היום ה-29 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

עוברים שנה לתשע"ד

כמנהגו של הטור, נתייחס לדברים העומדים במקום טוב באמצע של חיינו ומשפיעים עליהם, גם אם לא נודה בכך בפה מלא.

נתחיל בנושא החשוב באמת, החיים עצמם, הביטחון שבחיים במדינה עצמאית ודמוקרטית, מדינת ישראל.

כבר כאשר נבחר ברק חוסין אובמה לנשיאה של ארצות הברית, הוא לא 'בא טוב בעיניים'. לא יודע למה, אבל כך היה. למרות זאת, חיכינו להפתעות, למשהו שיעמיד אותנו על טעותנו…

והוא אכן הפתיע אותנו והוכיח שהמציאות עולה על החששות והדמיון שלנו. המטרה נותרה אותה מטרה, רק הטקטיקה השתנתה. ג'ון קרי.

מבחן התוצאה של החודשים האחרונים מראה שנפלנו בגדול.

התמונה בה נראה הנשיא אובמה השבוע בכל העיתונים ואמצעי התקשורת האלקטרוניים, בה הוא מניח את רגלו על השולחן בפוזה, מבטאת יותר מאנציקלופדיה שלמה את מה שאפשר לחשוב עליו, ולהיות בטוחים שהמחשבות הן השתקפות של המציאות שהוא ייצר בתפקידו.

האמת, לא מפריע לי שנשיא, כמו כל בעל תפקיד אחר יראה טוב ואפילו מצוין, באמת שלא. מפריע לי שהוא לא עושה את התפקיד שלו בהתאם לציפיות שהוא עצמו עורר.

יש דוגמא מקבילה מאמריקה ומאותו תפקיד, הנשיא ג'ון קנדי שנרצח בשנת 1963. לפני שהוא נרצח היה לא עסק עם מקבילו הנשיא הרוסי, נקיטה חורצ'וב.

לאחר שהאמריקאים גילו שרוסיה מתכוונת להציב טילים על אדמת קובה, הטיל הנשיא ג'ון קנדי מצור ימי על המדינה ואף היה מוכן לנקוט בפעולה כוחנית כדי למנוע זאת מהרוסים.

בעקבות נחישותו ותקיפותו של קנדי, הרוסים קיפלו זנב ונסוגו מתוכניותיהם.

…בדיוק חמישים שנים לאחר העימות ההוא והנשיא ההוא, מתרחש עימות שמזכיר את קנדי וחורצ'וב, והפעם בתפקיד הנשיא האמריקאי אובמה, ושבינתיים תוגבר בהרבה ידידים מן המערב (בריטניה, צרפת, גרמניה ונט"ו), שמתקפל בצורה מבישה מול הנשיא הרוסי פוטין…

מה שקרה לפני חמישים שנה והביא לריסונה של רוסיה לחמישים שנים, עלול לקרות הפוך, שאמריקה עם כל עוצמתה הצבאית תרוסן לחמישים השנים הבאות, בהבדל אחד. אמריקה מרוסנת ופוּדֵלית היא סכנה ממשית לעולם החופשי, רוסיה מרוסנת ופוּדֵלית, היא מרווח נשימה ארוך לעולם החופשי. 

…כן, אני פוחד, לא בגלל שאני פחדן כרוני, אלא בגלל שמי שעומד בראש הנבחרת שלי בעולם החופשי פחדן  והססן, נשיא ארצות הברית בארק אובמה.

 

 

 

מעניין לעניין באותו עניין,

שלום לא עושים עם אויבים,

שלום עושים עם מי שמעוניין בשלום

מה שקורה בסוריה ואיראן, או במילים אחרות מתחת למרפסת שלנו, יכול להישאב למקום שאף אחד מאיתנו לא רוצה בו, מלחמה.

הניסיון מלמד שמי שלא מטפל בקומקום שורק יצטרך בסופו של דבר לעצור רכבת דוהרת, וזה ממש לא קל.

ולכן, עם כל הרצון שלנו לשלום, אהבה, אחווה, חיבוקים ונשיקות, כנראה, שכל אלה יצטרכו להידחות לעת עתה.

אומרים, בדרך כלל הנאורים והמתקדמים בחברה, ש'שלום עושים עם אויבים'. לא נכון. שלום עושים עם מי שרוצה לעשות שלום. מה זה נותן לנו שאנחנו רוצים שלום, ואויבנו לא מעוניינים בשלום הזה?! (השלום שאנחנו מתכוונים אליו).

לדקלם את המילה 'שלום' בשפות שונות, לא יזרז את בואו, בגלל שאלה שאומרים לנו שלום באנגלית ובעברית, אומרים 'רק מלחמה' בערבית לעם הפלסטינאי כבר מאה שנים.

אתם יודעים מה?! בואו נבדוק מה קרה בכל פעם שקולם של אלה האומרים 'שלום' בעברית גבר.

אתם יודעים מה?! נתחיל מהסוף, כי את המקרה האחרון כולם עדיין זוכרים, בניגוד למקרים שרבים שכחו וצריך ספרי היסטוריה, נכון, גוש קטיף שאדמתו ניתנה על מגש של כסף לטרוריסטים בעזה, ואנשי הגוש המפונים/המגורשים מדממים עד היום.

איזה שקט ואיזה נעליים. הם ממשיכים לנהוג על פי משנתם הסדורה ושומרים על גובה הלהבות, לפי צורכיהם.

לוּ העבודה הנאמנה והמסורה של כוחות הביטחון, היו מתפוצצים ברחובותינו בני אדם, מכוניות וסתם מטעני צד. האשליה שבשקט שאותה חשים כאן יכולה להתחלף בין רגע במציאות רצחנית, כי שלום לא עושים עם מי שלא מעוניין בשלום…

 

 

ערכים ובגרות, ולא להיפך

 

על רקע פרסום תוצאות מבחני הבגרות והתנודה (הקלה) שהייתה בתוצאות כלפי מטה, נזכרתי בימים בהם הייתי ממונה על תיק החינוך 93 עד 97, וגם אז הנושא היה חם כמו היום. אני מניח כאז, גם היום, כל אחד ישתמש בתוצאות לקידום צרכיו ומטרותיו העכשוויות והנקודתיות. (ראו כתבה בנושא).

…מה שרציתי לומר, שבאחת הישיבות הראשונות שהיו בין הרשות המקומית, משרד החינוך והנהלת בית הספר, אמרתי למפקחת שנהיה מוכנים 'לספוג' ירידה מסוימת בתוצאות המספריות של אחוזי ההצלחה בבגרות על חשבון מטען הערכים שכל תלמיד יקבל במהלך שהותו בבתי הספר התיכונים בעיר (דנציגר והמתמיד).

בעניין זה, אני קרוב לתפיסה החינוכית של השר הנכנס, הרב שי פירון, על אף שהוא דוחק את המטוטלת בחוזקה מהמצב היום (סגידה למספרים ולהצלחה באחוזים) לכיוון שנראה כסוג של התפרקות מכל מחויבות להישגים מדידים וכמיתים.

מערכת החינוך בקריית שמונה מצאה את האיזונים הפנימיים בין שתי הגישות, זו הסוגדת למספרים ואחוזים גבוהים במבחני הבגרות ובין המשימה הבלתי נגמרת 'לייצר' אדם שהמטען  הערכי שלו בריא ועומד במבחני הזמן פעם אחר פעם.

בוגרי התיכוניים בקריית שמונה הם דוגמא ומופת לנו ההורים ולעיר והם מאירים את קריית שמונה גם כאשר הם לא נמצאים פיזית כאן בבית בקריית שמונה, כי בעצם הם תמיד כאן.

 

 

ובנימה אישית

העיר קריית שמונה חשובה לי וכמי שנחשב מבניה הראשונים, היא דורשת, כמו כל אהבה, לא רק מילים.

לא סוד הוא שהייתי איש ציבור משך עשרות שנים, ובפעם האחרונה התמודדתי בשנת 1998 ופרשתי בשנת 2003.

חשבתי, שבזה הסתיימה תרומתי למאמץ הציבורי לטובת הכלל, ואוכל ליהנות כאדם פרטי העושה לביתו, כמו שנהוג לומר.

מסתבר, שרבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום, ושוב אני מוצא את עצמי בזירה הציבורית.

מטעמים מובנים ומטעמי הגינות, איני מתכוון לנצל את הבמה לקידום המסגרת בה אני נמצא, ומקווה שאיש אינו מופתע.

יחד עם זאת ולאור ההתפתחויות שהיו עד היום במערכת הבחירות, ובעיקר ממה שעלול לקרות בהמשך, אם לא נהיה זהירים, אני מבקש לומר: כולנו בני איש אחד, אחים אנחנו. כל מתמודד ואוהד צריך לנהוג כלפי יריביו כפי שהיה הוא מצפה שינהגו כלפיו. לא שווה לקלקל יחסים, חברויות וקשרי משפחה בגלל הבחירות, כי העובדה שיש מספר 'משוגעים' המוכנים להקריב מעצמם, משפחתם וממונם כדי שבסופו של יום יתברר שמדובר בעבודה קשה למען הציבור, צריכה להיות מוערכת על ידנו התושבים.

לסיום, אני מבקש לאחל מעומק הלב והנשמה שפע ברכות לכל אחד ואחת באשר הוא, בכל הרשימות ולכל המועמדים, ומעל לכל לתושבי קריית שמונה הנפלאים מפז ויהלומים.

שנה טובה וגמר חתימה טובה

הרצל בן אשר 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad