היום ה-27 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 5.4.2013

 


 

 

קריית שמונה, כבשת הרש

 

יאיר לפיד, שר האוצר החדש, החליט כנראה, שהוא הולך לטפל בבעיות הכלכליות של מדינת הפייסבוק, מדינה וירטואלית, ולא ללמוד ולהכיר את החברה הישראלית ובעיותיה ולהתמודד מולם.

ראשית, האופן בו הוא מתייחס לציבור ראוי לכל גינוי. אם זה היה לגיטימי במהלך מערכת הבחירות להעביר מסרים באמצעות הפייסבוק כמועמד בבחירות, הרי שהיום, אחרי שהוא נבחר לכנסת ומונה לשר האוצר של מדינת ישראל חובה עליו לעמוד מול הציבור ולומר את דברו. הציבור רוצה לשמוע את הקולות, לראות את התמונה ולשאול גם שאלות, בעיקר לשאול, ולכן חשוב מאוד שלפיד ייחשף למציאות שמחוץ לפייסבוק ויפסיק לשחק במשחקי נדמה-לי.

אם שר האוצר לפיד לא מבין שבמדינה דמוקרטית הכלכלה צריכה לשרת את האדם ולא להיפך, אזי יש לנו בעיה קשה עם האיש, ונראה שהוא מסתכל על החיים במשקפת הפוכה…

הדברים נכתבים מתוך הסתייגות, בגלל שעדיין התוכנית הכוללת לא הוצגה לציבור ובטח שהממשלה עדיין לא אישרה אותה. ולכן, יש מקום לתת לו את הקרדיט שבסופו של תהליך ההחלטות תהינה שקולות, אחראיות, ובעיקר ייעשה צדק עם מי שצריך לעשות איתו צדק.

לדוגמא, קריית שמונה והפריפריה. אסור לנו להשאיר את גורלנו לרצונם הטוב של מקבלי ההחלטות. תראו למשל מה קרה כאשר סגדנו לפריימריס בבחירת המועמדים לכנסת ברשימות השונות, ובראשן המפלגות הגדולות: ליכוד, עבודה, יש עתיד והבית היהודי. הפריימריס לא הביאו ולוּ למועמדותו של נציג אחד מהצפון והגליל. 'שיחקנו' את המשחק הפוליטי-דמוקרטי, ואכלנו אותה. אין לנו אפילו זנב של מועמד בכנסת ישראל.

הלקח הזה צריך לעמוד מול עינינו היום כאשר שר האוצר יאיר לפיד מסתובב זחוח דעת ומלא חשיבות עצמית במדינת הפייסבוק שלו ומשתעשע בגורלם של רבים במדינת ישראל ובפריפריה. אין לנו פריפריה סְפֵּר, אין לנו תושבים להחלפה, זה מה שיש ועם זה חייבים להוציא את שר האוצר ממדינת הפייסבוק אל העולם האמיתי.

 

עשרים אלף שקלים שכר למשפחה, זה סכום דמיוני ללמעלה מתשעים וחמישה אחוז מתושבי קריית שמונה. תושבי קריית שמונה, אלה העובדים, משתכרים בפחות מרבע עד שליש ממה שמייחס שר האוצר כהכנסה הנותנת סוג של 'חסינות' מפני הגזרות הכלכליות שבדרך.

היות והשר לפיד מחובר לעולם הדמיון בפייסבוק, הייתי מציע לו להתחפש למישהו אחר ולצאת לשוטט ברחבי הממלכה.

הייתי מציע לו להתגנב לקריית שמונה לשוק העירוני בימי שני וחמישי, להסתובב בין הדוכנים השונים ולִצפות באנשים קשיי היום המגיעים לקנות פירות וירקות לשבת.

הייתי מציע לו להתארח אצל בני זוג בשנות השישים לחייהם ולשאול אותם: הבית שלכם גדול וריק, היכן הילדים שלכם? ומדוע אינם בקריית שמונה? שר האוצר יהיה מופתע לשמוע שבבית הגדול גידלו בני הזוג ילדים מוצלחים וחיילים מוצלחים, ואחר כך סטודנטים מוצלחים שסיימו את לימודיהם באוניברסיטות ובמכללות השונות בארץ והם מחזיקים במשרות טובות …במרכז הארץ.

לפיד יופתע לשמוע שהילדים היו שמחים לחזור מיד לעיר אילו היה להם כאן עבודה ובית. הוא עוד יותר יופתע לשמוע שקיים סיכוי גדול שבני הזוג חושבים לארוז את מזוודותיהם ולעבור להתגורר בקרבת ילדיהם שלא יכולים לחזור הביתה לקריית שמונה.

אם שר האוצר היה רוצה להתרשם ממה שעבר על קריית שמונה מאז הקמתה לפני שישים וחמש שנים, הייתי מציע לו לעשות סיבוב בשיכון א', בשפרינצק וברחוב אילת. שם הוא היה פוגש אנשים חרושי קמטים, כפופים ויבלות על הידיים, הם היו מספרים לו על ימי חלסה ועל החיים הקשים שהיו להם כאן הרחק-הרחק ממדינת תל אביב.

ואם שר האוצר לפיד היה מתעקש להיחשף לכל האמת והכאב שעברו על תושבי קריית שמונה, בשלושים ושתיים שנות קטיושות ורצח תושבים על ידי מחבלים בבתיהם, הייתי חותם את הסיור בבית העלמין בו טמונים נרצחי פסח תשל"ד. הייתי נעצר ליד קבריהם של ילדי משפחת שטרית וביטון זכרונם לברכה והייתי מסביר לו שבימים שבתל אביבי התלבטו מה להזמין למנה עיקרית ואיפה לבלות את החופשה הבאה, לקריית שמונה חדרו מחבלים ורצחו ילדים, נשים, טף וזקנים.

אחרי הסיור לא הייתי מוסיף דבר, הייתי מלווה אותו לרכב ונפרד ממנו ומהמצפון שלו לשלום.

אחרי שהשר לפיד היה שב ללשכתו וליועציו, הייתי שולח אליו מייל קצר בזו הלשון: "שלום אדוני השר. האם אתה עדיין חושב שתושבי קריית שמונה הם פרה חולבת ולא אחת מכבשות הרש של מדינת ישראל?".

 

 

קדושת השואה וזילות הפוליטיקאים

ביום שני הבא נציין את יום השואה והגבורה.

ראוי שקדושתו ומהותו של היום הזה ישמרו הרחק-הרחק מהזילות להם זוכה היום הזה בדיבור היומיומי כפי שקורה היום.

לצערנו, רוב הדור המבוגר שניצל מהשואה כבר איננו. אלה שהיו בני שמונה עשרה ומעלה, היום הם בני למעלה משמונים שנים ורוב הניצולים שהיו בגירים בזמן המלחמה, הלכו ועברו מן העולם.

כל שנה מחדש, ממש לפני יום השואה, פותחים יותר ויותר פוליטיקאים את פיהם באמירות מקוממות ומלאות צביעות וציניות על זה ש'צריך לעזור לניצולים' ש'זו בושה וחרפה איך שהניצולים חיים' ועוד אמירות, שאילו לא נאמרו על ידי פוליטיקאים, לא היו מקוממות.

חברים יקרים, חברי כנסת, שרים ופקידים בכירים. נבחרתם כדי שתפתרו בעיות, ולא תספרו לנו עליהן. בידכם הכח לקבל החלטות, ולכן במקום שכל שנה תרגיזו אותנו מחדש ואת ניצולי השואה, טפלו בהם.

ובאותו עניין.

האלימות והבריונות בחברה שלנו שוברים שיאים.

איני יודע אם זה כישלון של החינוך או של הבית, דבר אחד צריך להיות ברור. כאשר יש אלימות זה עניינה של המשטרה, ושלה בלבד.

בכלל, להורים ולמערכת החינוך היה את כל הזמן שבעולם לחנך את הילדים אם בבית (משם זה מתחיל) ואם בבית הספר. כאשר מישהו נוקט בבריונות או באלימות, זה כבר מאוחר להסברים. כאן בדיוק המשטרה צריכה להיכנס לתמונה ולעשות את מה שהיא מחויבת לעשות, לעצור ולכלוא את האנשים הללו.

לפי מספר המקרים בהם תוקפים קשישים וחסרי ישע, נדמה שמשטרת ישראל (במקום שהאלימות מתרחשת) אינה נמצאת. ברוב המקרים השוטרים נכנסים לתמונה בלחפש את התוקפים או במרדף אחריהם. מעטים המקרים שהשוטרים מצליחים להגיע לאירוע תקיפה תוך כדי ההתרחשות ולטפל בתוקפים.

דבר אחד לא הבנתי בדיווחים ביחס לתקיפות החבלניות כלפי קשישים. מדוע מתעקשים להזכיר בתקשורת בהבלטה את היותו של הקשיש ניצול שואה?!

אפשר להבין שאם הקשיש אינו ניצול שואה והוא 'סתם' זקן ששרד שמונים שנים, מותר להרביץ לו?!

המשטרה חייבת לטפל ללא כפפות של משי בתופעת האלימות והבריונות כי הם הרימו ראש יותר מאשר אפשר לסבול ולהסכים לו. ועדיין לא הזכרנו את החופש הגדול שבפתח…

 

 

 

 

אימת היתוש על הפיל

ממש לקראת סגירת העיתון אנחנו שומעים ש'הילד' מצפון קוריאה מאיים לשגר טילים לעבר ארצות הברית.

איני יודע אם הוא יעז לעשות זאת בסופו של דבר, אבל דבר אחד ברור. אם ארצות הברית וישראל לא יטפלו באחמדיניג'ד, הוא יאמר את אותו משפט בעוד מספר שנים, ויכול להיות שבניגוד לילד הצפון קוריאני אחמדיניג'ד גם ילחץ על הכפתור האדום.

 

עניין של הסתכלות

בסוף חג הפסח, שציינו לטובה, אמר לי חבר "עוד פסח עבר".

תיקנתי אותו ואמרתי שפסח לא עבר, אנחנו עוברים עוד שנה בחיינו… פסח יהיה גם בשנה הבאה.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad