היום ה-15 בספטמבר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

מחשבות מהארכיון

 

 

  1. השבוע נתקלתי במקרה בערימת דפים עם שמות ומספרי טלפון. לקח לי בערך 10 דקות להבין מה מקורם. מסתבר שכשנפרדתי מהצבא, מהשירות קבע ומה"מירס" הצבאי, ביקשתי להדפיס את כל הזיכרונות השמורים במכשיר (זה עוד לפני המצאת הכרטיס SIM).
    מתוך חמש מאות ומשהו רשומות הצלחתי לזהות רק רבע מהאנשים, כשרובם המכריע כבר לא רלוונטיים בחיי, ונמצאים אי שם בתאים האפורים. "אודי חפ"ק", "מאיר חרסינה", "שושי מרפאת שיניים", היו רק חלק מהאנשים שנעלמו לי כליל החיים וכאמור מחלקם נשארו רק כמה זכרונות. מה שמדהים מהסיפור הזה, הוא שהם היו שם רק לפני 10 שנים.
    החלפתי בית, עבודות, שכנים, רכבים, חברים והרגלים. סה"כ 10 שנים.
  2. כאדם סנטימנטלי ששומר את חולצת העובד שלו מה"בורגר קינג" בגיל 16, קשה לי להיפרד מדברים טובים שקרו לי בחיים, ויותר מזה אני מאוד אוהב לאגור זיכרונות. יש לי במחשב ערימות של מסמכים שכתבתי ב-Word 95, ואפילו שערי עיתונים וגיליונות של 'חדשות הגליל' עוד בתחילת דרכו של העיתון. מידי פעם אני עוצר לעלעל קצת כדי להיזכר בסיפורים שקרו בעיר, באנשים שביקשו לפרסם את תמונתם במדור "גלילה", ובעסקים שפרסמו עמודים שלמים וכבר לא קיימים היום. כמה פיצריות, חנויות בגדים ושיפוצניקים כבר לא קיימים היום במע"מ? אולי 90% ממה שהיו קיימים לפני 10 שנים. והסיפורים על כבישים שבורים, על ישיבת מועצה קולנית ועל "צדיק שבא לעיר" גורמים לי לעיתים לדה ז'ה וו, עם שמות שונים, אך עם אותו תוכן בדיוק. סה"כ 10 שנים ונראה כאילו היה כאן עולם אחר, אבל די דומה.

 

  1. לא מזמן יצא לי לקרוא כתבה ישנה מאוד שעשיתי, עוד לפני החזרה בתשובה שלי, כשהייתי כתב באתר "נענע" (עדיין לא היה "נענע 10"). העורך ביקש ממני לראיין את כל משתתפי כוכב נולד מהעונה הראשונה ולשאול "איפה הם היום", ואיך הם מתכננים להישאר בעולם המוסיקה (זוכרים, מאיה ממן, מורן גמליאל וכו'). מסתבר שרובם ככולם עצרו את החיים לטובת עבודה על הדיסק הבא. מלבד שלושת הפיינליסטים אף אחד מה-30 שראיינתי לא באמת קיים בויקיפדיה, ולא ממש מוכר בתחום היום. חלומות גנוזים עוברים מאדם לאדם וכמעט לא מדלגים על אף אחד. מה שמרתק זה לא לשאול אותם כעת מה החלום הנוכחי שלהם. זה בדיוק כמו לשאול ילד בן 4 מה אתה רוצה מתנה ליום הולדת, הוא יענה מכונית על שלט, אך אחרי עשרים שנה הוא יענה "מרצדס". אותם חלומות, רק בגדלים אחרים.

 

 

אז מה כל כך חשוב לי לשתף אתכם בארכיון שלי, ובזיכרונות אישיים שלי? כל זיכרון כזה מוביל אותי לתובנה שמתחדדת עם הזמן, החיים רצים, אנחנו פוגשים אנשים, חווים חוויות, מתרגשים, מתאכזבים, מתלהבים, מתכבים, מסתבכים, פותרים והזמן רק עובר ומוסיף אליו עוד ועוד דברים שלא שיהיו רלוונטיים אלינו בעוד מספר שנים. האנשים שאנחנו פוגשים, העבודות שאנו עובדים, והחלומות שלנו מותירים מאחורינו רק דפים, רשומות ונשכחים כלא היו. אנחנו רצים אחרי עצמנו, מולידים מטרות וקוברים אותם אחרי פרק זמן. ומכאן אני שואל את עצמי שוב ושוב. למה באנו לעולם? מה התכלית שלנו כאן? מה אנחנו משאירים בעולם הזה אחרי לכתנו?
בעוד חמישה ימים תחל שנה חדשה, שזה הזמן הטוב ביותר לחשבון נפש, להסתכלות על החיים והזדמנות מצוינת להביט מסביבנו ולשאול, לאן כולם רצים? לאן אנחנו רצים?
לא משנה לאיזה תשובה נגיע בסוף, ומה הדרך בה נבחר לממש את התכלית, אך העיקר שנשאל את עצמנו מה התכלית ואיך נגיע אליה.
שנה טובה!

 

לסיכום

בטח גם אתם נחשפים מידי יום לסיכומי שנה בכל המדיות ובכל התחומים. מי הפוליטיקאי, מי השיר, מה הפרשה ומי הגיבור?
סיון רהב מאיר כתבה משהו קטן בנושא, ופשוט הוקסמתי. גם אתם מוזמנים (מתוך הטור היומי שלה):
"במסגרת סיכומי השנה החולפת, פורסמה השבוע רשימת השירים המושמעים ביותר בתשע"ז. הלכתי לקרוא ברצף את המילים של כולם. אני לא מבקרת מוזיקה, כל אחד יכול לשפוט לבד את הרמה, החריזה והסגנון. סאבלימינל, אליעד ושמעון בוסקילה בולטים לטובה ביופי ובמסר של השירים שלהם, אבל זה המיעוט. כל הטקסטים האחרים עוסקים בבוטות במה שבינו לבינה, ורבים מהם מתרחשים בין האסור למותר, בין בגידה, הסתרה, הסכמה ואי הסכמה. כל הגבולות מטושטשים: עוד כוס או שתיים היא אולי תתרצה, רומזים סטטיק ובן אל בשיר אחד, ובשיר אחר מכריזים: "יש שמועות עליה שסירבה לכולם פה, יש שמועות עליו שאף אחת לא אמרה לו לא, יש מצב יקרה אם רק תהיה איתה ישיר". והפלייליסט כולל כמובן את זו שראו אותה עם אחר במסיבה בחיפה, ומילים כמו "לא משנה מה שתגידי, לא משנה מה את חושבת". לא ברור איפה ארגוני הנשים, הח"כיות הפמיניסטיות, הח"כים הדתיים וסתם הורים מן השורה. לא, זו ממש לא קריאה לצנזר שום דבר בחוק, אבל מותר להביע דעה ולעורר מודעות לגבי פס הקול של המוזיקה הפופולארית בישראל. זה מה שנכנס לראש, זה מה שמפזמים אפילו בלי לשים לב, זה מה שמעצב פה את התודעה של ילדים ובני נוער, הרבה יותר משיעורי חינוך בבית הספר".

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad