היום ה-09 בנובמבר , 2018

Select your Top Menu from wp menus

מה נפלת עליי עכשיו?

פגשתם פעם אדם ששכנע אתכם לבוא לצפות במשחק טניס, כדי שתתחברו תאהבו את המשחק ותבואו לצפות באופן קבוע? או אולי אדם שניסה לשכנע אתכם לאכול זרעי צ'יה כי זה נורא בריא? סביר להניח שלא. עם זאת, אנחנו חיים בעולם של מסעות שכנוע בלתי נתפסות – פרסומות מבטיחות לנו הבטחות, ארגונים ואגודות למען בעלי חיים, טבעונות, סביבה וכו' עובדים באופן אגרסיבי כדי שנחדל מהמעשים שלנו לעולם טוב יותר.
אז למה באמת לאוהד קבוצת כדורגל לא אכפת ממני והוא לא מנסה לשכנע אותי לאהוד את הקבוצה שלו? ולמה אף אחד לא ישב ונדנד לי להצטרף לקבוצות ריצה או לעשיית יוגה מידי בוקר? מצד שני בכל מקום מטיפים לנו על צמחונות\טבעונות, מחזור בקבוקים וכו'. וזה למה? כי בד"כ בני אדם מבינים שתחביבים או רצונות פרטיים אינם צריכים שיווק, שכן כל אחד רשאי וזכאי לבחור את בחירותיו בחיים אליהם הוא נמשך. עם זאת כשמדובר בפגיעה גלובלית או  בהצלת אחרים, כל הדרכים כשרות.

חלק מאתנו רואים בהפצת היהדות וקירוב רחוקים כמסיונריות לשמה וכדבר המאיים על המשפט "חיה ותן לחיות", והשאלה המתבקשת, האם היהדות והתשובה כל כך מפחידים אנשים או שמא מביאים לעיתים אנשים למלחמת חורמה כלפי אברך שעומד באגד ומחלק ספרון של ברסלב עם הכותרת "הכל לטובה"?

ראשית כל, אנחנו צריכים לזכור שאדם מיסיונר הוא אחד שמנסה להעביר אדם מדת אחת לדת אחרת ולא אחד שמנסה לחזק את האמונה בדת של אותה אדם, אלא אדרבא, עוזר לו להתחבר למקורות. אז ודאי שהמילה מיסיונריות אינה נכונה כאן כלל. מה גם שהיהדות היא הדת היחידה שאינה מסיונרית ואינה "קוראת" לאף אחד להצטרף לשורותיה, ואף מקשה כניסה אליה.

הפחד מיהדות לעומת שכנוע אודות צמחונות או תורות מהמזרח הרחוק, הוא הבדל שמיים וארץ. ברשת, בהרצאות ובעולם הספרות ישנם אינספור מקורות שקוראים לעולם להיות צמחוני/טבעוני אך אף פעם לא נשמע קול זעקה כלפיהם, ומי שאינו דוגל באותם אידיאלים מעריך בד"כ את אותם אנשים שמתנזרים רק כדי להטיב עם העולם.

במקום שאנשים יתבוננו מה התורה מצווה ומה יש באמתחתה להציע, הם נזכרים במהדורת החדשות שראו ערב לפני בה המפלגות החרדיות ביקשו לא להפסיק עבודות להקמת גשר בשבת.

אם ננסה לשפוט לכף זכות, נזכור שלכל אדם יש רתיעה טבעית מהשונה ממנו בחיצוניות. בדרך כלל החילוני המצוי מכיר את החרדי דרך כלי התקשורת בהקשרים שליליים, וכשאתה רואה אדם שונה ממך חזותית, אתה מפתח גם רתיעה. מלבד זאת, יש רתיעה מכל מה שעלול או אמור להוביל לשינוי במסלול החיים. הכי קל להמשיך עם הקיים, אני מפחד שתשכנע אותי בדבר שכעת אני לא רוצה להשתכנע בו.

אם אדם החליט שהוא מתחיל בדיאטה הוא ישמע, יחקור ויחפש את הנוסחאות לרזות, אך אחרי שכבר רזה, ואם היה רזה, מה הטעם שלו בבזבוז זמן?
עוד סיבה לחששות של רחוקים מיהדות הוא זיכרון או היכרות עם כאלה שחזרו בתשובה ללא הדרכה נכונה, ונכנסו לעימותים עם כל סביבתם, לניכור, לריחוק, לקרע בתוך המשפחה.

 

להחזיר בתשובה את מי שאינו רוצה בכך?

כמו טבעונות וצמחונות ולהבדיל משיחה שיווקית, הרצאה, כתיבה או שיחה בנושא חזרה בתשובה מגיעה ממקום אכפתי, מקום של אהבה. אך יש כאלה שיטענו (ואולי בצדק) 'תשמע, טוב לי כפי שאני', אבל ברגע שהוא ילמד ויכיר את מה שהיהדות יכולה לתת לו, הוא יבין שהתורה נתנה את האיזון הנכון להנאות האמתיות שבחיים. יש אדם שיושב בתוך ג'קוזי, עם סיגריה ומרגיש שהחיים שלו מעולים ויאמר למה לי לשנות אותם, אך הבעיה שלו שהוא לא צופה קדימה, לא בוחן מה יהיה בעוד 5-10 שנים, החל מהזוגיות ומחינוך הילדים, וכלה בצורת ההתמודדות שלו בהמשך החיים. הבעיה היא שאנשים נתפסים ברגעים הטובים, בתקופות היפות, ולא רואים את החיים כמכלול. היהדות מעניקה לאדם מערכת שלמה שנותנת לו לחיות בצורה שלמה ומאושרת, עם כל הקשיים של החיים, ומעניקה לו את הכלים כיצד להתמודד בצורה נכונה.

 

כל ישראל ערבים זה לזה

מלבד הרצון הטוב והאכפתי ישנו אלמנט נוסף וחשוב שעומד נגד עיניהם של אותם מפיצי יהדות והוא האחריות האישית אחד כלפי השני. חז"ל המשילו את הדברים לאדם שמפליג בספינה וקודח חור מתחת לכיסא שלו. כשכולם שואלים 'מה אתה עושה?' הוא נוזף בהם בחזרה 'מה אכפת לכם? וכי מתחת הכיסא שלכם אני קודח?'. בעצם עם ישראל הוא ספינה אחת, כשכל ישראל ערבים זה לזה.

פעם שמעתי על מישהו שבמהלך שיחת אמונה עם עובר אורח הצביע על עץ ושאל אותו "מה אתה רואה שם?" ענה לו הבחור, "עץ". אמר לו, יכול להיות שאתה צודק, אבל אני רואה שורשים, גזע, ענפים, פירות ועלים. כל אחד כאן זה עלה, ואם יכרתו את העץ, זה לא משנה באיזה מקום הגזע נקטע, כי הגורל של כולנו יהיה בדיוק אותו דבר.

עם זאת זה עדיין לא נותן לאף אחד פריווילגיה לכפות את דעותיו או להכריח אדם שיעבור לעמדה שונה. אבל תפקידנו כן ליידע ולהעביר אינפורמציה יהודית.

 

 

סיפור לשבת

כמעט כל אחד מאיתנו רוצה לתקן את העולם. מאיפה הרצון הזה מגיע? כשאנחנו טועמים משהו טעים, מתנסים במשהו מוצלח או חווים משהו חדש ולא מוכר, אנחנו רוצים שגם אחרים יחוו, ייהנו, יתחברו לטוב. כך קורה גם כשאנשים חוזרים בתשובה חלקם מרגישים מחוברים יותר לייעוד שלהם בעולם, חלקם מבינים את הבעייתיות שבחיים החילונים לפי ההשקפה הדתית, וחלקם מנסה להחזיר בתשובה את כל העולם ולהראות גם להם את האור, תרתי משמע.

אבל לפעמים זה מאוד בעייתי: או שהאדם עצמו, שרק עכשיו התחזק, עדיין אינו ראוי ובשל לחזק אחרים, או שהוא עדיין לא מבין שלא כולם נמצאים במקום שבו הוא נמצא ולא כולם מתחברים למקומות שאליהם הוא מתחבר. לאנשים רבים טוב בחיים שלהם כפי שהם, ולא דחוף להם לעשות מייקאובר לתפיסת העולם.

אז איך בכל זאת ניתן להשפיע על אחרים לטובה?
מעשה בתלמיד שהגיע לרב שלו ואמר לו בהתלהבות "אני הולך לתקן את העולם!". אחרי חודשיים שאל הרב "נו, תיקנת את העולם?". ענה התלמיד – "לא. אני תיקנתי, אבל הם לא תיקנו. הם לא בסדר". "אולי כל העולם קצת גדול עליך", אמר לו הרב, "אולי תצמצם את המשימה ותתחיל לתקן את המדינה שלך?".

התלמיד התלהב מהרעיון ויצא לדרך להשפיע על אנשים לחיות על פי אמות המידה שאימץ. אחרי חודשיים שאל אותו שוב הרב "נו, כבר תיקנת את המדינה?". התלמיד לא התבלבל: "עשיתי מה שצריך, אבל הם לא רוצים להקשיב לי". הרב ענה: "אולי תתחיל לתקן את העיר? כאן אתה מכיר את האנשים והם מכירים אותך, זה בטח יהיה הרבה יותר קל".

התלמיד שוב יצא לדרך, ואחרי חודשיים שאל אותו הרב "נו, יש התקדמות בעיר?". התלמיד הסביר לו שגם כאן בעיר לא מקשיבים. הרב ניסה לצמצם את המשימה: "אולי תתחיל לתקן את המשפחה הקרובה שלך? הם קרובים אליך ובטח ישמעו לך. זה יהיה הרבה יותר קל".

אחרי חודשיים שאל הרב האם תיקן התלמיד את משפחתו. אמר לו התלמיד, כולו מיואש: "גם הם לא מקשיבים לי. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני מדבר עם אנשים, מנסה להשפיע ולתקן אותם, אבל הם לא משתכנעים". ענה לו הרב: "יש לי רעיון. תתחיל לתקן את עצמך קודם כל. תעבוד על המידות, תלמד איך לכבד את הזולת, תרבה באהבת ישראל, תגרום לכך שדעת הבריות תהיה נוחה ממך, ומתוך זה שתהיה מתוקן בעצמך, תשמש דוגמה יפה למשפחה. משפחתך תקרין זאת כלפי העיר, העיר תשפיע על כל המדינה, וכך המדינה תהיה סמל למופת עבור כל העולם".
הסיפור הזה, אגב, מזכיר את אותו אדם שבא אל הרב קוק ואמר לו "אני רוצה לתקן את עם ישראל, איך עושים זאת?". הרב לא ענה לו, לקח כוס מים, מילא אותה עד הסוף, וגם לאחר מכן המשיך לשפוך לתוכה עד שהיא עלתה על גדותיה והמים הציפו את השולחן. האדם אמר "הבנתי", והלך.

מה הוא הבין? שאם אדם רוצה לתקן אחרים, עליו להתמלא קודם כל בעצמו, וכשיהיה מלא ממילא השפעתו החיובית תתפזר לצדדים באופן טבע.

 

 

אולי יעניין אותך