היום ה-30 בנובמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 29.11.2013

בכל פעם שנפטר ידוען מתחום הפוליטיקה, הדת או האמנות, אני חוזר לשאלה המציקה. מדוע בחייו של אדם לא מתנהגים אליו כפי שמתנהגים אליו אחרי מותו?

בכלל, אם היו אומרים עשרה אחוז ממה שאומרים לאדם אחרי מותו, בחייו, היינו נראים אחרת.

…הלא נשמתו של אדם היא אותה נשמה והיא נצחית. האדם שנמצא בעולם הזה ועוטה גוף חומרי הוא ממש אותו אדם/נשמה שבבוא היום ישתחרר מהכלא הגשמי ויעלה במעלית או טיסה לעולם הבא.

אז מדוע לא לעשות מאמץ ולומר לאדם את הדברים שממילא אתה אומר לו בהספד?! זה ימשיך להטריד אותי, כנראה.

 

…לכתו של הזמר אריק איינשטיין ז"ל השבוע הכתה אותנו בהלם, כמו שאנחנו מופתעים פעם אחר פעם מלכתו של כל אהוב או חבר. הרי אנחנו יודעים שאין אדם החי לנצח בעולם הזה, ובכל זאת אנחנו מופתעים.

אחד ההסברים ל'הפתעה' היא העובדה שאנחנו חושבים על עצמנו. מי מאיתנו חושב על כך שביום מן הימים הוא יעזוב כאן הכל, ויטוס אל העולם הבא?!

אריק איינשטיין, הוא מסוג האנשים שבגלל אמיתיותם ובגלל הצניעות והענווה שלו, יכול להפוך את המחשבה שחיינו אינם נצחיים כאן לעובדה.

איינשטיין היה צנוע אמיתי, איש משפחה החיי בדלת אמותיו בביתו, ובעולם אין סופי של חופש מחשבה וחופש יצירה.

לא 'זכינו' לראות אותו חי חיי ראווה מנקרי עיניים, מלווה ב'מאבטחים' ועוד סמלי מעמד שעיקרם אשליה.

בחייו היה איינשטיין מיוחד מכל בחינה אפשרית. הוא לא הופיע בציבור, לא הופיע על במות ופרט להקלטת שירים מידי זמן, הזוהר המזויף היה לו לזרה.

איינשטיין היה בן אדם כמוך וכמוני, שמקצועו היה זמר ותו לא.

ההזדהות עם הכאב והבכי על לכתו של אריק איינשטיין התאפשרה בגלל שכולנו היינו רוצים להיות אריק איינשטיין האדם. האיש שלא מזיק לזולתו, אינו פוגע במישהו רק בשביל לפגוע. אריק מימש בשבעים וארבע שנות חייו את הממרה 'חייה ותן לחיות', שכל כך חסרה לנו במדינת ישראל של 2013.

השבוע הוא שאב מכולנו את הטוב שבנו, הוציא לאוויר העולם את הטוּב והאהבה שמצויים בנו בשפע אבל אנחנו מתקמצנים לחלוק אותם עם אחרים.

כמה סמלי היה שמיתר אחד שפקע בליבו הצית לבבות כה רבים. היה צריך להביט בתמונות של האנשים מכל הגילים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לזמר כדי להבין שהכל בא מאותו הלב ומאותה אהבה.

שוב הנערים והנערות עם הנרות. התמימות והאמונה השתלטו על הכיכר והביעו בדרך כה פואטית וכה נאיבית את מה שהם חושבים שחסר לנו, אור ואהבה.

…יש לקוות שנדע לקחת מעט מהאור של הנרות שהדליקו הילדים בכיכרות ולצרף אותם לאורות חנוכה, לשאר ימי השנה, ונזכור שאת האור הזה הביא אריק איינשטיין שמיתר אחד בליבו פקע והרטיט מיתרים רבים. יהי זכרו ברוך.  

 

נ.ב

לצד הדברים החמים והכנים לגבי אישיותו ודמותו של אריק איינשטיין האדם והזמר, הערה.

התנהלותה של התקשורת במקרה הזה כמו במקרים דומים בעבר, ראויה לבחינה מחודשת וקביעת כללים.

עם כל האהבה, אי אפשר להיות חשוף במשך ימים שלמים למוזיקה, שיחות, סרטים וכתיבה על אדם אחד, ולא משנה מה מעמדו.

העובדה שהתקשורת הישראלית עשויה גוון אחד של עורכים, מגישים ודוברים, באה לידי ביטוי בכך שזכות הבחירה שלך כמאזין וצופה לא הייתה קיימת וכולם היו ערוץ שידור אחד.

חשוב להדגיש, הדברים לא מכוונים רק למותו של אריק איינשטיין, אלא, כתופעה שיש מקום לשנותה.

 

 

כל הכבוד

הכבוד ניתן לשר החינוך הרב שי פירון על ההחלטה להמיר שלושה שבועות מימי חופשת הקיץ להמשך פעילות במסגרות של משרד החינוך.

מבלי להיכנס לפרטים, זהו הישג גדול וסוד הצלחתו טמון בעובדה שאינו פוגע במורים. המורים ימשיכו ליהנות מחופשתם כמימים ימימה.

שר החינוך הרב פירון, לא יכול היה להצהיר על המהלך לוּ שר האוצר יו"ר מפלגתו יאיר לפיד לא היה חותם על ההמחאה.

זוהי עסקה מוצלחת מכיוון שכולם יוצאים ויותר מחצי תאוותם בידם. המורים כבר אמרנו, ההורים מקבלים אורך נשימה לא מבוטל לעוד שלושהשבועיות של חסד ושחרור מהקטנים המשועממים והקלה משמעותית על תקציב המשפחה. הילדים, אולי יוצאים מעט מאוכזבים, אולם במקרה הזה מוטב שיהיו מאוכזבים בגלל שלקחו להם מספר ימים של "כיף" ולא יהוו מטרד לסביבה וסיכון לעצמם.

והלקח הכי חשוב הוא שבמקום שמשלבים אינטרסים אמיתיים של יותר מגורם אחד, מוסיפים את הלב והנשמה, התוצאה חיובית.

לידיעת הפוליטיקאים.

 

 

ביזיון

 

ביזיון, זה מה שקרה במשפטם של הפורעים משפרעם.

רק רגע. הביזיון הוא ביזיון ואינו מתייחס למעשה הרצח של החייל היהודי. נא לא לערבב.

נחזור לביזיון.

יש עדיין גורמים בחברה הישראלית שאינם מוכנים להפנים שעדיין אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת הקוממיות שלנו.

נכון לעכשיו ידינו על העליונה. יש לנו מדינה (נפלאה), איננו תלויים לחסדיהם של הגויים ויכולים להביא לידי ביטוי את היותנו בני אדם-יהודים חופשיים כיתר עמי העולם החופשי.

…הביזיון זועק לשמיים כאשר אתה שומע את ההמונים המשולהבים המאיימים על רשויות החוק "אם לא נקבל את מה שאנחנו רוצים".

המצב לא פשוט וחבל שתהליך השחיקה שלנו כמדינת חוק מואץ לטובת הערבים ומנגד נעשה קשוח ובלתי מתפשר כלפי יהודים באשר הם.

יש לקוות שמישהו יסיק את המסקנות, והן פשוטות. כולם, אבל כולם שווים בפני החוק.

 

 

 

 

הבחירות הסתיימו, הבעיות מתחילות

הבחירות לראשות העיר ולמועצה הסתיימו, אולם כל הנושאים ללא יוצא מן הכלל שעמדו על סדר היום הציבורי נותרו, וחלקם אף החריפו.

נקדים ונאמר שיש לכבד את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות ולעשות הכל כדי שהעיר תפיק את מלוא התועלת.

בראש סדר הבעיות הבוערות עומד הגירעון של העירייה ואם לא ייעשו מהלכים דרסטיים, ולא ימצא פיתרון לטווח הארוך, המצב יגיע לידי קטסטרופה. מי שלא מאמין, שיסתכל על (חלק) מהרשויות הערביות בהן סעיף ההוצאה פעיל, וסעיף ההכנסות קטן וגם הוא יציב.

כדי לטפל בגירעון יש שתי אפשרויות. הראשונה להגדיל את ההכנסות והשנייה להקטין את ההוצאות ולהתנהג בהתאם ליכולת התקציבית של הרשות. לא להוציא יותר ממה שיש לך.

במקרה של קריית שמונה צריך לשלב בין שתי האפשרויות. גם להגדיל הכנסות וגם להקטין הוצאות.

אחד הסעיפים שתלויים בהנהגה בהקטנת ההוצאה היא שכרם של נבחרי הציבור קרי, ראש העיר וסגניו (בשכר).

עינו של איש אינה צרה בשכרם, אולם צריך להבין שלא יהיה תוקף מוסרי לשום פעולת קיצוץ בהוצאות התקציב, אםשכרם של ראש העיר והסגנים יגדל/ימומש אחד לאחד.

על פי פקודת העיריות רשות בסדר גודלה של העירייה יכולה למנות שני סגנים בשכר ועוד סגן אחד בתואר.

ההערכה היא שעלות שכרם של שני סגנים היא מעל מיליון שקלים בשנה. במיליון שקלים אפשר לעשות המון במצבה הנוכחי של העירייה, ולכן זהו אחד הנושאים הראשונים שצריך לדון בהם.

יש כמובן אלטרנטיבות המשלבות בין היכולת של העירייה ובין הצורך לשלם שכר, והיא התבטאה בקדנציה הקודמת בחלוקת שכרו של סגן אחד לשניים. זה יכול להיות אחד מהפיתרונות אך עם מעט מחשבה, התחשבות ופחות ציניות, אפשר למצוא פיתרונות נוספים.

מי ששכח בעירייה נמצא חשב מלווה זה מספר שנים והתקציב הגירעוני (כ-39 מיליון שקלים) הם לא קישוט או סתם נתון וחובה להתייחס אליהם.

קריית שמונה נמצאת בפתחו של עתיד גדול ומבטיח לשינוי ועליה על דרך המלך, אולם, באותה מידה היא יכולה להתרסק על פני המציאות האכזרית. הכל תלוי בנו, בכולנו.

 

מעקב…

טרם יבשה הדיו על ה'הסכם' של ארצות הברית ובנות בריתה האירופאים, והאיראנים סדקו אותו, בדיוק במקום שבנימין נתניהו הצביע עליו, חוסר אמינותם וחוסר רצונם להתפרק מהאופציה לנשק גרעיני.

…ובסוריה, לא להאמין אין חדש. זה אומר שאם אובמה לא עמד בדיבורו לגבי נשק כימי בסוריה ("הקו האדום הוא שימוש בנשק כימי"), אז למה שנאמין לו בעניין איראן?!

זה מה שקורה כאשר מישהו בא למשא ומתן ומתחיל מהסוף, הסכם בכל מחיר. האיראנים קלטו, האיראנים חתמו.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad