היום ה-27 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 30.05.2014

אדוני הרמטכ"ל בני גנץ, תתפטר

 

עם כל אהבתי לאיש ולארגון עליו הוא מופקד, יש לפני אהבה זו דבר נוסף, החובה למלא את תפקיד הרמטכ"ל באומץ (לא רק במלחמה), ביושר ובחוכמה.

ה'מלחמה' של ראשי הצבא בכוונה לקצץ מתקציב הביטחון לגיטימית אבל הדרך הביאה אותם למקומות לא טובים, מקומות מסוכנים.

המלחמה הזאת לא שלהם, היא של הפוליטיקאים. נקודה.

ולכן, סביר שגנץ פועל בשירותו של מישהו אחר (שר הביטחון) ומוכן לשכב עבורו על הגדר, אולם על הרמטכ"ל לזכור שהאחריות לתקינות פעילות צה"ל היא רק שלו. אם יקרה אסון, חלילה או כישלון במלחמה הוא לא יראה לידו לא את שר הביטחון ולא אף פוליטיקאי אחר. (ראה דוד אלעזר – משה דיין).

מפחיד ומצמרר לחשוב שהפוליטיקה הקלוקלת והבזויה חילחלה כה עמוק לצה"ל, וזאת עוד בטרם נחשפה בפנינו פרשת הרפז עד תומה.

מה שהקפיץ אותי, ואני מאמין שגם רבים אחרים זו האמירה ש'מיום ראשון יופסקו אימוני חייל האוויר ואפילו לא יטיסו את ראש הממשלה'. האמירה הזאת מסוכנת ומצביעה על כך שמישהו התבלבל בין הכלב ובין זנבו המכשכש. במדינה דמוקרטית אין מקום לאמירות כאלה מפי קציני צבא, ומי שאומר אותן, הדבר הבא שהוא חייב לעשות, זה להניח את המפתחות וללכת הביתה. צה"ל ומדינת היהודים יקרים לכולנו וזהו המקום האחרון שצריך להפוך לסוג של נמל אשדוד…

 

 

 

אני עצוב

אני עצוב כי כיבו לנו את אור. כיבו את האמת. דרכו עלינו ברגל גסה ומחקו תקווה אחת קטנה שיהיה נשיא ראוי לעם והעם יהיה ראוי לו.

איני נאיבי ואיני תמים, אני עצוב כי במדינת ישראל של 2014 אין מקום לתום ולתמימות. הפוליטיקה, או בשמה היותר נכון "אומנות האפשר" הפכה לעוד כלי ציני ושקרי בדרך למימוש התאווה לכבוד, רק כבוד.

במדינה המתהדרת באצטלה של "דמוקרטיה" קשה לך להתמודד בזכות בסיסית של כל אדם להתמודד על תפקיד מול החובה לבחור לתפקיד הרם והנישא, נשיא מדינת ישראל, בטיעונים "יפים" ואמיתיים.

כנסת ישראל הפכה עם השנים לכלוב מוגן ומרופד בכבוד וחסין מפני הדחה כאילו שמדובר בבית "האח הגדול". עשייה ציבורית היא לא גזרת שמיים. היא זכות למי שרוצים ומעוניינים לעשות למען הציבור.

חברי הכנסת הפכו לסוג של "חיות מוגנות", וכל שהם צריכים לעשות זה להתפלח פעם אחת לכנסת עם הבטחות וסיסמאות, ואחר כך הם זורקים את הקולר שהציבור הניח על צווארם ונודדים ממפלגה למפלגה מסיעה לסיעה כמו לווין ריק ממטען בחלל.

השפה היחידה שהם שולטים בה זאת שפת "מס שפתיים" לציבור פעם בכמה שנים, והיתר קומבינות, סידור עבודה וקפיצה מפלטפורמה אידיאולוגית אחת לפלטפורמה אידיאולוגית ההפוכה בהשקפתה לזו שממנה באת.

מסתבר, שהיום מחפשים את חבר הכנסת שגדולתו בטריקים, קומבינות, אחד שמתמחה ב'שמור לי ואשמור לך', וקופת חיסכון מהעבר הקרוב והרחוק.

איני כותב מתוך אכזבה, כי כאמור איני נאיבי וברור לי שיבחר נשיא לישראל. הדברים באים ממקום של עצבות וכאב על מה שעבר על החברה שלנו מאז שהפכנו למדינה עם מוסדות שלטוניים, סמלים וסממנים אחרים של חירות ועצמאות.

פעם, נשלחת על ידי הציבור או המפלגה לשאת בתפקיד ציבורי, וקראו לזה 'דין התנועה'. והיום?! זה מתחיל ונגמר במילה אחת "אני!".

לא מעניין את חברי הכנסת דבר הנוגע למורשת, עשייה ציבורית ממשית, פרט להיצמדות לכיסא המרופד במליאה ובוועדות. הכל מתפוגג ברגע שאינך נמנה על חברי הכנסת בתוך הבית פנימה. כושר התמרון מתחיל ומסתיים בשאלה "מה נתתי לך' ו'מה אני מקבל בתמורה'. פשוט מאוד.

למיטב שיפוטי, פוליטיקאי הוא אחד המקצועות, כן הפוליטיקה היא מקצוע, היותר מורכבים והיותר קשים לביצוע, עם כל הכבוד למדענים, לרופאים ולאלה שאין להם דבר מלבד ה"אני". להיות פוליטיקאי, זה להיות העוזר של אלוקים.

ואני לא מגזים. זה ליצור יש מאין בהבל פה. אין עוד מקצוע אשר יוצר יש מאין רק בפיו.

ולכן, הכאב והאכזבה עטופים בעצב גדול על כך שדוד לוי תומרן על ידי אנשים קטנים וקומבינאטורים גדולים למקום ממנו הוא לא יכול היה להמריא ולהתמודד על תפקיד נשיא המדינה.

איני יודע מי יהיה הנשיא הבא ואין לי מועמד מועדף.

אני יודע שגם אם תטרח משך חיים שלמים לטפח כרם ובו ענבים משובחים, השועלים הקטנים לא יתנו לך ליהנות מהיין הישן והטוב של הכרם, כי מה לעשות, השועלים היום מחליפים את המלכים, הנשיאים…

 

ביקור האפיפיור

 

יש בעיה לא פשוטה בלהתייחס לביקורו של האפיפיור בישראל השבוע.

מצד אחד, אינך יכול לנהוג בנבזות ובחוסר כבוד באזרח מספר אחת של העולם הקתולי ומאידך, אתה מבין שההצגה הזאת ממש לא בשבילך.

…לומר על איש זקן עטוף בגלימה לבנה מילות ביקורת זה כמו להסתבך עם המעריצים של אייל גולן. לא דומה, אבל מזכיר. ולכן, באשר להכנסת אורחים, יש לו את כל הכבוד.

אבל… האפיפיור באמונתו הדתית נכנס לזירה בה יש הכל חוץ מאמון. הפלסטינאים 'שכרו' את שירותיו למען השקר והכזב אותו הם מפיצים בסכסוך שלהם איתנו. הבסיס והמטרה נשארו כפי שהיו, החלשת והשמדת הישות היהודית-ציונית מהאזור. התחמושת הפעם הייתה משופרת לעין ערוך מהתחמושת הארסית של יהודים בשירות הפלסטינאים. הפעם הם קיבלו, בלי מאמץ 'שחקן' חיזוק ברמה של מסי או רונאלדו. האפיפיור לא איכזב, וכבר במהלך הביקור פרע את השטר והגיע לגדר המפרידה בין המוות והחיים של היהודים. ביחסי ציבור, יש לנו מה ללמוד מהפלסטינאי.

ולכן, להפוך את הביקור לאיזושהי בשורה מרעישה, זה מלאכותי ופתטי. ומאידך, לא להתייחס להשפעה שיש לאפיפיור על מיליארד וחצי קתולים, תהיה טיפשית מצידנו.

הביקור הזה היה לצורך הפרוטוקול של כולם. האפיפיור, הישראלים והפלסטינאים, כל אחד הפיק את התועלת שחיפש.

ועכשיו נותר לחכות ולראות מה יצא מהתפילה המשולשת של הנשיא שמעון פרס, מוחמד עבאס והאפיפיור פרנציסקוס.

נחכה…  

 

 

בא ללבות את האש

ובאותו עניין.

הפטריארך המארוני מלבנון באשרה ארעי הגיע לישראל בעקבות ביקורו של האפיפיור ונפגש עם צאן מרעיתו.

עד כאן ידיעה יפה ומחממת את הלב. אבל, לא.

אלה מסוג המעשים שמתחילים כתחילתו של סיפור ילדים נניח כיפה אדומה, וממשיך לכיוונים אחרים.

ואכן, את הפגישה התמימה והדתית קיים הפטריארך הלבנוני על חורבות הכפר איקרית בנוכחות אלפי נוצרים, חלקם מצאצאי התושבים שעזבו את המקום במלחמת העצמאות.

ומה אמר איש הדת הבכיר למאמיניו? זו מולדתכם. זו אדמתכם ותלחמו לחזור אליה.

במאזן האינטרסים ועמדתו של החיזבאללה (איים עליו שלא יגיע לישראל…), ישראל הייתה צריכה להתנות את הביקור בכך שהוא יתקיים בכל מקום, רק לא על אדמת איקרית ובירעם. הזכות להיפגש ולומר מה שהוא רוצה, זה דבר אחד, ולהיות שותף טיפש בהפקה אנטי ישראלית ואנטי יהודית זה דבר אחר.

הפלסטינאים והערבים נלחמים לאורך שנות דור על דבר אחד. זכות השיבה, או בפרשנות שלנו, הזכות לחסל את המהות היהודית-ציונית של מדינת ישראל.

ראש הרשות הפלסטינאית אינו מוכן להתקדם ב'מתן ומתן' עם ישראל, אפילו לא תמורת ההתרפסות הבלתי נלאית של שרת החוץ ציפי לבני, אלא אם זכות השיבה, אפילו סמלית, תוכר על ידי ישראל.   

…והנה מגיע איש דת נוצרי בכיר ומלבה את המאבק בדיוק באותו נושא בעייתי ובלתי נסבל מבחינתה של מדינת ישראל.

תמימות? רצון להצטייר כיפה נפש בפני העולם? לך תדע.

 

לא לומדים כאן לקח…

אולי יעניין אותך

Bottom ad