היום ה-28 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

לא צריך מבקר מדינה

אחרי צִּפּייה מורטת עצבים, בעיקר של הפוליטיקאים, חשף השבוע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס את הדוח שלו על אסון הכרמל.

מי שעקב אחר הדרמה, הבין שמישהו בונה כאן תסריט מתח שאת שיאו הוא יחשוף ממש בסוף ההצגה.

אלא, שלמרות טביעות האצבעות של יועצי התקשורת של רוב המעורבים בדוח בהטיית דעת הקהל לטובת שולחיהם, הסתבר שהציבור לא מטומטם.

מדינת ישראל זכתה במבקר משכמו ומעלה בקדנציה הזאת, אבל כמו שנאמר כבר, אנשים גדולים עושים טעויות גדולות.

מבקר המדינה נכנס למלכודת, מרצון או שלא מרצון, ממנה עוד אף אחד לא יצא 'חי', מלכודת הפוליטיקאים הישראליים.

המבקר המוערך שכח כלל יסודי בעבודה. צריך להתאים את כלי העבודה למטרה שאתה משתמש בה. כמו שנגר לא יעבוד בנגרייתו בסכין מנתחים, כך לא היה מתפקידו של המבקר לבדוק תהליכים שלטוניים ושיטות ממשל. העם צריך להחליט בסוגיות הללו בבחירות.

את האחראיים לאסון הכבד בכרמל צריכים לחפש על הר הכרמל. במשטרה, בכיבוי, בשב"ס ובקק"ל. שם ורק שם מצויים האחראים לאסון הזה.

אולם, את אלה שבעקיפין ובמישרין יצרו את התנאים והמצע שהביאו בסופו של דבר לאסון, צריך לחפש בממשלות ישראל, שריה ופקידה.

מבקר המדינה פיספס בכך שהוא נכנס למלכודת שבסופו של דבר היא לא ענתה על השאלה המרכזית אותה שאלו ושואלים המשפחות השכולות ועם ישראל. מי אחראי למותם של ארבעים וארבעה אנשי שב"ס, שוטרים וכבאים? נקודה.

מה שבדק והסיק מבקר המדינה, אילו הייתה עושה זאת ועדת חקירה ממלכתית, היה לה משמעות ואפקט אדיר לעתיד.

מבקר המדינה נשלח לדוג בכינרת והוא הלך לדוג באוקיאנוס, וזה מה שיצא במקרה של האסון בכרמל.

לצערי, לא ייצא מהדוח הזה הרבה. הפוליטיקאים יתנהגו גם הפעם כפוליטיקאים ויסמכו על הזיכרון הקצר של הציבור ועל קוצר הנשימה של התקשורת שלא תתפוס במכנסיהם של הפוליטיקאים כמו שכל כלב מתחיל היה עושה, אפילו אם מדובר בכלב פינצ'ר.

הממשלה הנוכחית תמשיך להסתתר מאחורי גדר הביטחון המורכבת מתשעים וארבעה לבנים, וככל הנראה, היא תשעט אל המחדל הבא. נקווה שהוא לא יהיה במקום שהתשלום עליו הוא בחיי אדם.

למה? כי זה מה שקורה כבר שישים וארבע שנים במדינת ישראל אחרי מלחמות ומחדלים, אסונות וועדות חקירה.

אחים שלנו

אי אפשר לאטום את הלב והאוזניים לנוכח מה שעובר על אחינו בדרום.

אין כמעט מקרה בו אני שומע על ירי רקטות לעבר הישובים בעוטף עזה, שמחשבותיי וחוויותיי ממה שעבר עלינו בקריית שמונה לא צפים ועולים. אפילו ריח אבק השריפה של הקטיושות עולה באפי. היה קשה לנו אז והיום קשה וכואב לאחינו בדרום.

הזיכרון הוא אחד ממליצי היושר של האדם לא לשכוח את הדברים החשובים לו. אם כעם ואם כיחידים.

השנאה העיוורת וחסרת התכלית של אויבנו באשר הם, אולי יהיה בה לעורר עוד לב או שניים לדעת להבחין בין טוב לרע בין אח לאויב. כי גם אם מישהו מאיתנו ישכח לרגע שהוא יהודי, יהיה מי שיזכיר לו, וזה כבר קרה בהיסטוריה.

אנחנו איתכם, אחים שלנו.

אולי יעניין אותך

Bottom ad