היום ה-29 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 23.05.2014

דוד לוי

נשיא של העם שבא מהעם

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד פוטנציאל של בושות בבית הנשיא & העם בשל לנשיא שבא מהעם, באמת

אחרי ש'זכינו' להיות עדים לזובור המסורתי שעושים כאן לכל מי שמרים ראש מעל גובה הדשא ורוצה להתמודד על תפקיד ציבורי, אנחנו יכולים להתייחס להודעתו של יו"ר הכנסת יואל אדלשטיין שהכריז על מועד להתמודדות לתפקיד נשיא המדינה (10.6) ושם קץ למחול השדים (בינתיים).

…מבלי לפגוע במועמד זה או אחר, נכון לעכשיו עומדות על קו הזינוק שתי קבוצות של מתמודדים. הראשונה, ה'חברים' מהמועדון, מהכנסת. הדינאמיקה בין חבריה פשוטה מאוד, דינמיקה יְשָנָה ואינטרסנטית של "תן-קח".

השנייה, קבוצה ובה מועמדים ומועמדות שהמשותף להם זה היותם מחוץ למועדון החברים.

בהנחה שכולם ישיגו את עשר החתימות הנדרשות מחברי הכנסת ולא זו תהיה הבעיה שתמנע את התמודדותם, אני רוצה לדבר על המועמד הראוי להיות "הפנים של העם ויושבי הארץ". הנשיא הבא צריך להיות חלק טבעי מריקמת החברה הישראלית. ריקמה טבעית, לא מלאכותית, ובטח לא מזויפת.

מי אנחנו? למדינת ישראל, מדינת היהודים, יש מסורת בת אלפי שנים. יש תשתית ערכית, יש את תורת ישראל שהייתה מפת דרכים לעמים ומדינות אחרות עם בשורת החירות, הצדק והשוויון. יש גם מיעוטים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדווים, צ'רקסים ועוד.

הנשיא צריך לשאת בגאון ובענווה את נס הבשורה היהודית על מורשתה וערכיה. הוא צריך להיות דוגמא ומופת בחייו שלו לערכים הללו, ולא רק לדעת לומר "בעזרת השם" מן השפה ולחוץ. הנשיא צריך להיות בבואה של הפרופיל הישראלי-יהודי שתרם ביבלות ידיו לתקומתה של מדינת ישראל. הפעילות הציבורית שלו חייבת להיות חפה ממחלת הדַבְּקֵת לשׂררה בכל תנאי' או עד שהמוות יפריד בינו לכיסאו.

הנשיא הבא צריך להיות נקי מכל רבב של מעשים פסולים ואבק של חשד בהתנהלותו האישית.

הייתי רוצה שהנשיא הבא יביא לידי ביטוי את הגשמת החלום הציוני גם ובעיקר של מי שבנו ואיכלסו את הפריפריה, או במילים מכובסות, "ישראל השנייה".

הנשיא הבא צריך להיות מי שהוכיח בתפקידיו הציבוריים שאינו מתחנף ואינו ירא מאימתם של ממליכי מלכים ורוקחי מזימות. אינו קורץ ואינו מתפתל כדי למצוא חן בעיניהם של מי שלא צריך למצוא חן עיניו (כל אדם).

הנשיא הבא צריך להיות דוד לוי כי יש בו את מירב התכונות שהופכות את האזרח דוד לוי לנשיא המדינה.

 

 

 

בני גנץ, אל תהיה כלי בידי הפוליטיקאים. שמור על צה"ל

הויכוח סביב קיצוץ תקציב הביטחון נוגע לכולנו, גם אלה החושבים שהשלום עכשיו ואפשר כבר להתפרק מהנשק ולקחת לריאות עשן מתקתק.

…מה שמדאיג בויכוח על תקציב הביטחון זו לא רק הדרך העקומה, אלא הנכונות של כל הצדדים להפוך את תהליך קבלת ההחלטות לסוג של ריאליטי. טריקים, שטיקים, טקטיקות ואסטרטגיות, הם מושגים שאימצו הפוליטיקאים והגנרלים כחלק מהתחמושת החיה אשר הם יורים אלה על אלה.

אותי, בתור אזרח, לא מעניינים השמות והתפקידים של ה'מערבבים' את הדייסה. אני רוצה להיות בטוח שהם דוברים אמת, גם אם אנחנו לא מקשיבים להם. אנחנו רוצים להיות שקטים שגם אם מישהו מהם טעה וקיבל החלטה שגויה עם כל מה שמתלווה לכך, הוא טעה בתום לב כדרכם של בני אנוש לטעות לעיתים.

יש בינינו רבים שעדיין משלמים את מחיר הטעויות וההרפתקאות של הפוליטיקאים והגנרלים, אם כמשפחות שכולות, אם כפוצעים בגוף ובנפש ואם כאלה שאיבדו את אמונם במדינה לגמרי.

יותר מידי פרטים שלא מסתדרים עם האמת זולגים לתקשורת, ומלבד העובדה שהכנסת מענישה את השליחים, היא ממשיכה את המשחק המסוכן, משחק בחיי אדם.

זכותנו לדעת את האמת, אם אכן הקיצוץ פוגע בכושר הלחימה של צה"ל? האם חוסר התקציב 'התגלה' רק עכשיו, או שהיה ידוע כבר בתחילת השנה? האם משרד הביטחון משתמש בצה"ל וברמטכ"ל כדי להשפיע על דעת הקהל ולגרום למשרד האוצר לא לקבל החלטה מחויבת המציאות? ועוד שאלות רבות, שלא בטוח שמסבכים את התמונה עוד יותר.

במקרה הזה, לצערי נדע מי צדק רק אם חלילה תהיה קטסטרופה ויקימו ועדת חקירה ממלכתית.

אבל, שוב זה יהיה מאוחר לרבים מאיתנו.

 

 

 

אלימות סרטנית

האלימות והשחיתות הם הסרטן של המדינה. כמו סרטן, כך השחיתות והאלימות מתפשטות ומשתקות מערכות ואברים חיוניים, ובסוף הן מכריעות את הגוף כולו. אם אצל אדם זה מסתיים לעיתים במוות, הרי שמדינה לא 'מתה' וקוברים אותה. המדינה הופכת ממדינה דמוקרטית הפועלת על פי מינהל תקין, מערכות חקיקה, משפט ואכיפה, למדינת העולם השלישי.

לכאורה יש מדינה, למעשה אין.

…כאשר המדינה לא מצליחה באופן עקבי לתת מענה על מעשי אלימות ושחיתות, היא משדרת הזמנה לעוד אלימות ופשע.

כאשר במשך שנים חבורת פרחחים פוגעת באופן שיטתי באזרחים חפים מפשע והם לא נתפסים, הכרישים מרגישים ביטחון לצאת לעבודה ביתר נועזות

איני מתכוון דווקא לארגוני פשע, גם אבל, לא רק.

אני מדבר על הפרח המתבגר היוצא לבלות בפאב עם מזומנים ו…סכין. אני מדבר על אדם היוצא להביא לחם לילדיו, ונוהג בזהירות ומקפיד על תג ותמרור, ומישהו ששתה טיפה מיותרת מהאלכוהול מאבד שליטה ורוצח אותו על אשמה בכפו. המסכן חוזר בשקית ניילון במקום עם חיוך על הפנים ושמחה בלב על שהביא פרנסה לביתו.

הדוגמאות רבות ונוגעות בכל תחומי החיים של כולנו.

לא צריך להיות חייל בארגון פשע כדי להגיע למצבים הללו. זה יכול להיות כל אחד ואחת מאיתנו הנקלע לסיטואציות פוגעניות מצד הזולת. זה יכול להיות אפילו אביו של ילד שנפגע בצורה כזו או אחרת מחבריו לכיתה, מהמורה או המנהלת, שבמקום לברר ולבדוק את העניין, הוא נוקט באלימות המתגלגלת לתוצאות חמורות וקשות.

בשבוע החולף הופנו הזרקורים לעבר המושחתים ובראשם ראש הממשלה לשעבר אולמרט. המקהלה המתוזמנת של חבריו מכל הקשת הפוליטית וממקצועות עריכת הדין. האליטות ששגשגו בכל פעם שאולמרט נשא תפקיד ציבורי רם מעלה והיה קרוב יותר לכספת, כולם יצאו במתקפה שלוחת רסן ובוטה על מערכת המשפט ועל השופט דוד רוזן כדי לגמד ולקעקע את השורה התחתונה שכתב בגזר דינו של העבריין.

לשמחתנו, המתקפה הזאת ניגפה מול התגובה הציבורית החד משמעית שתמכה בשופט ובמערכת המשפט.

השבוע שוב מככב שופט, אלא שהפעם בנסיבות חמורות של אלימות ובהצתת רכבו.

אם אנחנו האזרחים, שכל אחד בפני עצמו קטן ופגיע, נעמוד כאיש אחד מול כל תופעות אלימות שנתקל בה, יש סיכוי טוב שהאלימות תיעצר, לפחות בסביבתנו.

 

 

 

תנובה העטינים של המדינה

תנובה נמכרה למרבה במחיר, ובמקרה של הקונה, גם למרבה בתושבים, חברה סינית.

לפני שמביני דבר בכלכלה גלובלית יסננו לעברי שאני בור חסר ידע כלכלי בסיסי, אומר שלא מדובר רק בכלכלה. מדובר בכבוד. מדובר בסמל.

עַם או מדינה שהופכים כל נכס לסחיר, זה עם שימכור את ה'אמא' שלו למרבה במחיר, וסליחה על השפה.

"תנובה" אינה חברה וירטואלית. זו חברת המזון הגדולה במשק והיא צמחה מתוך ההוויה הציונית-יהודית המתחדשת בישראל.

הקוטג' שכיכב במחאה החברתית שיקף מצוקה חברתית, ולאו דווקא את המוצר עצמו. כילדים, ידענו שיש אותנו, ילדי השכונות הצנומים שהמעדן שלהם הוא לחם מרוח במרגנינה וסוכר מפוזר מעל, וילדי המושבים והקיבוצים, או בקיצור 'ילדי תנובה'. הדברים לא נכתבים מתוך כעס או קינא, חלילה, אלא כעובדות חיים עליהן גדלנו.

תנובה הייתה שם תמיד וליוותה אותנו בחלב בבקבוקים, חלב בשקיות פלסטיק, הלבן והלבנייה ויתר המוצרים בלבן, אם כנוזל, גביש או מוצק. תמיד תנובה ותמיד באהבה.

…ועכשיו? 'תג מחיר' לעטינים של המדינה והעברת השליטה לידיים סיניות. עוד X על תוצרת ציונית-יהודית בתקומתה של ישראל. עצוב.    

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad