היום ה-01 בנובמבר , 2018

Select your Top Menu from wp menus

משפחה נמחקת והעולם שותק

רציתי להתעכב על מה שהיה השבוע ביום שלישי. לא, לא הבחירות. התאונה בכביש 90 בה קיפדו את חייהם זוג הורים ושישה ילדים. וואי וואי השמים זועקים והארץ בוכה ואין מענה לשאלה שיהודי מאמין לא שואל "למה?".

התאונה הזאת, על אף, או אולי בגלל שהתרחשה בעיצומו של יום מיוחד, לפחות בעיני חלק מהמתמודדים לתפקיד זה או אחר, הכניסה לפרופורציות בכאפה אחת את החיים שלנו. מה חשוב ומה תפל.

נכון שהדברים נכתבים בסערת רגשות ובעיניים דומעות, כי אי אפשר להביט בתמונות מלאות החיים של המשפחה, ולא לחשוב, לברר לבדוק במה אנחנו מתעסקים ומה באמת חשוב בחיינו.

היו אמצעי תקשורת שהמשיכו את שגרת דיווחיהם, תוך מתן ביטוי לאסון כדי לצאת חובת התפקיד המקצועי, ומעטים הקדישו לאסון יותר מאייטם רציני.

השעות הראשונות בהן הנסתר רב על הנגלה, הן הכי קשות. אתה מנסה לתאר את הפנים, השמות, החוויות והרגעים האחרונים של יושבי הרכב שעלו בסערה השמימה. המלחמה שלך בבלתי נתפס הופכת למשימה בלתי אפשרית ככל שהשעות נוקפות ופרטים נוספים משוחררים לפרסום, ואז לצד השמות באות התמונות, כתובת מגורים וזוג אופניים מיותם בכניסה לבית.

ואז אתה מאזין מצומרר לשכנים ולבני המשפחה המספרים סיפור בנאלי על משפחה, אבא, אימא ושישה ילדים שכמוהם את מכיר בסביבתך הקרובה, רק בהבדל אחד. המשפחה הזאת כבר אינה, היא נמחקה בדיוק כפי שנמחקה משפחה מקצרין באותן נסיבות רק לפני שבועיים.

וכדי להוסיף משהו על כל מה שכולנו יודעים מתוקף חוכמתנו ובינתנו, הייתי מציע שאת ההספד שאנו משמיעים על אלה שהלכו, נשמיע בחייהם. כן, כאשר הם בחיים נשמיע להם עד כמה אנחנו אוהבים אותם, אכפת לנו מהם והם יקרים לנו, גם אם מידי פעם אמרנו או עשינו משהו לא במקום.

אולי, אולי, אם נהפוך את הסדר ונאמר את הדברים הטובים שאנחנו נוצרים בליבנו ומשחררים אותם רק אחרי לכתם של היקרים לנו, בחייהם, נתחיל להעריך ולהבין את המתנה הנפלאה שקיבלנו, החיים עצמם. אולי, אולי נפסיק לריב על כל שטות, או לצאת למלחמת עולם על כל פגיעה שפגעו בנו.

ואולי, אולי בעקבות ההספד שנשמיע באוזני יקירנו ואהובנו בחייהם, הם ואנחנו נעריך ונשמור על החיים טוב יותר.

 

 

על כפיות טובה ושירות הציבור

לא נעים, אבל משפט אחד יכול להאפיל על שלושים שנות עשייה מבורכות

כל אחד לוקח איתו משהו קטן אחרי המסע שהוא עושה כנבחר ציבור.

ג'קי סבג, ראש העיר היוצא של נהרייה ייחקק בזיכרון המוניציפאלי-הישראלי בגלל משפט אחד מיותר שאמר בערב הבחירות "תושבי נהרייה כפויי טובה". לא פחות.

איש ציבור שאומר משפט כזה אחרי שלושים שנות כהונה כראש עיר, היה צריך לסיים את הקרירה הציבורית לפני המון-המון זמן, בעצם, אסור היה לו לשרת בקודש.

ושלא תבינו אותי שלא כהלכה. מבחינתי, גילו ואורך שירותו של נבחר ציבור אינם רלוונטיים, ובלבד שהוא עושה את עבודתו נאמנה עם תוצאות חיוביות.

כאן, במקרה של סבג יש בעיה מסוג אחר. אי-הבנה מוחלטת באשר למהות העבודה עם ציבור. עבודה עם ובשביל הציבור אינה דומה לשום עבודה אחרת, לא בהייטק, עסקים או כל מה שתבחרו. ההבדל בין 'לשרת' ובין 'לשלוט' עושה את ההבדל, ובמקרה של סבג הביאה לתגובה האומללה שלו.

סליחה שאני מביא דוגמא מעבודתי הציבורית. תמיד ובכל תפקיד, ביום שנבחרתי או ביום שהתחלתי את עבודתי, באותו יום כבר חשבתי על הסיום. הבנתי שקיבלתי פיקדון, וכמו כל פיקדון עלי להחזירו בשלב מסוים. זה לא שלי ואני לא בעל הבית. ואתם יודעים מה?! לא חסרו כישלונות בחיי הציבוריים, ותמיד-תמיד המשכתי הלאה בראש זקוף ותודה לבורא עולם על הזכות שניתנה לי לשרת, לא לשלוט.

אם כל מי שמגיע לשרת את הציבור בכל תפקיד, גדול וחשוב ככל שיהיה יחשוב על 'לשרת' ולא על 'לשלוט', מובטח לו שבסיום הכהונה הוא יהיה שמח כי הוא שוחרר מסוג של עבודות… ומי לא רוצה להיות חופשי ומאושר?!

כמובן שצריך לסלוח לג'קי סבג על האמירה שלו כי היא נאמרה בעידנא דריתחא, והיות ומדובר בבני אדם ולא במלאכים, אז נאחל למר סבג המשך חיים טובים ומאושרים.

 

 

לא מעניינים אף אחד

אם גבולות 'הארץ' 'בין גדרה לחדרה' התייחסו לנושאים רבים, מהשבוע אנחנו לא מעניינים אפילו את התקשורת

אחד הדברים שהרתיחו אותי, ואני מניח לא רק אותי, זו ההתעלמות הכמעט מוחלטת של התקשורת הארצית ממה שקרה במערכת הבחירות בישובים כמו קריית שמונה ויישובי האזור. ההטיה הדרסטית בהתעסקות בערים הגדולות יצרה רושם כאילו ולא מדובר בבחירות לרשויות המקומיות אלא בבחירות במדינת 'גדרה – חדרה'.

לא, לא אני לא מתבכיין. ואם זה נשמע כך, תמחקו.

…בזמנו כאשר הכניסו את הכבלים (הייתי סגן ראש עיר ושותף מטעם העירייה מול הזכיינים) חייבו כחלק ממכרז שהחברה הזוכה תשדר חדשות בכל יום על הנעשה בתחום 'שיפוטה' שידוריה.

הכרישים ובעלי הממון שהחזיקו במניות חתמו על כל פיסת נייר שנדרשו, רק כדי לקבל את הרישיון לעשות כסף, אבל לא באמת התכוונו לקיים את הסעיף הנוגע לפריפריה בהפקת חדשות ואקטואליה.

במהלך השנים הזכיינים עשו יד אחת והפעילו לחץ ולובי בכנסת כדי שישחררו אותם מהחובה להפיק חדשות שיסקרו ישובים כמו קריית שמונה וישובים דומים.

מה שקרה שהתקשורת הארצית על כל גווניה התרכזה בריכוזי אוכלוסייה גדולים דוגמת הערים הגדולות, ואלינו התפנו רק בעקבות קוריוזים, קטסטרופות וסיפורים הזויים. התייחסות רצינית ועמוקה, אין כאן.

אם מישהו מכין 'סידור עבודה' להנהגה האזורית ראוי ורצוי שנושא התקשורת יעמוד לצד נושאים לא פחות חשובים. גם בנושא הזה עלינו להילחם כאילו ולא מגיע לנו.

אולי יעניין אותך