היום ה-01 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

סאגת זדורוב

קל להבין כיצד פרשת רצח הילדה תאיר ראדה לא מפסיקה להסעיר. אם נבחן אותה בפרמטרים של סיפור מתח, הרי יש בא את כל האלמנטים הנדרשים: ילדה יפה, בעיירה קטנה ומבודדת יוצאת בבוקר ללימודים. שמחה ומאושרת היא נפרדת מהוריה. בשעות הצהריים היא מחליטה להמשיך את ההפסקה, עוזבת לרגע את חברותיה כדי לשתות מים מהברזייה ולא חוזרת. מאוחר יותר נמצאת גופתה בתא השירותים. זירת הרצח אכזרית במיוחד.
העיתונות הישראלית סערה. ניידות שידור התמקמו בקצרין, כותרות ראשיות בעיתונים, סרטים וכתבות תחקיר ממלאים ימים שלמים. 
גם כשנמצא החשוד ברצח וגם כשהוא מורשע, העיסוק בתעלומת הרצח לא פוסק. סקרניים עצמאיים מסרבים לקבל את גזר הדין ופותחים בחקירות עצמאיות. 
זדורוב מערער לביהמ"ש העליון, הכסף לייצוג המשפטי נגמר, התיק עובר לסנגוריה הציבורית. וכנראה שכשיש סיפור טוב, יש גם הצדקה למנות את הפרקליטים הטובים ביותר. בזכות חוות הדעת שעורכי הדין החדשים הצליחו להשיג, בית המשפט העליון החליט בחודש מרץ האחרון, להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי. החלטה נדירה שקוראת מפעם לפעם. משמעותה, ביהמ"ש העליון מצא שבחוות הדעת החדשות, יש משקל ממשי ואפילו סיכוי לזיכוי. 

על פי חוות הדעת החדשות יש ממצאים פתולוגיים חדשים, לפיהם כלי הרצח שהרג את תאיר, לא הייתה סכין יפנית ישרה, כפי שמסר זדורוב בהודעתו במשטרה. אלא סכין בעלת להב משונן, הפרמטר הזה כלל לא נבדק במערכה הראשונה. 
חוות דעת נוספת ובעלת משקל רב נוגעת לממצא הפורנזי היחידי בתיק: תביעת הנעל בזירה. בחו"ד של התביעה במשפט הראשון קבע מומחה מז"פ ישראלי שניתן לזהות את תביעת נעליו של רומן זדרוב. עכשיו הגיע מומחה 
FBI  מהטובים בעולם והוא טוען שלא ניתן לקבוע שמדובר בנעלו של זדורוב ואפילו לא ניתן לומר שמדובר בטביעת נעל.  

האם באמת יש אפשרות שזרועות החוק בישראל טעו טעות גדולה כל כך? קשה לחשוב על מצב בו רוצח מסתובב חופשי במחוזותינו. יש סיכוי סביר שאדם ששמו הנרדף הוא "רוצח הילדה מקצרין" הוא לא זה שעשה את המעשה המתועב. אז טחנות הצדק ממשיכות לפעול, ותיאוריות הקונספירציה לא פוסקות. 

לאולם ביהמ"ש לא הגיעו השבוע רק הגיבורים הטראגיים של הפרשה. לצד הפרקליטים והעדים החדשים, נכנסו לאולם גם סקרנים מזדמנים מהצפון. אחד מהם מורה מקיבוץ בעמק הירדן, שבטוח שזדורוב זכאי. כששמע על הדיונים הוא החליט להגיע להקשיב מקרוב. במסדרונות בזמן ההפסקה  ניהל וויכוחים סוערים עם עיתונאי שמאמין שהסיפור הסתיים כבר מזמן, ואפילו התנצח עם אחת התובעות. כמה יצרים מלהיטה הפרשה. 
סקרן אחר, טוען שזדורוב אמנם יודע מי הרוצח, אבל הוא לא זה שפשע. התיאוריה שלו מדברת על המאפיה הרוסית. לטענתו מקובל אצלם לקחת אחריות תמורת סכום כסף והבטחה שתצא זכאי. השנים יעברו זדרוב אולי ישוחרר, ואיש לעולם לא ידע מי הרוצח האמיתי. 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad