היום ה-23 בינואר , 2021

Select your Top Menu from wp menus

למות מצחוק

 

בשבוע שעבר קיבלתי את המייל הבא (לאחר עריכה):

"שלום, שמי רוני כהן בן 25, תושב עכו, בחור חילוני. ארוסתי, אגב, מקריית שמונה. ביום רביעי האחרון הוזמנתי להופעת סטנד-אפ במושב שבי ציון (פאב הפרה) של גדי וילצ'רסקי. יש לציין שלא הכרתי אותו לפני כן ולא שמעתי עליו. מתחילת המופע הוא התחיל לבזות את שם ה', ואני ביקשתי ממנו כמובן בצורה מכובדת שיחדל, שכן יש מילון נושאים לצחוק עליהם. מאז הוא לא הפסיק לקלל אותי במשך כ-5 דקות.. צרח עלי שאצא מההופעה…! כמובן שנפגעתי מאוד חזרתי לבית כשאני בהלם מוחלט. יש לי כמובן הכל מוקלט ומוסרט, הגשתי תלונה במשטרת ישראל מיד אחרי ההופעה, וביום ראשון כבר יש לי פגישה אצל עו"ד לתביעה אזרחית".

האמת, שתכננתי לבדוק את הנושא לעומק, ובמידה ואכן כך היה, אסייע לו ואפרסם זאת.
בתחילת השבוע שמעתי שהסיפור פורסם וסוקר בעשרות כלי מדיה, בין היתר בערוץ 2, באתרי האינטרנט המובילים ובתחנות הרדיו.
אז אחרי שהסיפור כבר פורסם, אני מתאר לעצמי שלא אוכל למנף את הסיפור יותר מהמקום אליו הגיע, אך אולי זה המקום לכתוב על המקרה ספציפי ועל הופעות סטנד-אפ בכלל.

 

גבול ההיגיון

שמחה, בדיחות וצחוקים אינם דברים זרים ליהדות, ההיפך, אלה כלים חשובים וטובים להטיב עם נשמת בני האדם. אך כמו כל דבר טוב, גם לכך יש גבולות מבחינת היהדות. לשון הרע, ליצנות, איסורי לשון, רכילות וכו' אינם באים בחשבון ואסור שיתלוו למאמץ לשמח ולהצחיק את הבריות. ישנם רבנים ומרצים רבים שמשתמשים בכלים הללו כדי להחדיר אמונה ואהבה בדרשותיהם (הרב לסרי, הרב פנגר, הרב שלום ארוש, הסטנדאפיסט שמעון פרץ וכו'). דבריהם מתובלים בבדיחות וצחוקים, אך המסרים היהודיים הם העיקר וכל קולות הרקע בקהל הם הטפל.
הבעיה מתחילה כאשר אנשים עומדים על הבמה וצריכים להצחיק, בשורה התחתונה זו הפרנסה שלהם, ולכן אם לא יהיו טובים מספיק, יחפשו מקצוע אחר. קצת עצוב לדעת שהעבודה שלך היא לרצות את תמיד את הקהל, ולעיתים זה גורם לך לחרוג מהגבולות ההגיוניים, לאבד צלם אנוש או סתם להתחפש לליצן ביום לא ממש חיובי.
אנו, בתור קהל, צריכים לקחת בחשבון שאותו איש מקצוע שעומד על הבמה יכול לשלוף כלי נשק שלא ממש לרוחנו. מי שבאמת חשוב לו להימנע מלשון הרע, ורוצה להתרחק מליצנות, וסתם מושב לצים לא ממש מטיב לו לגב ולנפש, עדיף שיתרחק ממקומות האלה. מה לעשות, מי שבחר להשתייך לציבור דתי צריך לדעת שישנם מקומות שלא ממש מאפשרים לו להיות נוכח במקום, בריכה מעורבת, מסעדה לא כשרה, וכן, גם מופע סנדט-אפ, שמטרתו אינה קבלת עול מלכות שמיים בסיומו.
היום, סטנד-אפ היא מילה קדושה תחת מעטה "תרבות". שואה, גזענות, דת, מין, אף נושא אינו "מוגן". כשמקדשים את העלבון אז התוצאה שלהם זה תוכניות כמו "ארץ נהדרת" או מקרים כאלה בהם אין גבולות, פשוט יורים באוטומט בלי לחשוב פעמים מה ההשלכות.
אחד מהמעשים החצופים של אותם קומיקאים הוא העלבה ופגיעה בקהל עצמו. מגיע אדם פשוט, שכל חטאו היה הרצון לצחוק, ולפתע הוא מוצא את עצמו כקורבן למספר דקות של בעל המקצוע שקונה את עולמו על גבו של הצופה.
העולם הזה הוא השתקפות של אותה "תרבות" קיצונית של שנות ה-2000. כדי למשוך תשומת לב מציגים עירום, כדי להיות "אוהד אמיתי" אתה משליך חזיז למרכז המגרש, וכדי להצחיק את שוחט פרות קדושות ללא רחם.

 

עידן מינוס

עידן מור, הרי הוא גדי וילצ'רסקי (שם במה כנראה), הוא אחד מרשימת הסטנדאפיסטים שמנסים להתברג בשורה הראשון של המצחיקנים בישראל. ואיך הוא עושה את זה? עם הרבה פרובוקציות, הרבה מערכונים ב"יוטיוב" ועם פייסבוק גדוש בחברים. אחרי סיור ברשת ולאור תוצאותיו של גוגל, גיליתי בחור שמנסה להתפרנס למחייתו ממקצוע קשה וסיזיפי. גדי בחר כנראה בנישה של טירוף קל, ציני ובלתי רגיש. אין פרות קדושות, אין כבוד לדמויות ואישי ציבור, וכל מה שהוא חושב שיצחיק עוברים ושבים, חוצה את גבולות פיו.
כאמור, רוני כהן מעכו, סטודנט לקרימינולוגיה רצה קצת לצאת מהשגרה ולשחרר את שרירי המוח במופע סטנד-אפ, ולדבריו בכלל לא הכיר את גדי. הוא שילם כרטיס כניסה, ישב כמו כולם, אך כששמע שהוא מבזה את הקדוש ברוך הוא ואת שמו, מיד קם והתרעם, כמו כל בן אנוש שפוגעים באביו.

השאלה הנשאלת היא, אותו גדי הציע את שירותו כמצחיקן לאותו ערב. מי שרצה שילם ונכנס ולמעשה אינו כפה על אף אחד להגיע, כולל לא על רוני כהן. כידוע, הוא לא הבטיח שיעור על "פרשת שבוע" (כדברו), ולכן נשאלת כאן השאלה עד כמה ניתן להתלונן כנגד מעשיו?

התשובה היא מאוד פשוטה ברורה: גם אם ברור שאופי הערב הוא סאטירי לחלוטין, צריך להיות גבול מינימאלי לסוגי התוכן. ואיך קובעים מה הוא הגבול? ישנם נושאים שונים שהצורךהרצוןהיכולת לצחוק עליהם מוגבלים. איזה נושאים? כאלה שיכולים לפגוע פגיעה אישית באחרים. ואלוקים הוא אחד מהם.
אם מחר תהיה דרשה של רב באחד הכוללים. הכניסה תהיה חופשית ומי שירצה יגיע. האם ראוי שבגלל שהוא לא כפה הגעה על אף אחד מהנוכחים הוא ידבר איך שהוא רוצה? אם הוא יגיד למשל "ברגע שאתם רואים חילוני תדמיינו שזה שטן", זה בסדר? אף אחד לא אמור למחות? ברור שכן.
למרות שזו הופעה שלו אין לו זכות לדבר למשל על השואה בלשון מלגלגת. יש אנשים בקהל שיכולים להיפגע (ומי שלא, שיבדוק את יהדותו).

אני רוצה לסיים בשלוש נקודות אחרונות הקשורות לפרשה:

1. דעתי על מעשיו של גדי נכתבה כבר, אך עוד יותר הייתי מזועזע מהתגובה שלו. קללות גסות, השפלה וביזוי כלפי אותו רוני. איפה החמלה? איפה האנושיות? מה הוא כבר ביקש? פשוט בושה.

2. בושה עוד יותר גדולה היא שבזמן שהוא מבזה אותו ומקלל אותו בסגנון שלא מתאים לשוק, הקהל מתגלגל מצחוק. אני יכול להבטיח לכם שכל אותם אלה שצחקו מהקללות, שותפים למעשיו של אותו גדי.

3. מעניין אם היה לו, לאותו סטנדאפיסט גיבור, אומץ לצחוק על מוחמד בסכנין. ועל זה היה נאמר, צוחק מי שצוחק אחרון.

 

הלכות פסח

ברכת האילנות

 

השבוע נכנסנו לחודש ניסן, שזה הזמן לברך על האילנות. ולכן הרואה בימי ניסן אילנות שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".

 מותר לברך ברכת האילנות בשבת ויום טוב.

 מברכים פעם אחת בשנה (אפשר לברך בין ביום ובין בלילה) וכן הגברים והנשים חייבים בברכה זו.

– טוב לברך ברכת האילנות על אילנות הנטועים בגנות ופרדסים  וצריך לשים לב שאלו אילנות מאכל (ולא אילן סרק)

מכירת חמץ

לא רק שאסרה התורה אכילת חמץ אלא אף חמץ שבבעלותו של ישראל אסור בפסח, יש פתרון להינצל מאיסור זה, שניתן למכור את החמץ שברשותו של ישראל קודם הפסח לגוי, כך שהחמץ עובר לבעלותו של גוי, ולאחר הפסח זוכים שוב בחמץ. ואין להרהר אחר מנהג זה.

–  אופן עשיית מכירת החמץ: הולכים לרבנות המקומית ושם יש שטר מכירה ממלאים את הפרטים: שם, כתובת, מקום הנחת החמץ הנמכר היכן נמצא בבית. הממונה ייתן לכם לאחוז משהו ואותו ימשוך מידכם, בפעולה זו אתם מוכרים לממונה ברבנות את החפץ שמשך מידכם עם החמץ המצוי בבתיכם. לכתחילה אין לעשות מכירת חמץ אלא ברבנות ולא באופן פרטי עם גוי.

כשרות אוֹכַלים ומוצרים לפסח

 יש לקנות מוצרי מזון, אוֹכַלים ומשקאות הכשרים לפסח ללא חשש חמץ או תערובת חמץ כלל.

 קניית מוצרים פתוחים יש לקנות רק מאדם ירא שמים שסומך על נאמנותו בכשרות המוצרים כגון: פיצוחים וכדומה.

 חמץ בפסח אוסר בכל שהוא, ולכן אם נפל חמץ לאוכל בפסח ונתערב בו, אוסר החמץ את כל האוכל אפילו יש פי אלף כנגדו.

 כל מוצר שנפסל מאכילת כלב אינו צריך הכשר לפסח, ומותר להשתמש בו לכתחילה, ולכן: כל חומרי הניקוי, מוצרי קוסמטיקה, מותרים בפסח ללא צורך בשום כשרות.

 מותר לעשן סיגריות בפסח גם אם יש בהם חשש חמץ משום שנפסלו מאכילת כלב.

 פירות מיובשים: ספרדים: מותר לאוכלם בפסח, אך יבדוק שאין בהם חשש חמץ (דבר המצוי מאוד).

  אשכנזים: נוהגים לאסור לאוכלם בפסח מחשש חמץ.

 פיצוחים, יש להיזהר ולא לקנותם מהשוק, אלא יקנם ממקום שיש בו השגחה מתאימה.

 – המלח הדק הנמכר החבילות 1 ק"ג כשר לפסח גם ללא כול הכשר מיוחד.

 – הסוכר מותר בפסח

תה וקפה מותרים בפסח אך יקנה בהשגחה המתאימה לפסח.

ניתן להיכנס לאתר "למען שמו(נה) באהבה ולקרוא את כל הלכות הפסח בהרחבה ובפשטות בנושאים: דיני חודש ניסן, ברכת האילנות, שבת הגדול, הגעלת כלים, זמן איסור חמץ מהתורה ומדרבנן, בדיקת חמץ, ביעור חמץ, המוצא חמץ במועד, חמץ שעבר עליו הפסח, מכירת חמץ, קטניות, מצה שמורה, איזה חמץ אסרה תורה וחכמים. הגדרת (חמץ, שאור, מחמצת, חוזר וניעור, נותן טעם לפגם, מי פירות, מצה שרויה, מצה שמורה) הכשר מוצרים, קניית בשר לפסח, תענית בכורות בערב פסח, עשיית מלאכה בערב פסח, אכילת מצה בערב פסח, סדר פסח, הלכות יום טוב וחול המועד. כתובת האתר WWW.LEMAAN8.CO.IL

 

פה-שקווילים

·      ביום חמישי הקרוב, י' בניסן, ה-21.3 תתקיים הגעלת כלים ברחבת בית הכנסת "יד לאחים" (רח' ביאליק 27) בין השעות 9:30 ל-14-00. לפרטים: 050-4121011, יוסי שקד, ארגון תפארת.

·      באתר האינטרנט של ארגון "למען שמו-נה באהבה" (www.lemaan8.co.il), ניתן למצוא מאמרים מרתקים של הרב שלום לוי, הרב יעיש אוחנונא, ובנוסף הלכות פסח ושו"תים מרתקים. בנוסף, בשיתוף פעולה עם הרב שלום לוי שליט"א, ניתן למכור חמץ דרך האתר, ע"י מילוי טופס.

 

פרשת שבוע – ויקרא

זוכים אנו בעזרת הבורא להתחיל ספר חדש מתוך חמישה חומשי התורה: "ויקרא". בפרשתנו נאמר: 'אדם כי יקריב מכם קרבן'". פרשת הקורבנות מלמדת אותנו לימוד חשוב בדרך עבודת ה'. כדי להבין את מטרת הקרבן ופעולותיו עלינו להתבונן מהי התכלית במעשה הקרבן. לכאורה תמוה הדבר: וכי הקדוש ברוך הוא חפץ בקרבן? הרי אין לו גוף ולא דמות הגוף. ועל כך עונה הנביא (הושע): "כי חסד חפצתי ולא זבח". מטרת הקרבן היא להביא את האדם להתבוננות ומחשבה בכל מעשה הקרבן ופעולותיו ומכך נלמד כיצד להידבק בבוראנו ולתקן עצמנו להיות ראויים להשראת השכינה בתוכנו ולדעת שיש בורא והוא מנהיג את העולם, והכל בדרך נועם ושלום, ובמיוחד בדורנו, כי כבר גדולי הדור פסקו שדורנו לא בנוי לתוכחות. צריך לדבר בלשון רכה, רק על ידי כך כולנו, כבניו של הבורא הטועים בדרך, נזכה לשוב אליו.

מעשה שהיה עם הרב אריה לוין זצ"ל, כשפעם אחת גמר את תפילתו בערב שבת, לאחר שיצא מבית הכנסת לביתו ופניו כמלאך ה', בדרך ניגש אליו איש שאינו שומר תורה ומצוות ובידו סיגריה דלוקה, ושאל את הרב איפה מלון "קינג דיויד" בירושלים. למרות שאותו איש התנהג בחוצפה, שביקש טובה מהרב בעוד שבידו סיגריה דלוקה, בכל זאת נענה הרב בסבר פנים יפות ואמר: "לא אוכל להסביר לך מהמקום הזה היכן המלון, לכן אני בעצמי אבוא עימך." כשהלכו בדרך אותו האיש החצוף המשיך לעשן כרגיל והרב כדרכו בקודש התנהג עם היהודי בארך אפיים. לאחר כרבע שעה כשניתן היה ניתן לראות את המקום, אמר לו הרב, "זהו המלון". כשראה אותו אדם את התנהגותו של הרב עמו אמר לו: "דע לך שיש לי לב קשה מאוד. אף אחד לא שבר לי את הלב, היחידי, זה אתה. ולמרות שהנהגתי לא הייתה רצויה, מכל מקום לא כעסת עלי ועל כן אני מבטיח לך, אם יש אנשים כמוך בעולם אני לא מעשן יותר בשבת". 

יהי רצון שנזכה בפסח הבעל"ט להקריב את קורבן הפסח ולעלות לרגל-לירושלים עיר הקודש.  

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad