היום ה-25 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

התרופה לתחלואי החברה: תורת ישראל

 

אם תשאלו יהודים בארץ הקדוש מהי התורה, תשמעו בוודאי המון דעות כאלה ואחרות. חלקן נובעות מתוך בורות, חלקן מתוך הסתכלות אישית וחלקן מתוך כוונת המשורר. שמעתי כבר עשרות תפיסות הזויות שרואות בתורה כספר ספרותי (מקביל ל"אנטיגונה" וכו'), כמקבץ טיפים לחיים טובים או כספר סודות עתיק. לא נתייחס לאותן תפיסות, אלא אל נישה אחרת (שתופסת חלק גדול בחמשת החומשים) שלפיה התורה מספקת, בין השאר, כללי התנהגות נאותים בחברה.

 

זה קרה כ-2448 שנים אחרי בריאת העולם, ביום שבת, כשהופיע הקב"ה לעיני כל ישראל והעניק להם את התורה – מערכת הציוויים והכללים שלפיהם אנו אמורים להתנהג. ומה היא נותנת לנו מלבד איסורים על אכילת פירות מהעץ בשנה הראשונה לנטיעתם ואיסורים כאלה ואחרים שלא נשמעים "הגיוניים" כביכול?

 

ובכן, התורה היא המקור היחיד והקבוע שמדריך אותנו כיצד להתנהג בין בן אדם לחברו. לפני שנפרט, נשים לב שלעומת חוקים אחרים שיצרו בני אדם, חוקים אלה לא משתנים לעולם, משום שנבנו ע"י המהנדס של בני אדם, לעומת חוקים שנכתבים ומשתנים ע"י בני אדם שמשנים אותם עפ"י האווירה, האופנה, ומוחם היצירתי.


אם תקנו מחר מכונית פולקסווגן ותקבלו מדריך נהיגה וטיפולים במכונית מטעם החברה, האם תחשבו לעצמכם לשנות, להוסיף או להחסיר סעיפים? האם נראה לכם שאתם מבינים יותר ממהנדסי החברה? כך בדיוק גם אנחנו – "מכונות" האדם, שנבראו ע"י אלוקים ואמורים ללכת לפי חוקיו, רצונו והוראותיו, וזאת כדי שאנחנו כחברה נעבוד כראוי.


היום חלק מבני האדם נטשו את הוראות היצרן וכתבו כללים שמשלהם, רק שהכללים משתנים מאדם לאדם, מרגע לרגע וממקום למקום.  מי אמר שאסור לבגוד בבן או בבת הזוג? אין חוק נגד זה. אבל חוקי התורה חזקים מהכל, ומה לעשות שיש אנשים בעלי תאוות חזקות שלולא הציווי האלוהי – מוסר לא ממש מדבר אליהם, וגם אם כן, זה לפי השקפתם האישית בלבד – היו פועלים בדרכים עקלקלות. כי הרי מי אמר שחלק מהאסקימוסים שוגים בכך שהם שולחים את הוריהם למות לבד בשלג? ומי אמר שזה מוסרי להרוג חיות על מנת לאכול את בשרן? מה שמותר ומקובל באוכלוסייה אחת נחשב לפשע חמור באוכלוסייה אחרת, לכן אפשר לומר שאין לנו דרך להגיע למוסר אבסולוטי, אלא דרך כללי-על. ובני אדם, מה לעשות, אינם יכולים להמציא כללים וחוקים כאלה.

 

התורה נועדה לרסן אותנו, לעשות סדר, להורות על הדרך הנכונה. החוקים שאנו בני האדם מחוקקים בכל מדינה (ומשנים מדי תקופה) הם כמובן דבר חשוב ולפעמים גם קריטי, אבל כמובן שכבני אנוש אנו יכולים לחוקק גם חוקים מעוותים ואף מפלצתיים (היטלר, למשל, פעל רק לפי החוק באותה תקופה). לכן מכאן מובנת החשיבות שבחוקי-על, "החוקים של החוקים", שמעניקים לנו כלים לגבש מוסר לא על פי מה שנראה לנו באופן אישי באופן מאוד סובייקטיבי אלא על פי מי שברא את העולם.

 

זעקות הקלקולים שבעם בוקעות לאחרונה ביתר שאת  מהרדיו, מעיתונים ומתכוניות החדשות. אונס, רצח, אונס ועוד רצח, אונס כפול, רצח משולש. ומאיפה זה מגיע? בני האדם התעלמו מאיסורי התורה ומהגדרים שעל ידה היא מגנת, פרצו את כל הפרצות האפשריות, ובסוף כולנו מתמודדים עם עוד משפחות שכולות, בנות שנפגעו בגוף ונשרפו בנשמה, ועוד ועוד אירועים מצערים. כשהתורה אסרה פריצות, היא התכוונה לכל סוג של פריצות, בכל מקום ובכל גיל, ולכן גם קבעה גדרים וסייגים. ומה בני אדם עשו? הפכו את העירום לאומנות, את הזנות לחוויה, את הפריצות לשעשוע ולמקור אמין של לייקים בפייסבוק. אז מה הפלא שאיש אשכולות (בעבר) יוצא ממועדון חשפנות והולך לאנוס בחורה? מה הפלא שנערים בני 14 שטופים בזימה וחיים בסביבה בה הכל מותר הולכים ואונסים ילדה בחדר מדרגות, או בחורשה, או בשירותים או בכל מקום?

 

כנ"ל לגבי האלימות. התורה ידעה כבר לתת לנו כלים, מ"ואהבת לרעך כמוך" ועד "לא תרצח". אבל למרות זאת בני אדם הפכו את הקריאה והלימוד בספר התורה בסדרות פשע, אלימות וסדום, ואחרת תוהים איך נער רוצח אדם בעל משפחה. ניתן להמשיך בדוגמאות שמתרבות ומתעצמות מידי יום, עד כדי כך שאנחנו כבר לא מספיקים להזדעזע ממקרה אחד, וכבר המקרה השני בפתח.


התשובה לכולם היא מאוד פשוטה – לעזוב את האגו, המוסריות האישית ושאר האג'נדות שאנחנו מייצרים ומשחיתים מידי יום, ולהתחיל ללמוד את המציאות מהיוצר והמתכנת שלנו, שידע כבר לפני 5571 שנים מה טוב לנו. מעתה ועד עולם.

 

משהו קטן לסיום: השבוע שמעתי בחצי אוזן את תוכנית הרדיו של ידידי (והעורך שלי) הרצל בן אשר ברדיו המקומי. היה אייטם שלפתע "תפס" לי את האוזן בקטע מסוים. הרצל ראיין את מר דני מוג'ה, שמלמד קולנוע במכללת תל-חי ודיבר בנושא הקרנת סרטים קצרים. ראשית כל, ביררתי קצת לגבי מר מוג'ה וגיליתי אדם מוכשר מאוד, בעל רקורד עשיר בעולם הקולנוע והבידור, ואין לי ספק שהוא אדם שאינו שלילי מטבעו. אך משפט אחד שלו היה לי קצת לא מובן. "אני לא מזמין בתי ספר דתיים להקרנות סרטים שיש בהם סצנות מין ועירום". ואני תוהה בקול רם, וזה בסדר להזמין בתי ספר חילוניים שיראו סצנות כאלה? זה בסדר להקרין לילדים בעלי הורמונים משתוללים דברים כאלה בשם האומנות? זו אומנות? זה מה שניתן להציע לבני הנוער שלנו כדי להעשיר להם את חיי התרבות? עוד הרבה שאלות ותהיות אני מפנה למר מוג'ה, אך אני מתאר לעצמי שהוא בחר כמו רבים אחרים ליצור לעצמו קטלוג לחיים נכונים בלי לחשוב על ההשלכות וההשפעות של בני הנוער. בגלל זה אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים.

 

 

 

פרשת שבוע וחג שבועות , מאת חיים בר יוחאי

כתוב בפרשה "סביב לאוהל מעד יחנו". מצויים אנו בימים גדולים וכבירים, ימים שהם סגולה נפלאים, ואשרי המנצלם כראוי. כי זאת עלינו לדעת: מועדי ישראל אינם ציון תאריך היסטורי גרידא, זכר למארע שהיה ואיננו. לא ולא. מעגל שנה יש, ואנו נעים בו ומקיפים אותו. ובהגיע אותו תאריך, נפתחים שערי שמים כמאז ומקדם  לאותה בחינה והארה.

למשל: חג הפסח בו היתה גאלתנו הראשונה-הוא זמן המסוגל לגאולה "בניסן נגאלנו ובניסן עתידים להיגאל". ראש השנה, בו נידון אדם הראשון על חטאו, נקבע יום זה ליום דין לדורות עולם. יום הכיפורים בו נמחל חטא העגל, היה ליום מחילה לדורות, חדש אדר היה לחדש טוב לישראל, וחדש אב לחדש שאינו כזה. וחג השבועות- הן בו נפתחו לפני בני ישראל השמים ושמי השמים ו"אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו", וכל העם זכה למראות אלוקים ולדרגת נבואה ושמע את הקול מדבר אליו מתוך האש הגדולה. יום זה מסוגל לקנית אמונה משרשת ובהירה, להשגות מרוממות ולמתן תורה, לפתיחת הלב בה ולהשגתה.

אך נשאלת שאלה: ידוע המדרש שהסתובב הקדוש ברוך הוא בן העמים ושאל מי רוצה את תורתו כולם השיבו בשללה כי קשה תורתו ואין יכולים לקיימה. ובהגיע לעם האחרון- הלא הם בני ישראל כפה עליכם הקב"ה הר כגיגית, אם כך יוצא שבלית ברירה אמרו "נעשה ונשמע" ואם כך, קבלת התורה היא לא מתוך רצון אלא מתוך כפייה ומדוע אנו חוגגים על קבלת התורה? התשובה מתבארת על ידי משל נפלא שהמשיל "הבן איש חי" זיע"א, לאדם שנשא אישה נאה, ולאחר חתונתו גילה שסובלת היא מדיכאון. בוקר אחד, קם וראה שאשתו התאבדה מדיכאונה, וכאשר סיפר זאת לשוטרים, חשדו בו שהרגה והשליכוהו למאסר.כשישב במאסר, ניגש אליו הסוהר ואמר לו:"המלך משוכנע שחף מפשע אתה, ונאות הוא לשחררך ובתנאי שתשא את בתו לאישה".

חשב החתן ואמר:"שמה יש בה פגם"? אך מה היה בידו לעשות? הסכים החתן לשאת אותה וערכו חתונה ברוב פאר והדר. כולם שמחו-מלבד החתן. הוא ראה שרעייתו יפת תואר היא, אך אמר לעצמו:"מסתמא בעלת מום היא מבפנים". בבוקר בקומו, קמה רעייתו והביאה לו ספל קפה. נטל הוא את הספל מידה והטיחו ארצה ושברו לרסיסים. אספה היא את השברים, יצאה לארמון והביאה מן הקפה המשובח של המלך.הביאה לו את הספל, והוא נטלו ושפחו על בגדייה. ראתה שפחתה את כל אשר נעשה וסיפרה למלך את כל אשר עולל חותנו. קרא לו המלך ואמר:"אמור לי מה העונש אשר מגיע לך"! השתחווה החתן ואמר:"אשתי הראשונה, יפת תואר הייתה, אך לקתה בנפשה. כאשר הוצע לי השידוך, הייתי בטוח שיש בביתך מום. לכן, החלטתי ליראות האם חולה היא בנפשה, אך כאשר ראיתי שביתך לא כעסה, שמחתי ליראות שאין בה מום פנימי. ועתה מלכי בקשה אחת לי: בחתונה הייתי טרוד מדאגתי, אבל עכשיו שליבי בטוח שאין כביתך, אבקשך להסב עמנו למשתה ושמחה".

שמח המלך וערך משתה והכול הסבו בו אושר. מכאן ברורה הסיבה מדוע הקדוש ברוך הוא כפה על עם ישראל לקבל את תורתו, שהרי כשבני ישראל קיבלו את התורה ב ו' בסיוון, עדיין לא ידעו מה כתוב בתורה ואיזו יפה ומאירת עיניים היא כאשר אמרו: "נעשה ונשמע", לכן היה צורך לכפות עליהם, אבל אחרי שקראו את כל התורה כולה, ראו שמתוקה היא מדבש ואין דבר טוב יותר מממנה כי היא המשכיות האדם בעולם הזה והכנתו לעולם הנצח- עולם הבא.

 

בברכת חג מתן תורה שמח ושבת שלום: בר יוחאי חיים.

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad