היום ה-21 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

זאב בעור כבשה

 

זוגתו של אשדות, אלונה קמחי, יצאה 'לשדות הקטל' של שכם וחברון כדי לקבל השראה, השראה שהביאה לעולם את היצור הפגום והמיותר "עניין של הרגל". דעתי על מילות השיר אינה חשובה בהקשר האומנותי, אלא הדרך הפתלתלה שעושים אלה מבינינו האוחזים בדעות אשר מקורן בתפיסת עולם שגויה לדעתי, המוצאים את האשם לכל הרוע בעולם (לא רק בשכם וחברון) ביהודי באשר הוא. אולי הגזמתי, אבל זו התחושה כאשר בוחנים את הדרך שעשה הזרעון אל הביצית והיצור שבא לעולם בעקבות החיבור הזה.

המצוקה בה מצויים אנשים בעלי דעות השוללות את האמת עליה עומד הטיעון היהודי-ישראלי-ציוני במאבק 'מאה השנים' מול אויבי הציונות על פיסת הקרקע המצומקת הזו, מביאה אותם שלא לבחול בשום אמצעי כדי להגיע לתודעה של הציבור הישראלי. אובססיה, כידוע מוגדרת כמחלה או הפרעה ואין מקומה בשיח הפוליטי המתקיים באווירה סבירה בדרך כלל בציבוריות הישראלית.

אי אפשר לומר על אנשים מסוגו של אשדות שהם נאיביים או טיפשים, התחכום והנכלוליות טבועה בהם עמוק, כך שהמארב שהכינו למפקד גלי צה"ל לא היה 'מקרי'. דקל, כעיתונאי אמיץ, פיקח ומנוסה הלך אחרי הגנב עד פתח ביתו, ושם, ממש רגע לפני שפרץ לבית, הוא בלם אותו. 

מר אשדות הנכבד, מה חשבת, שתבוא ל'בית של החיילים', תשתין עליהם מהמקפצה והמציל לא יעיף אותך לכל הרוחות?  

קשה לי להאמין שכך חשבת…

החלטתו של מפקד גלי צה"ל לפסול את השיר "עניין של הרגל" המתאר את חיילי צה"ל כחיילים הנהנים להרוג, מהשמעה בגלי צה"ל הייתה מידתית (מתי בפעם האחרונה פסלו שיר מהסדרה הזו בגל"צ?), נעשתה בעיתוי הנכון ומעל הכל, מי שקיבל את ההחלטה, הוא עיתונאי שאי אפשר לומר עליו שהוא "ימני", רחמנא-ליצלן.

בברנז'ה קוראים לזה 'החלטה מקצועית'.

 

 

 

 

 

סיפורי לפיד

 

ככל ששעון החול שהניח בנימין נתניהו על השולחן הפוליטי רץ, כך נחשפת בזה אחר זה זהותם של המועמדים השונים ולאן פניהם מועדות.

נתחיל בדמות הבכירה שהצטרפה לרשימתו של יאיר לפיד (סליחה שאני לא משתמש בצמד המילים "יש עתיד". הסבר בהמשך) יעקב פרי ראש השב"כ בעבר הרחוק (תירוץ ביטחוני), יו"ר חברת הסלולאר 'סלקום' ויו"ר בנק המזרחי בהווה.

מדוע עיסוקיו האזרחיים ב'סלקום' ובבנק המזרחי חשובים? כי יו"ר מפלגת לפיד, יאיר, חרט על דגלו את המלחמה ב…שיטה. נו, אם מישהו שחורט על דגלו מלחמה באש, אתה מצפה שיביא מים, לא? זהו, שלפיד בטוח שאנחנו מטומטמים חסרי תקנה וחלקות לשונו תסיט את מחשבתנו מבחינת העובדות. מר לפיד הנכבד. יעקב פרי הוא אבי אבות השיטה בה אתה רוצה להילחם. האיש הזה נהנה מכספו של מעמד הביניים שאתה מתיימר לייצגו הן כצרכן שירתי תקשורת סלולארית והן כלקוח בבנק המשלם עמלות רצחניות שחלקן מגיעות לחשבונו של פרי בצורת שכר-עתק ומענקים אסטרונומיים.

אם הפאול הזה של לפיד בדרך לשער הכנסת לא מספיק, מישהו (צדיק) טרח להעלות ברשת האינטרנט מקבץ מביך של השטויות שאמר וכתב העיתונאי יאיר לפיד במהלך השנים. דוגמא. בתוכניתו "אולפן שישי" בערוץ 2 הוא ארח את ראש הממשלה נתניהו ובאחת השאלות בנושא כלכלה הוא הצהיר ואמר (בכנות) 'אני לא מבין בכלכלה…, תסביר אתה אדוני ראש הממשלה'. וראש הממשלה נאלץ להסביר דבר או שניים. הסופר ב. מיכאל בתוכנית "תיק תקשורת" עם עמנואל רוזן חשף את ידיעותיו המופלגות בתחומי הכלכלה, הספרות, הפוליטיקה והיהדות. אלא, שלפיד ערבב מין שבאינו מינו. בקיצור, לא נעים.

לא היינו מתעכבים על הדברים הללו אילו לא היה מדובר באדם המתיימר להפוך אותנו הציבור למדרגות עליהן הוא ידרוך בדרך אל הכנסת או הממשלה.

 

 

ב' זה מפלגה

 

מן הצד השני של המתרס קורים גם תהליכים בריאים בפוליטיקה. איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הצטרף למפלגת העבודה. כל הכבוד. בניגוד למפלגת לפיד, למפלגת העבודה יש עתיד, בגלל שיש לה עבר, שורשים. אפשר להסכים לדרכה ואפשר לא, אבל אי אפשר שלא להתייחס ללבנים שהניחו דמויות מרכזיות בהנהגתה במהלך שנות דור בבניין הארץ, עוד קודם שהייתה מדינה כמו: דוד בן גוריון, משה שרת, יצחק רבין, שמעון פרס ועוד. שמולי מחליף את מגרשי החנייה שליד כיכר רבין בהם הוא היה גורם ממתן ובעל קול חברתי צלול, בהליכה לקלפי יחד עם שלי יחימוביץ'. ככה זה צריך להיות, ושהעם יחליט.

 

מילה של כחלון

 

מילה על כחלון. משה כחלון, שר התקשורת והרווחה הראה את הצד האחר של הפוליטיקה. נכון שהנטייה הראשונית שלנו זה לא להאמין לפוליטיקאי, ובחלק מהמקרים זה נכון, אבל יש רגעים בחיים שפוליטיקאים מסוימים באו לעולם כדי שנאמין להם. משה כחלון הוא אחד מהם.

איני יודע מה הסיבה להודעתו הדרמטית של משה כחלון לפרוש, אני יודע שהוא פרש, וזה מה שקובע. אמר ועשה.

משה כחלון זוכה לגלי האהבה ביושר. הוא עבד קשה על כל מחמאה ומחמאה, כולל זו של שלי יחימוביץ'.

משה כחלון מזכיר את דג הסלמון העושה דרך ארוכה מהאוקיאנוס האין סופי בו הוא חיי, אל עבר נחלי המים המתוקים כדי לנוח ולהטיל את ביציו. אחרי שמשה כחלון פעל בצורה כל כך אינטנסיבית מול הבנקים ועריצי חברות הסלולאר, ויכול להם, מגיע לו סוף שבוע ארוך במים המתוקים, בחיק משפחתו ואהוביו, לפחות עד עונת הרבייה הבאה. במקרה הזה חייבים לפרגן.

              

 

 

 

 

 

למה דרעי לא, ואולמרט כן?

 

אי אפשר לסיים בלי להתייחס לפינת הצביעות.

השבוע התחוללה דרמה במגרש הפוליטי כמו שרק ש"ס יכולה להנפיק. דרעי חוזר לש"ס? ליו"רות? מקום שני? ספקולציות מכאן ועד לגלימתו של מר"ן הרב עובדיה יוסף ראש מועצת חכמי התורה. לא נדבר על ש"ס במישור הפוליטי, אלא בערכים הכפולים שמפגינים אנשי ציבור, אקדמאים ועיתונאים כלפי האפשרות שדרעי יחזור לפוליטיקה (בש"ס נזקקו לשיטות המאפיניקיות כדי לסגור עניין, וסגרו על שני ראשים).

ים של מילים, פרשנויות ואפילו הפגנה נגד שובו של דרעי התקיימו כדי להשפיע על הרב עובדיה שלא יחזיר עטרה ליושנה.

…שני צעדים משם, בבית המשפט המחוזי בירושלים נדונים שלל עבירותיו של אהוד אולמרט היום, לא לפני שמונה שנים, ועליו 'החברה הטובים' מדברים בשיא הטבעיות שאולמרט 'צריך' לחזור 'חייב' לחזור והוא היחידי שיכול להתמודד מול נתניהו.

כל כך מוזר ומצחיק שרגע אחד הדובר מדבר מול המיקרופון של גל"צ נגד שובו של דרעי, ומיד רץ לרינה מצליח מערוץ 2 ומצדד בשובו של אהוד אולמרט העבריין הטרי לחיים הפוליטיים.

הי, הלו. מדובר בעבריין לא 'פג תוקף' כמו אריה דרעי שהשתחרר מהכלא לפני שמונה שנים. מדובר בראש ממשלה עם הרשעה מהדהדת בציבוריות הישראלית שעדיין לא נעכלה מכך שמדובר בראש ממשלה.

בקיצור, השאלה למה לאריה דרעי עם הרשעה שהעלתה עובש אסור לחזור לפוליטיקה ועל אהוד אולמרט עם הרשעה מהניילון צריך 'ללחוץ' כדי שיואיל בטובו לחזור לפוליטיקה, לא מצאתי תשובה. אבל, אולי, בגלל שהמוסר הכפול של השמאל אומר שחוקים מיועדים לחרדים, שחורים, גונבי לחם במכולת ולא לטייקונים, לשמאלנים ולמי שמשתייך לצד הנכון.  … 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad