כל בר דעת מבין שאין אינטרס למדינות העולם להקריב את חייליהם כדי להגן על מדינה אחרת.

המסקנה לכן, כושר עמידה על האינטרסים החיוניים לקיומנו חייב להישמר. אסור שהתעמולה השמאלנית ושטיפת המוח תגרום לנו לחשוב שהמציאות משתנה בהתאם לדיבורים על שינוי אצל אויבנו.

כדי לעמוד איתנים אנחנו חייבים חוסן אישי-נפשי ומנהיגות שתנווט בין הדמיון למציאות. לכן, חשוב שראש הממשלה בנימין נתניהו יחוש את הגיבוי כל אימת שהשנטי-בנטי העולמי עולה על גדותיו.

ומה קורה בין הדוב ל'חמור?! הדוב מלקק דבש בחצי האי קרים וה'חמור' שלח את שר החוץ שלו, קרי (קרי קרים…) שיספר סיפורים לאוקראינים.

 

 

 

אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו

עכשיו הזמן לקחת את ההגה החברתי לידיים

ראש הממשלה חייב להוביל את המהלכים החברתיים במדינה, כראש ממשלה

בסקר שנערך השבוע עולה שהפופולאריות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ירדה, או במילים אחרות, מעל שישים אחוז לא מרוצים ממנו.

אולם, כאשר בודקים מה הסיבה עולה התוצאה הלא מפתיעה שכחמישים אחוז לא מרוצים ממנו רק בגלל הנושאים החברתיים.

…זכינו בראש ממשלה (נא לא לקלל) שעל פי מבחן התוצאה הוא פשוט טוב, מה לעשות…

יתרה מזאת, גם יריביו מודים שאין בנמצא מועמד שיכול למלא את תפקיד ראש הממשלה, הן מבין אלו המתיימרים להחליפו והן מבין אלו שאחרים חושבים שהם יכולים.

ולכן, על ראש הממשלה בנימין נתניהו לקחת לידיו את ההגה החברתי-כלכלי ולעשות מספר מהלכים מהותיים למען אזרחי המדינה ובעיקר למען העתיד שלנו כאן.

הצעד הראשון והחשוב הוא בהפחת תקווה אצל הצעירים משוחררי צה"ל, בוגרי אוניברסיטאות ובכלל, שמדינת ישראל היא-היא הבית שלהם, ואין זולתה. ראש הממשלה חייב לייצר תהליך כולל בו זוג צעיר (ובכלל) יוכל להשתכר די כסף לרכישת בית, להעניק חינוך טוב לילדיו, ולהביא הביתה מזון במחיר סביר. ואופק רחוק.

לשם כך על ראש הממשלה להוביל חזון שיהיה בו מימד לאומי וכדאיות אישית לצעירים. צריך להכריז על הגליל והנגב כאזורים מועדפים להתיישבות לאומית לעשרים שנה לפחות, שתושביו ואלה שיחליטו להעתיק את מקום מגוריהם לשם יזכו בהטבות (ממשיות) ברכישת דירה, במקום עבודה ובתמיכה כספית בהשגת חינוך מיטבי לילדיו (חוגים ותגבורים לבגרות מסובסדים).

ברגע שהמדינה תקל על אותם זוגות בדיור, חינוך ותעסוקה, הם יוכל להתפנות ולהתמודד עם יתר המטלות בכוחות עצמם.

היום, אין כמעט סיכוי לזוג צעיר להצליח כאשר אין לא ביטחון תעסוקתי, אין לו דירה ואת החתונה הוא דוחה למועד לא ידוע.

הדור הצעיר הוא הביטחון והתקווה ליצירת חברה בריאה וחסינה המבטיחה את עתידם של הצעירים ושל מדינת ישראל לדורות.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad